top of page

מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד בהר אלעזר ונחל רחף תחתון מסלול 74


השנה חורף ישראלי מאתגר אותנו.

התכנון היה לצאת עם 2 קבוצות של מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד, פעמיים בחודש. טיול ביום שישי 19.01.2024 צלח בהנאה צרופה בהר אלעזר ונחל רחף תחתון, הטיול השני היה מתוכנן ליום שישי 26.02.2024 ודחינו אותו לשישי שלאחריו 02.02.2024 בגלל גשם בכל הארץ והתרעות של שיטפונות.

ואז? ביום רביעי שילה כותבת בקבוצה:

"בנות יקרות,

הגשם יורד לו

וע"פ התחזית ממשיך גם בסופ"ש בעוצמות משתנות.

בואו נמשוך עד מחר בצהריים ונחליט אם ולאן יוצאות בשישי.

לנחל רחף תחתון לא ניסע - יש אזהרת שיטפונות לכל האזור.

אבל אולי התחזית שתעלה מחר לגבי שישי, תגלה לנו מקום אחר, ירוק, עם רגיעה מהגשם 😊

שילה ואני חשבנו אולי לשנות מסלול, העיקר לצאת לטייל ולנשום אוויר.

מגיע חמישי בבוקר ו... מסתבר ש... תחזית מזג האוויר לא לטובתנו😟 ושילה כותבת בקבוצה:

"בוקר אור לכולן,

לצערי הרב הטיול מחר לא ייצא 😔

נתפגש לנו עוד שבועיים שלושה לטיולי פברואר 😊"

צלום של תכתובות בקבוצת הוואטסאפ

יצאנו בחודש ינואר פעם אחת להר אלעזר ונחל רחף תחתון.


השכם בבוקר, חשוך וקר, נפגשות קבוצת נשים וותיקות וחדשות בכפר סבא בשעה 06:15 ויוצאות לדרך.

בראשון לציון עולות שאר הבנות ... וגם אורית מגיעה עם קופסה ביד🤓 וגם שוכחת ברכב את הטלפון וגם הארנק....  מי מנחשת מה יש בקופסא ? המשך יגיע... הבנות עולות ואין שילה....😆


ממשיכות לנסוע דרומה, וביד בנימין עולות עוד בנות ו.. כולנו יחד עם דודי הנהג מדרימות לצומת שוקת, שם עושות הפסקת קפה ומאפה. שילה עדיין לא איתנו🤪.


נשים נוסעות באוטובוס לטיול
מאירות שביל ישראל מסלול 74 באוטובוס

קצת אחרי ערד לכיוון ים המלח בתחנת האוטובוס שילה עולה למיניבוס כולנו מוחאות כפיים ואני שמחה עד לשמיים😍.

האוטובוס יורד דרך ערד לכיוון ים המלח ואנחנו נכנסות לאתר מצדה מבקעת הקנאים.

יורדות מהאוטובוס, מתארגנות, ולפני שיוצאות לשביל למסלול ההליכה, אנחנו מביטות מזרחה, לעבר מצדה ואל מול הסוללה היפה שמטפסת מולנו. משמאל לנו מתגלה הבמה.

וגם עושות מעגל פתיחת מסלול.

נשים מטיילות במעגל פתיחת מסלול

השאלה ששילה שואלת:


איזה זיכרון יש לך ממצדה ? (כמעט לכל אחת ואחד מאיתנו שגדל.ה בארץ יש איזה זכרון ממצדה).


התשובות כמו תמיד מגוונות מאוד. זיכרונות מטיול כיתה ו' עד להופעה של דויד ברוזה בזריחה. קסם שכזה...

הר מצדה בבקעת הקנאים

מסיימות את המעגל בניחוח נוסטלגי, ומתחילות ללכת ממש למרגלות מצדה, בנחל קנאים.

הנחל שמנקז את כל המים מבקעת הקנאים. לא חולפות כמה דקות והנוף המדברי מימין לנו כבר כובש אותנו, רכס שעליו כמו מצוירים פסים פסים, פעם פס בהיר ופעם כהה. אותם פסים שמלווים אותנו בהרבה רכסים שבאזור ים המלח, שמעידים על תקופות של יובש (הפסים הבהירים) ועל תקופות גשומות (הפסים הכהים).

רכס באזור ים במלח

משמאלנו נפתח צוהר קטן לאזור הלשון של הים המלוח.

אנחנו מתחילות להתקלף מהשכבות

נשים מטיילות להר אלעזר

שילה מראה לנו שם למעלה: רואות את התמרור? לשם אנחנו עולות.

מתחילות לטפס לעבר הר אלעזר. עלייה לא ארוכה אבל תלולה, עם קצת דרדרת. רגע לפני שמתחילה את העלייה, אני שותה ג'ל אנרגיה, ומתארגנת עם ידה של אורית הדוקטור והיא לפניי, ואילה ג'וניור מאחורי.

