מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד מסלול 75 לפארק איילון + רמות מנשה ונחל רז
חודש פברואר היה לנו 2 טיולים, וגם 2 מסלולים שונים.
ולמה?
החורף השנה מלא בגשמים ובוץ הגורם לביטולים ושינויים. שבועיים וחצי גשם רצוף בכל הארץ. אפילו במדבר גשום עם התרעות לשיטפונות.
שילה 'יושבת' על המכ"ם ומוצאת מקום מושלם לטייל בירוק ופורח בשלל פרחים ללא בוץ וכל האמיצות יוצאות לטייל. באזור פארק איילון.
גתית מגיעה לטיול אפילו שזו חצר האחורית שלה,😉ומגלה שבילים חדשים ומסתוריים בזכות שילה ההרפתקנית.
הבנות מגיעות לכפר סבא בשעה 06:45 (זה הבונוס למסלול קרוב).
דנה דין שולחת תמונה של קשת בענן שלמה ומושלמת!
ליאורה שלנו בכפר סבא עם רשימת האקסל מוודאה שכולן מגיעות.
(לכל מי ששכחה או עדיין לא מעודכנת😍 עברתי דירה🏡 לתל אביב)
שאר הבנות עולות בראשון לציון וגם שילה.
נוסעות על כביש 1 ובמחלף לטרון אנחנו פונות צפונה וחולפות על פני ישוב קדום אמאוס: היום זה אתר נוצרי, עם שרידי כנסייה וחברים של כנסיית האושר שדוגלים בקירוב לבבות יהודי נוצרי, והם מתחזקים את המקום.
ממשיכות לנסוע עוד קצת ונכנסות בשערי פארק קנדה אילון.
על שום מה השם? שילה מספרת לנו:
קנדה, כי הם התורמים לפיתוח הפארק. איילון, כי אותם תורמים גילו שהפארק נמצא בחלקו בשטח הפקר וסירבו להיות חלק.
אנחנו נוסעות לאגם הגדול בפארק, ומתחילות לעלות ממנו ברגל במסלול המעיינות של הפארק.
בסופי שבוע נינוחים הפארק מפוצץ מאנשים.
והיום? אנחנו זוכות ללכת לבד בשטח! (וזה הכי כייף) ביום חורפי סגרירי אפור עם סיכוי קלוש לטפטוף.
שילה עוצרת למעגל פתיחה, והשאלה היא:
אצל מי היו נזילות בבית בשבועיים האחרונים..?
כמו תמיד יש תשובות מעניינות🤓.
מסתבר שכחצי מהבנות עסקו בהנחת דליים וקריאות SOS לאנשי מקצוע בשל זרימות או הצפות. OMG😲
ו...כל השאר נשאר במעגל. זה ה-קסם של נשים בשבילים.
ממשיכות לעלות לאורך כעין תעלת מים. פוגשות מבנה בטון שמכסה מקור מים ואמת מים עתיק.
זוכרות שעברנו את אמאוס? שואלת שילה.
ומספרת לנו:
זה חלק קטן שנשאר מהעיר הגדולה שהיתה כאן בתקופה הרומית והביזנטית.
המקום יושב עוד במאה ה- 2 לפנה"ס ע"י יהודים, והפך לעיר שווקים תוססת עם מרחצאות בתקופה הרומית, ולשם כך אמת המים כאן, ובביזנטית המשיכה וגדלה וכנסייה נבנתה במקום.
במאה ה- 7 לספירה חנה כאן צבא מוסלמי גדול, שאחד מהקצינים המוסלמים רמי המעלה, אל ג'בר, נפטר כאן ממגיפה עם עוד רבים מחייליו. בצד הדרומי של הפארק אפשר לראות את קברו.
החל מהתקופה הממלוכית קמו בשטח הפארק של היום ארבעה כפרים מוסלמים שנמצאו כאן עד שנת 1967.
