מאירות שביל ישראל בשמורת פולג מסלול 72 נשים מטיילות בשבילי ישראל
ימים קשים מנשוא. איבדנו חברה באותה שבת ארורה שִׁבְעָה באוקטובר. סילביה הצטרפה אלינו לקבוצה בתקופת הקורונה, בזכות אביבה שלנו, אישה חייכנית ושמחה. סילביה מקיבוץ בארי יהי זכרה ברוך.🖤
אחרי כחודש ימים מאותה שבת שחורה, שילה בודקת ויש אישור לצאת לטייל בשבילי ישראל. להיפגש ולנשום אוויר באזור השרון השקט. מסלול מתוק יפה ומרענן שאפילו חלק מהמקומיות הופתעו מהשבילים שלא הכירו ...
השעה 07:30 בבוקר ולאט לאט הן מגיעות. 27 מטיילות נפגשות בחוף פולג המתחדש.
אני נרגשת לפגוש את החברות המאירות שלי כי לא טיילתי אתכן מזמן מזמן...🫶
מוודאה שכולן כבר פה, מתארגנות, ומתחילות ללכת על החול ההדוק עד ששילה עוצרת למעגל פתיחת מסלול.
רגע לפני ששילה שואלת את ה-'שאלה' אני נכנסת לתוך המעגל ופשוט רוקדת עם חיוך ע נ ק של שחרור והכרת תודה על הרגע.
צוחקות כולן ונזכרות במשחק 'יש לנו גולם במעגל'....
השאלה ששילה שואלת: האם היו לכן הרבה אזעקות? ו- לאן אתן הולכות באזעקה? ומבקשת שכל אחת תענה רק לפי מה שמרגישה. (כל תשובה נכונה).😇
הבנות עונות אחת אחת ואני מגלה עוד נשים שגרות בכפר סבא, ולכל אחת תשובה שונה .... קסם של נשים. ככה זה בשבילים.
שילה מספרת לנו על: "ראיתי פעם חוף שנחל עזבו"
כמה עצוב להיות על שפת חול הים הבהיר, ולראות שהנחל, נחל פולג לא מגיע אל הים.
נקודת השפך יבשה.
מתחילות ללכת בעקבות סימוני שביל ישראל במעלה הנחל.
מזג אוויר נהדר. אפילו קצת חם מדי לטעמי. נו.. חורף ישראלי🥹
אחרי כמה מטרים אנחנו הולכות בשביל צר מוקף צמחייה ומעט מים בנחל
וכולנו נושמות את ריח החורש. השביל מתפתל דרומה עם הנחל, והפסטורליה מתחילה למלא אותנו.
ממשיכות ללכת עד שמגיעות לכרם עצי זית בר שבו אנחנו מתיישבות לארוחת בוקר.
הבנות מתלוננות שלא הייתה עצירה בבית קפה + מאפה. שילה מכינה תה וגם קפה. והמאפה? בתבנית ובתוכה עוגת גזר המסורתית😆
אנחנו מתיישבות , פותחות את התיקים ואוכלות את הכריכים הטעימים שכל אחת הכינה לעצמה. מקשקשות כולן בניחותא, ואני מחלקת את הגלויות עם כל תאריכי הטיולים (שבחלקם משתנים, לצערנו הרב). ואני? מספרת לשרון שהגיעה לטייל איתנו🤍על הקבוצה המאירה שלנו. סיגלית רתמה את שרון להצטרף אלינו ולנשום...
שרון איבדה את ביתה עדן האהובה בנחל עוז באותה שבת ארורה 07.10.23
סרן עדן נימרי ז"ל. יהי זכרה ברוך. כולנו מחבקות אותך.
מסיימות את הפסקת האוכל, קמות ומתחילות ללכת במטע, ולפתע שילה עוצרת ומסבה את תשומת ליבנו ל- שורה של רגביי אדמה.
שאלה: איזו חיה שם למטה? תשובה: חולד.
שילה מספרת לנו על חיי החולד, מרתק ומעניין.