מטפסות לאט לאט. אורית תומכת בי ומנחה אותי איך לעלות את העלייה עם כל האבנים והדרדרת. ואני? בודקת: 'אילה את אחרי נכון?' כן כן אני פה היא עונה.

נשים עולות בהר אלעזר

עולות לאט לאט, עוצרות באמצע הדרך לנשום ולהסדיר נשימה. עולות עוד קצת ומגיעות למעלה אל האוכף של הר אלעזר. אנחנו מתיישבות אל מול הנוף עד שתחזור לחלק מאיתנו הנשימה, הנוף מרהיב. המבט המדברי צפונה קסום. אנחנו למעשה מביטות אל הצד הצפוני של מצדה. מבט אחר להר הכל כך מוכר.

 מבט אל הצד הצפוני של מצדה והפחות מוכר

קמות וממשיכות ללכת למרגלות הר אלעזר, בעקבות שביל ישראל החדש, שמושך כאן דרומה.

בפיתול נחל קנאים לעבר ים המלח אנחנו מוצאות מקום מוצל ונעים בין הסלעים לארוחת בוקר.

אני תופסת את יאנה מוציאה צנצנת עם סלט אבוקדו וביצים מושקע עם חתיכת קיורטוש.

מטיילת אוכלת סלט אבוקדו לארוחת בוקר

יושבות, אוכלות ושותות תה ששילה מכינה לנו כמובן עם עוגת הגזר שהכינותי בנינג'ה, כי התנור אפייה התקלקל. (יצא מעולה, 🥕 כך אמרו ... )

נשים מטיילות בארוחת בוקר

ושילה מספרת לנו:

"את ההיסטוריה שחוזרת על עצמה... על היהודים בתקופת סוף בית שני וההתפלגויות השונות בתוכם, כולל החבורות הקיצוניות הקנאיות.

על האויב המשותף שהגיע, הרומאים, שלא עזר לאיחוד בין הקבוצות אלא החמיר את פילוגם.

על הסיקריים, אלו שהיו הולכים עם סכין קטנה (סיקה) לרצוח את היהודים שלא הלכו בדרכם

וגם על אלו ששרפו את מחסני האוכל בירושלים הנצורה כי "עדיף למות מאשר לחיות תחת שלטון זר".

ואז הסיפור מצטמצם למצדה, ולשנת 73 לספירה, 3 שנים אחרי חורבן הבית על חבורת הקיצוניים שברחה מירושלים הכבושה בראשות אלעזר בן יאיר למצדה. התיישבו בה וממנה ירדו לבזוז ולשדוד אולי גם מאחיה היהודים.

ואז הגיעו הרומאים למצדה, וצרו עליה כמה חודשים. הם בנו סוללה שיוכלו להגיע לגובה החומה. ובשעות מוקדמות של בוקר אחד הם הבקיעו את החומה, שרפו גם חומת עץ פנימית שאלעזר דאג לבנות עם תחילת המצור, ותכננו לחזור בערב לכבוש.

מה היה באמת במצדה? לא נדע.

אנחנו מכירים את סיפור ההתאבדות ההמונית שמספר יוסף בן מתתיהו, ורק הוא מספר אותו.

בן מתתיהו כתב בספרו גם את נאום אלעזר שעמד ושכנע את היהודים במצדה שכדאי להם למות מאשר לחיות כעבדים, שבויים או תחת שלטון זר.

אותו בן מתתיהו שהיה כמה שנים לפני כן מפקד מרד הגליל ביודפת, וכשעלו הרומאים לכבוש, שכנע מספר מצומצם של אנשים שהתחבאו איתו במערה שיתחלקו לזוגות, אחד יהרוג את השני ואז השני יתאבד. וכך עשו כולם חוץ ממנו. הוא נותר בחיים.

האם באמת קרתה אותה התאבדות? אי אפשר לדעת. לא נמצאו עשרות גופות מתאבדים. נמצאו כמה גופות בודדות.

אבל ברור שסיפור הגבורה והעמידה מול האויב לאורך המצור היה סיפור חשוב לציונות ולמדינה שבדרך וכבר בשנות העשרים של המאה ה 20 החל להירקם כעוד סיפור נרטיב שלנו עם הארץ הזו.

כמו תמיד ההסברים של שילה מעניינים, ומתפתחת שיחה מרתקת עד כמה הסיפורים מקבילים למציאות של היום...

אבל ברור שסיפור הגבורה והעמידה מול האויב לאורך המצור היה סיפור חשוב לציונות ולמדינה שבדרך וכבר בשנות העשרים של המאה ה- 20 החל להירקם כעוד סיפור נרטיב שלנו עם הארץ הזו."


כמו תמיד ההסברים של שילה מעניינים, ומתפתחת שיחה מרתקת עד כמה הסיפורים מקבילים למציאות של היום...