עשינו רגע סדר בתקופות בארץ החל מהרומאים:
תקופה רומית- מתחילה במאה הראשונה לפנה"ס ועד למאה הרביעית.
תקופה ביזנטית- הרומאים הלבישו על עצמם צלב. תחילת הנצרות כדת מוכרת.
מוסלמית קדומה - אחרי הופעתו של מוחמד החל האסלם להתפשט במאה ה- 7 לאזורנו.
צלבנית - מאה 14- 12
ממלוכים- מאות 14-16
עות'מניים, במאות 16-20
ואז בריטים והציונות.
למודות היסטוריה אנחנו ממשיכות לטפס קלות אל ראש הרכס ומגיעות אל עמדה ירדנית נטושה.
מסביבתה נפתח לנו הנוף צפונה, הרי השומרון הקירחים, הישובים הערביים שמחוץ לקו הירוק, מודיעין ומאחוריה מכבים ורעות. ממש מתחתינו הישוב החצי קהילתי חצי מושב, מבוא חורון.
מספרת שילה: "אנחנו הולכות כרגע על רכס שהיה חלק ממובלעת ירדנית אחרי 1948.
ואם לא די בכך, בעוד כמה צעדים על הרכס אנחנו נכנסות לשטח שהיה שטח הפקר בין 1948-1967 בין ישראל לירדן".
היער הנטוע מסתיים ומורדות ירוקים מנוקדים בפריחה נפרשים למרגלותינו. אנחנו יורדות בשביל אופניים ומדרום מזרח מתגלים לנו הרי ירושלים המיוערים.
מזג אוויר מושלם, ואנחנו ממשיכות ומטפסות על משטחי סלעים עד לפסגה קטנה, ופתאום צצה לנו כמו גינה קטנה של פרחי הקוציץ הסורי.
הלב מתרחב, רק מלראות מקבץ כזה גדול של הפרח שנקרא גם אקינטוס. אנחנו מתפעלות מעליו היפים המתעגלים כלפי חוץ. אומרים שהרעיון נלקח לצורת הכותרת היוונית - קורינטוס.
ממשיכות ללכת בתוך כל הירוק הטרי ומטפסות לראש גבעה.
מכאן נפתחת לנו שוב ראות יפה צפונה. מלמעלה אפשר לראות את הגוש של רמלה לוד וראשל"צ באופק. מערבית לנו אנו רואות את תל איילון.
שילה מספרת:
"כאן היה ישוב מקראי שנתן את שמו לעמק. הצלבנים בנו פה מבצר להגן על הדרך לירושלים שחלק קטן מקירו המזרחי ניבט מהתל. כאן גם קם בתקופה הממלוכית הישוב הערבי יאלו שהבוסתנים שלו נראים מלמעלה."
ממשיכות בדרך לא דרך, ( כמו רק ששילה יודעת..😏)ויורדות כמה מדרגות סלע.
לפתע מתגלה ברכס מערה גדולה עם פתח מסודר באבנים. על המקום הזה תכננה שילה אם ירד גשם..
ו.. תנחשו ? לא! לא ירד גשם!
הבנות עוצרות ונעמדות לתצלום עם דגל הקבוצה. שולחות לי ואני מתרגשת מזה תמיד!
אלופות💚
ממשיכות ללכת על הרכס עוד קצת, ומתגלה לנו מערה נוספת, הפעם מעשה הטבע, עם קשת יפה.
וזה מקום מושלם להפסקת תה/קפה עם עוגת 🥕 שניקול המלכה הכינה לכולנו!
מסיימות את ההפסקה וממשיכות לרדת מהמערה מערבה, אל בין עצי הבוסתן.
עוצרות רגע ליד בריכה סגורה ומבוטנת - עין ג'בר שאת מימיו מובילה תעלה לעבר בית הקשתות. עוד קצת הולכות וחבורת צעירים בתחתונים בלבד קופצת למים בבית הקשתות, שריד רומאי יפיוף לבית מרחץ.