ממשיכות ללכת לאורך הנחל, עולות טיפה, ורגע לפני שמגיעות לשער פולג
אנחנו חולפות מתחת לעציי האקליפטוסים הגדולים, ושומעות ציוצים ממש מעל ראשינו. מרימות את הראש ורואות כמה עשרות בודדות של תוכים ירוקים. מסתבר שאלו לא דררות המוכרות אלא, תוכי נזירי הנפוץ מאוד בארץ. התוכי הנזירי חי תמיד במושבה והם משתמשים בקן לאורך כל השנה. קינים גדולים ומדהימים!
מטפסות עוד על רכס הכורכר ומגיעות לתצפית:
שילה מתצפתת לנו:
"מלמעלה ניתן לראות במערב את ויינגייט, צמודה אליו שמורת פולג וצפונה לה: נתניה ושכונת המגורים בפולג.
קצת צפונית לנו, אנו רואות את מושב אודים ואת הנחל. נחל? התעלה הכהה הזו מתחתינו זה נחל פולג.😓
יחד עם עוד 4 הנחלים שחוצים את השרון: הירקון, אלכסנדר, חדרה והתנינים, גם נחל זה לא נקי, למרות עבודות השיקום והניקוי שהם עוברים, עדיין הנחלים חוזרים ומזדהמים.
מראש רכס הכורכר אנו מביטות צפונה להמשך הרכס, אבל ממש לידנו חסר קטע של הרכס.
מי אכל אותו?
אז זהו, בגלל שהנחל לא חזק מספיק במשך כל השנים, המים לא הצליחו לחדור את הרכס לכיוון הים ונעצרו למרגלותיו ויצרו ביצות.
מי שפרץ כאן את רכס הכורכר ויצר שער לנחל, היו כנראה הרומאים ואולי עוד לפניהם. ע"ש השער הזה, נקראת השמורה שער נחל פולג.
יורדות מהרכס מצידו השני, והשביל עובר בתוך סבך קנים מקסים ואז עוזב את הנחל ופונה דרומה.
ורגע לפני שהולכות בסבך הקסום שילה אומרת לנו רגע לפנות ימינה וללכת במעלה הנחל על גשרון צר ומתוק.
ראינו נחל מסכן עם מים עומדים וגם פסולת.. לצערי הרב.
ולפני שנכנסות לסבך כמובן עושות בּוּק קטן ...
עוד טיפוס קצרצר לרכס כורכר נוסף ואנחנו במצפה השלום. עוד מצפה לשלום בארץ.
השרון נפרס למרגלותינו. הבנות מתיישבות מתחת לעץ, וגם על הספסל מול הנוף. טניה משתרעת לה בכיף, ואני מצלמת
תוך כדי ששילה מספרת לנו: היום כל השטח למרגלותינו מיושב או מעובד. אבל לאורך ההיסטוריה כמעט ולא היו בו חיים כי היה מלא בביצות וביער אלונים עבות.
נחלק את השרון ל 4 חלקים ממזרח עד למערב:
1. במזרח-
ממורדות השומרון למטה יש אזור נוח לחקלאות מסורתית (חקלאות בעל, ללא דישון, ללא שאיבת מי תהום) שמקבל את המים מהנחלים שיורדים מההר ואת האדומה הפוריה.
ברצועה הצרה שנקראת המרזבה היו רוב המתיישבים של השרון.
2. מרכז השרון-
אזור של גבעות אדומות וביניהם עמקים צרים. האדמה האדומה היא טובה כמצע לחקלאות אבל דלה במינרלים ומתחתיה שכבת אדמה לא חדירת מים שנקראת ניזאז. קשה לחקלאות מסורתית וגם ולהתיישבות.
3. מערב השרון-
קו 3 רכסי הכורכר שרצים פחות או יותר במקביל מצפון לדרום. במקומות רבים נוצרה ביצה למרגלות רכסי הכורכר, כשהנחלים לא הצליחו לבקוע דרכם אל הים.
4. חוף השרון-
מגדרה ועד הרצליה בערך, כולל את רכס הכורכר המערבי וחוף הים
.
ואחרי כל זה, רגע לפני שממשיכות ללכת כולן מתפקדות לצילום עם הדגל של מאירות שביל ישראל.