למרות שהמים לא היו ממש קרים, אנחנו וויתרנו על הרחצה בו ובין המכוניות שהגיעו במיוחד לבית הקשתות אנחנו יוצאות לעבר הישוב מבוא חורון לסיום המסלול.
מעגל סיום כנראה ששכחו...😉
ו... במעבר חד עוברות לטיול שישי שבוע אחרי מסלול שונה ונהדר לרמות מנשה ומפלי נחל רז.
נפגשות בשעה 07:00 בבוקר. וואללה ממש מפנקת אותנו המדריכה שלנו😍ויוצאות לאן?
לבלות בטוסקנה שליד הכרמל, אל רמות מנשה בימים שאחרי הגשמים.
בשעה 08:00 פוגשות את החיפאיות ביוקנעם בארומה בקפה ומאפה. נתי החיפאית מפתיעה את הירושלמית אחותה הקטנה חווה ומגיעה לטיול.
אלף סליחות שלא הספקתי לצלם את את התדהמה של חוותנו. אבל הצלחתי לתפוס אותן במעגל פתיחת מסלול 🙃.
כולנו שמחות וצוהלות עולות לאוטובוס ונוסעות לעבר קיבוץ רמת השופט.
לצידי הכביש נפרשים שדות ירוקים בירוק טרי מרהיב של אחרי הגשם.
חולפות על פני קיבוץ רמת השופט (נקרא על שם השופט היהודי אמריקאי יוליאן מק) לכיוון הקיבוץ האמריקאי הראשון עין השופט (נקרא על שם השופט היהודי האמריקאי לואי ברנדייס)
עוצרות בחניית בית ספר עומרים, ודרך שער קטן אנחנו פונות בשביל מסודר
לעבר מדרגות המסודרות כמו אמפי קטן, הולכות כמה צעדים ולפתע נשפכים להם השדות הירוקים ומאחוריהם קיבוץ דליה וקו החוף מאזור קיסריה, ארובות חדרה ועד נתניה.
המקום נקרא מצפור אוכברג, על שם יהודי בשם יצחק אוכברג שנולד באוקראינה וסחר בדרום אפריקה וכך התעשר. שילה מספרת לנו:
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם יצחק אוכברג נסע למזרח אירופה ואסף ילדים יהודים חסרי בית בעקבות הפוגרומים שנעשו ביהודים אחרי מלחמת העולם הראשונה.
הוא לקח איתו לדרום אפריקה כמעט 200 ילדים ונתן להם בית וחינוך, והציל אותם. לקראת מותו הוא העביר לקק"ל סכום כסף שבאמצעותו קמו הקיבוצים דליה ואבן יצחק (על שם יצחק אוכברג) ששינה שמו לגלעד.
נפרדות מהנוף הפרוש לפנינו ויוצאות ברגל לעבר שביל דרך עפר ממערב לעין השופט.
דרך העפר מתחילה לרדת בין השדות הירוקים ואנחנו עוצרות למעגל פתיחה....
השאלה ששילה שואלת: מבקשת שכל אחת תאמר את שמה (כי יש גם חדשות) ומהיכן היא בארץ והאם היתה פה באזור ?
אז...
באמת כולן ענו בקצרה (כמעט) ... וגם אני מציגה את עצמי: שמי מאירה גרה בתל אביב וכולן צוחקות .... וגם עדיין יש מופתעות.
קסם שכזה!
מסיימות את המעגל, ומממשיכות ללכת בדרך עפר עד שחוצות יובל קטן של נחל דליה וקצת אחריו נחל דליה בכבודו ובעצמו שמתחיל ממש כאן לידנו וזורם לו רגוע וצר.