ממשיכות ללכת ויורדות מהרכס בין מטעי אפרסמונים שעדיין מקשטים את העצים בכתום.
טניה רוצה לאכול אפרסמון, אבל מישהו שעבר שם על אופניים ממליץ לה לא לאכול כי זה בוסר ולא יהיה לה נעים בפה.
השביל שאנו הולכות בו מקביל לשביל ישראל, עד שמגיעות לבית הקברות של יקום. עוצרות שם בצל, קצת להתקרר כי השמש מחמממממת מדי☀️אפילו שאנו בחודש דצמבר.
בעודנו יושבות ונחות, בשטח של אחד הקיבוצים האמידים בארץ: יקום, שילה מספרת על המתיישבים בשרון:
הכהן הגדול ברך את מתיישבי השרון שהבית שבו גרו העשוי טיט לא יימס בחורף מעל ראשיהם.
עם השנים התיישבו גם קצת בדואים וכמה יישובי מיעוטים כמו הצ'רקסים שישבו לא רחוק מפרדס חנה והבוסניים שהתיישבו בין עתיקות קיסריה ובנו להם גם 2 מסגדים.
במלחמת העולם הראשונה נזקקו התורכים לעצים רבים להפעלת הרכבת שבנו כאן, ויער האלונים הצטמצם עד שכמעט ונעלם.
אז... הערבים האמידים קנו את אדמות הביצות ששמחו מאד עם בוא הציונים כדי למכור להם את הרעה הזו ולהפטר מהבעיות.
ההתיישבות הציונית החקלאית הביאה איתה חידושים טכנולוגיים:
משאבה לשאוב מי תהום
דישון והשקייה
ובזכות חריצותם, הצליחו לעבד את האדמה ולהפוך את השרון לאסם עצי ההדר שלנו.
וכך היה עד שנות ה- 80.
עד שהתעורר הנדל"ן והחל לכבוש את הפרדסים, והשרון שוב שינה צורתו.
יוצאות לכיוון תחנת הדלק של יקום ליד חניית האוטובוס שלנו בטיולים צפונה וחניית המכוניות, לא עוצרות לקפה🤪ועולות לגשר הולכי הרגל החדש (!) וחוצות את כביש החוף.
ממשיכות ללכת עוד קצת מערבה לעבר שמורת חוף השרון לאורך גדר השמורה עד הפשפש הקטן דרכו כולנו מצליחות להיכנס עם התרמיל על הגב לשמורה.
נכנסות לשמורת חוף השרון המהמם. הולכות ומתקרבות לשפת המצוק.
צבע הים מדהים.
כולנו מתיישבות על המצוק וניהנות בשמש החורפית שדיי חזקה המשתלבת עם רוח קרירה ונעימה.
מדברות כולנו על רוח ההתנדבות ומי שרוצה מספרת היכן התנדבה ומתי.
בהזדמנות זו אנחנו מבררות מי רוצה לצאת לטייל בדרום כמתוכנן לפי התאריכים, וגם מעדכנות לכולן שטיול לאילת שהיה אמור להיות בינואר מבוטל...
הולכות על רכס הכורכר ומגיעות למקום מעלף וכמובן מצטלמות עם חולצות של המאירות חלק מהבנות מתקלפות וחלקן מוציאות את החולצה מהתיק. הכל בשביל תמונה!
וגם יש תמונות סולו על הספסל המתנדנד:
עוד קצת הולכות בחולות ובדיונות ופתאום שילה הולכת בעקבות אטה שמובילה את כל הקבוצה אל תוך סבך עצים, ומגלה לנו מקום קסום.
פה השרביט עובר אל אטה שלנו כי הגענו לביתה בקיבוץ געש.
כל אחת מוצאת מקום לשבת ומסתבר שהגענו אל 'המחנה הקטן'.
תוך כדי שאטה מספרת לנו אודות הקיבוץ, הבייגלה וכל שאר החטיפים יוצאים מהתיקים, ליאורה קליין, ריבה ואורית לוי מטפסות על העץ,
אטה מספרת:
קיבוץ געש הוקם בשנת 1949 ע"י גרעין השומר הצעיר מדרום אמריקה. הגיעו לכאן מארגנטינה, ברזיל, קובה, אורוגוואי, ומקסיקו. החליטו לקרא למקום "געש" בשל העובדה שהצעירים היו "גועשים" במזגם החם והשמח.