ממשיכות עוד קצת ונפתחים לנו השדות הרחבים, הירוקים. חלקם מעובדים ובחלקם העשב הירוק הטרי משובץ בצבעי הפרחים ובהם פרות עמוסות חלב יושבות בנחת מלחחות את הטרי הטרי וביניהן עגלים צעירים בצבעי חום ולבן צח. טוסקנה אמרנו?😃
שילה מספרת לנו: ברוב השדות בהן יש רעייה, פורחות הכלניות בצבעי אדום וסגול ופה ושם לבן וורוד לצד מקור החסידה הקטן, לשון הפר וכתמות.
מחקר שנעשה ברמת הנדיב העלה שבזכות רעיית העדרים, הכלניות צומחות ופורחות - הם רומסים אפשרויות גדילה של צמחים מתחרים, אוכלים צמחים אחרים ומפנים את השטח לפריחת הכלניות הגיאופוליטיות (עם איבר אגירה תת קרקעי).
ולמה הצבעים? כנראה בשל הגנים.. לכל כלנית שלושה גנים האחראים על הצבעים העיקריים של הכלנית: אדום, סגול, לבן, ורוד.
ממשיכות ללכת ו..
הדרך מפתיעה אותנו שהיא לא מאד בוצית. כמה ימים ללא גשם הצליחו לייבש חלק גדול מהשלוליות שסימנן ניכר באדמה. והנה אנחנו מגיעות לנחל רז.
לכמה מהבנות מתחילה לקרקר הבטן, ואנחנו מתיישבות על העשב הירוק והאדמה היבשה, נזהרות מגבעות הקקי הטרי של הפרות חוץ מאביבה 🤣
שילה מכינה תה/קפה ואני שולפת מהתיק את עוגת הגזר.
שבעות ומרוצות אנחנו קמות וממשיכות ללכת ליד עדר נוסף של פרות ועגלים יפים ומתוקים החולף על פנינו. הפרות נראות מדושנות ונקיות כאן בטוסקנה😜בזכות הגשמים והעשב הרב.
ממשיכות עוד קצת בדרך עפר החוצה את נחל רז.
רגע לפני מעבר המים, אתי קולטת שהטלפון לא עליה.. 🫨כנראה שנפל.. מיד היא חוזרת אחורה בשביל, אנחנו מתקשרות ומטייל נחמד שחלף על פנינו לפני כן, שומע את הצלצולים וחוזר אחורה ומביא לאתי את הטלפון האבוד.
סוף טוב הכל טוב!! אנשים יפים יש בשבילים.
ו.. כמובן דבורה שלנו מתעדת. אלופה!
עכשיו אפשר לחצות את הנחל בשלום! אנחנו מדלגות דיי בקלילות על האבנים בתוך המים כי יחסית הם כבר רדודים... ומצליחות לעבור כמעט יבשות לגמרי אל הצד השני.
השביל ממשיך לאורך נחל רז, שמתחיל כ 2 ק"מ מזרחית לנו.
ארבעה מעיינות יש לו, ובחורפים מלאי הגשם, גם הוא מתמלא וזורם לו בקצב.
כולנו מתפעלות מהפריחה הצבעונית ומשלל הרקפות הפורחות במדרון, ומהצד השני בירידה הקצרה לנחל רז ב-פיתול היוצר לגונה קטנה יש פינת ישיבה קסומה. ופה אנחנו מתיישבות.
ושילה מספרת לנו: אזור רמות מנשה שהוכרז כמרחב הביוספרה השני בארץ (אחרי הכרמל). אלו אזורים בהם ניתן דגש קיימות על שמירת המשאבים ודאגה להבראתם יחד עם הפיתוח ובשילוב עם האדם החי במקום.
על שפת הנחל, שרה הופכת לרקפת
וסיפרנו כולנו יחד כמה עובדות מעניינות על הרקפת:
הרקפת פורחת הפוך כשהאבקנים שלה כלפי האדמה, כנראה כדי להגן עליהם עם הרוחות שמגיעות בתחילת פריחתן; עליה טובים למאכל לאחר בישול (אבל היא מוגנת),
לכל קבוצת רקפות יש זר עלים שעליהם אותו ציור כתמים בדיוק.