הקיבוץ מופרט ברובו. אין חדר אוכל והילדים ישנים עם ההורים. אין לינה משותפת כמו פעם.
"המחנה הקטן" שבו אנחנו יושבות הוקם ע"י נערי הקיבוץ. מגיעים לכאן ילדי בית הספר, וגם מגני ילדים וכל מי שעובר באזור ומטייל פה מגיע לשבת פה.
מסיימות את החלק הזה ואז אטה מובילה אותנו אל "מקלט פרחי בר". מה זה מקלטי פרח בר? חבר קיבוץ שתל פרחים באדמה והכוונה הייתה להשקייה טבעית. מה שקרה שתנים ודורבנים רמסו והרסו אותם, ואז שתל את הפרחים במיכלים.
באביב הכל פורח באיריס ארגמן, כלניות, תורמוסים ועוד.
משם אנחנו ממשיכות אל ה-"פינה של רדי". החלל ה-74 מאסון המסוקים.
אטה מספרת:
רדי היה חובש בנחל והגיע ראשון לשטח ונחשף למראה הקשה. לאחר 22 שנים של פוסט טראומה, רדי התאבד. הוא הצליח למצוא זוגיות יפה אך ברגע של משבר נפשי, בחר להיפרד מזוגתו כי לא יכל לשאת יותר. היה בן 42 במותו.
ממשיכות ללכת בקיבוץ געש הפסטורלי והמחשבות שעוברות לי בראש, על הקיבוצים בעוטף עזה...
מגיעות לנקודה בה בעצם הטיול הסתיים, ופה אנחנו מתפצלות.
חלק מהבנות נוסעות לחוף פולג שם שהשאירות את המכוניות בבוקר, חלק הולכות לבית הקפה לחכות לנהגות, וחלק הולכות לביתה של אטה לחכות למוניות להקפצה למכוניות.
אני שוכחת לכנס את כולן למעגל סיום...🤣מי? מי מוכנה להזכיר לי בטיולים הבאים?
אנחנו מגיעות לביתה המתוק של אטה, פוגשות את הבת היפה ובעלה וגם את הכלבלב,
ושוכחת לפתוח את הוילונות היפים שהזמינה דרך טובה שלנו. קלאסיקיר
מגיעות המוניות, וגם אטה מתנדבת להקפיץ נהגות לחוף פלג. אלופה.
כולן מגיעות בשלום הביתה. וגם אני 😜
עוד טיול נהדר מגיע לסיומו.
תודה לשילה שלנו להדרכה ולסיכום מסלול מפורט ונהדר. תודה לאטה ששיתפה אותנו וסיפרה על הקיבוץ.
תודה לכל הצלמיות הנהדרות
תודה לחברותא הנהדרת בזמנים מאתגרים וקשים מנשוא.
תודה לעוד חוויה נהדרת
תודה לי שכותבת ומתעדת ומשחזרת את החוויות אפילו בימים שכאלו.
טיול חודש דצמבר לנחל צאלים יוצאות פעמיים:
יום שישי 22.12.2323 מקומות בודדים יום שישי 29.12.2023 soldout
המצב חרא
יש מלחמה
אבדות קשות
החטופים עדיין לא איתנו בבית
המשפחות שפונו לא בביתם
ו.. לא רואים עד מתי...
לימים שקטים ובטוחים להחזרת כל החטופים אמן ואמן!!
עד שניפגש מוזמנת לשוטט ולטייל באתר של מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד:
אם חשקה נפשך לטייל ,עם קבוצת נשים מטיילות בשבילי ישראל
ועדיין לא מקבלת עדכונים לחצי פה
בלוג מאירות שביל ישראל לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 7 2022-2023 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 6 2021-2022 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 5 2020-2021 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 4 2019-2020 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 3 2018-2019 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 2 2017-2018 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 1 2016-2017 לחצי פה