אם נבדוק קבוצות אחרות, נגלה ציורים שונים, כמו תביעת האצבע הייחודית שלנו;
הרקפת שומעת! הרקפת שומעת את משק כנפי העש שנושא את השם Micropterix berytella (המאביק העיקרי שלה) כשהוא מתקרב אליה ואז היא מפזרת את אבקניה לכבודו.
לא רוצות לזוז מהמקום הקסום הזה, ובכל זאת... אנחנו קמות וממשיכות ללכת קרוב לנחל ופתאום מוצאות את עצמנו מגיעות לכביש.
זה הכביש שמוביל מצומת אליקים לקיבוץ דליה וגלעד.
שילה אומרת לנו:
נא להסתדר בטור, אנחנו הולכות קטע קצר על שולי הכביש. הכביש מתחיל לטפס ולטפס.. עלייה מעצבנת וגם נעשה חם.
סוף סוף מגיעות לחניון, נכנסות אליו להפוגת שתייה מנוחה ולייצב את הנשימה. וגם את הנשמה..... 😇
שילה שולחת את הבנות לרעות בשדה הקטן שליד, עם הרקפות, הכלניות, העיריות, החרדלים ואפילו צבעוני אחד.
אביבה עושה book עם מיצי. כולנו בעננים בין הפרחים וכל הירוק הזה. פשוט נפלא!
יוצאות מהחניון, חוצות את הכביש וממשיכות בדרך עפר מערבה, בין השדות.
מימין לנו נפתחו שדות חיטה ירוקים והרוח שטה עליהם במופע מדהים.
בשלב מסוים אנחנו עוזבות את דרך העפר ומתחילות לרדת במתינות רבה בתוך שדה פורח
כשהחרדל הצהוב מכסה שטחים גדולים, אבל ביניהם פתאום פורחים על גזע גבוה מהרגיל, איריסים של אחרי הצהריים, ומיני סוככיים ופשתה ורודה.
ואז משהו מתחיל להופיע משמאלנו. אגם מלא מים, אבל עדיין לא רואים מספיק.
אנחנו ממשיכות לרדת ושני אגמים נפרשים למרגלותינו עם אגמיות שוחות וירוק מסביב, וממול גבעה שחציה ירוקה וחלקה חשוף וברקע גבעות מיוערות במרחקים שונים.
כמובן שאנחנו מתיישבות מול האגמים.
שוקעות, ובוהות אל האדמה הפורייה אל מול הפַּסְטוֹרַלְיָיה.
למה לקום מכאן?
אני נשארת, בואו לקחת אותי מחר ... אלו הקולות שאנחנו שומעות...
וזה הזמן סוף סוף לצילום הדגל!
כמעט ובלי לזוז מהפוזה שכולנו יושבות בה צלחנו את תמונת הדגל (חוץ מזו שהתנדבה לצלם) תודה!!
קמות (כי אין ברירה), והולכות בטור כי שילה אין עליה מובילה את כולנו לעבור דרך גדר תיל!
זורקות את התיקים והמקלות מעבר לגדר, אחת מרימה, אחת נותנת הוראות ובשיתוף פעולה מושלם אחת אחת עוברת בשלום. אלופות!
ממשיכות לרדת ומגיעות לעבר מאגרי המים.
בריכת פירחה ליד עין פירחה של נחל רז, זה מאגר טבעי, והשני, מאגר רז או גלעד, זה מאגר מיי קולחין וביניהם סוללת עפר תוחמת ועליה שביל.
המעבר ביניהם הוא קסום. בבריכת פירחה הטבעית יש איי צמחייה ועצים ערומים אפורים נוטים לעברה ולמאגר רז החפור שוליים מסודרים, ושקט מופתי וברכיות.
ממשיכות עוד כמה צעדים ושוב אנחנו פוגשות בנחל רז לצד תעלת מים שנשפכת אליו.
ואז? לא רואות מעבר... הדרך מסתיימת?
זה אומר ש... ?? מה?? איך עוברות? בשחייה?? בסירה?
אנחנו צריכות לעבור גם את נחל רז, וגם את התעלה ... OMG
חלק עוברות מעל המעקה, וחלק במים מדלגות על האבנים. נעזרות במקלות הליכה, מעבירות אחת לשנייה, תומכות ועוזרות.
הילדות החמודות שאנחנו פוגשות במעבר המים מסדרות לנו את האבנים כך שיהיה לנו 'קל' לעבור שלא ניפול למים ונרטיב את הנעליים.
.
כמעט כולנו צולחות את המעבר חוץ מ.. ריבה שלנו 😕 חטפה את הברזל ברגל, התנפח כהוגן. ד"ר אורית מיד מוציאה את ערכת העזרה הראשונה וחובשת לה את הפציעה.
ממשיכות כולן ומטפסות קלות על הגבעה כדי לרדת לעבר שפך נחל רז. והנה אנחנו כולנו מגיעות אל מפל רז במלוא הדרו!
באמת שזה מדהים! הייתי פה לפני מס ימים, ( בטיול נוסף) מיד אחרי הגשמים, לא יאומן איך זרימת המים ועוצמת המים משתנה כל כך מהר.
רגע רגע אני רוצה עוד קצת חורף...🌧️🙌
שילה מספרת על שפך נחל רז:
זהו שפך לא טבעי של הנחל. הסיתו את חלקו האחרון לתעלה כדי שלא יעלו מאגרי המים על גדותיהם אבל את הירידה שלו לנחל תנינים שזורם לו למטה, הוא עושה על מדרגות אבן, מה שיוצר מפלונים קטנים, כן אלו שנקראים מפלי רז.
אז ...
אחרי שחווינו את המפל היפה אנחנו חוזרות ועולות לאט לאט בעלייה. אביטל אומרת וצוחקת איתי 'העלייה היתה מתוכננת'? אני מחייכת כי יודעת שבסוף העלייה לא תהיה ירידה אלא מרק חם.😋
סוף סוף מגיעות למעלה, והמרק כבר מחכה לכולן. ניצה וורד מתענגות בכיף.
ורגע לפני שעולות לאוטובוס עייפות ומרוצות נזכרת בזמן ולא שוכחת מעגל סיום!
עוד טיול נהדר מגיע לסיומו.
תודה לשילה שלנו להדרכה ולסיכום מסלול מפורט ונהדר.
תודה לכל הצלמיות הנהדרות
תודה לחברותא הנהדרת בזמנים מאתגרים וקשים
תודה לעוד חוויה נהדרת
תודה לי שכותבת ומתעדת ומשחזרת את החוויות
*את כל החווית אני מלקטת וכותבת כמשתתפת פעילה בכל טיול, כל מטיילת מוזמנת למצא את עצמה ולשתף*
חודש מרץ מסלול 76 יצאנו 3 ימים להרי אילת
חודש מרץ מסלול 76 טיול יומי אל הגליל התחתון ונחל ציפורי
לימים שקטים ובטוחים להחזרת כל החטופים אמן ואמן!!
עד שניפגש מוזמנת לשוטט ולטייל באתר של מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד:
אם חשקה נפשך לטייל ,עם קבוצת נשים מטיילות בשבילי ישראל ועדיין לא מקבלת עדכונים לחצי פה
בלוג מאירות שביל ישראל לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 7 2022-2023 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 6 2021-2022 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 5 2020-2021 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 4 2019-2020 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 3 2018-2019 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 2 2017-2018 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 1 2016-2017 לחצי פה