ואז, מגיע זמן לקום ולהמשיך ללכת.

המדבר נפתח מערבה בשכבות שכבות של רכסים.

עד ששביל ישראל לוקח אותנו קצת למעלה והנוף ממזרח לנו נפתח.

נשים בנחל רחף

על רקע הנוף אנחנו מצטלמות עם הדגל שלנו, בנחל קנאים, לא לפני שהבנות (מי שזוכרת להביא) לובשת את חולצת המאירות.

נשים מטיילות יחד עם דגל הקבוצה
מאירות שביל ישראל מסלול 74 בהר אלעזר ונחל רחף תחתון

ממשיכות ללכת שם אנחנו עושות עוד הפסקונת קטנה ואז בעודנו יושבות, טריסטרמית נעמדת על קצה סלע על רגל אחת. היא לא פוחדת, ולא חוששת.

אנחנו מנסות להתקרב אליה לגלות היכן הרגל השנייה?

ממש מפתיע.

מה פתאום טריסטרמית עומדת על רגל אחת??😲

אולי היא למדה מהחסידות והפלמינגו, ש... כשעומדים על רגל אחת, מוציאים פחות אנרגיה??

טריסטרמית

אחת הבנות נותנת לה אוכל, ורק אז היא פתאום מורידה את הרגל השנייה שהייתה חבויה מתחת לכנף.

טריסטרמית אוכלת

ממש SHOW נתן לנו. זה היה ה-טריסטרמית הזכר, כי לנקבה יש ראש אפור. הנקבה מגיעה גם ואז שניהם עפים להם.


ההצגה מסתיימת, 😜 ההפסקונת גם, ואנחנו ממשיכות ללכת.

אנחנו נפרדות משביל ישראל הממשיך דרומה ופונות לעבר נחל רחף.


מתחילות את הירידה שבתחילתה היתה יחסית מתונה. וממשיכה בדרדרת....

השביל יפיפה אל מול הנוף של בריכות האידוי, אדמת הלשון הבהירה והרי מואב.

לי היו קטעים מאתגרים. תוך כדי הירידה אני עדיין מרגישה את אותות מחלת הנשיקה מהקיץ האחרון, הרגליים רועדות לי ומרגישה את האחיזה הלא יציבה שלי באדמה😩. הרגליים ממאנות לסחוב אותי בבטחה.

שריר נתפס, ואז מגיעים רגעי פניקה, המהולים באושר צרוף כשאני מרימה את הראש לנשום ולראות את הנוף המרהיב על גווניו היפים של המדבר.


נשים יורדות בנחל רחף תחתון

תודה לאורית לוי ולפזית שליוו אותי ותמכו בי מכל ה-💜.

ממשיכות לרדת לאט לאט ובבטחה, ואז באמצע הירידה, יש שביל נוסף הלוקח אותנו מערבה, מעל נחל רחף תחתון. שילה קוראת לי מאירה, תגיעו לפה.... היכן זה פה??? אני, אלוהים, ופזית איי שם למעלה יורדות לאט לאט, אורית לוי התייאשה ממני 🤣 וממשיכה לרדת בקצב שלה, פזית מאחוריי, מעודדת אותי ומרגיעה אותי ברגעי המצוקה שלי.

לפתע אחרי עיקול קטן (של צומת השבילים) אני רואה את ד"ר אורית מחכה לי. אני מתיישבת לנוח מכל הסטרס שהיה לי ומהדרדרת, ובעיקר מהתסכול של הרגליים שנחלשו כל כך.

אנחנו ממשיכות עוד קצת, לכיוון הגבים המלאים במים. ואז פתאום אטה עולה, ואומרת אני לא יורדת לגבים. אני משחררת את אורית ופזית, והן ממשיכות ויורדות לעבר הגבים, שם כל הבנות. אטה ואני מתיישבות לצידיו של השביל מול הנוף המעלף ומחכות לבנות שיחזרו מהגבים.

מטיילות נחות בנחל רחף

אדומה ממאמץ יושבת ונושמת לרווחה .

ציוד של מטיילות

הבנות מגיעות אל הגבים היפים של נחל רחף בין מצוקי הסנפלינג שסוגרים מעל. שתי בנות צעירות מגיעות כל אחת בנפרד, מתפשטות וקופצות לאחד הגבים.


חלק מאיתנו בוחנות את הגבים מקרוב, וחלק נותר צופות ומקשיבות לציוצי הטריסטרמיות שהגיעו בציוצים גדולים.

מטיילות בגבים של נחל רחף תחתון

בעודי יושבת עם אטה, מקשיבות למדבר ומקשקשות, רואה אני את גיתית עולה ושאר הבנות.

זה סימן לקום ולחזור לנקודה שם השביל התפצל.


אנחנו ממשיכות לרדת לכיוון חניון הלילה של נחל רחף עליון, כוחותיי כמעט ואוזלים לי. שולה צמודה אליי, וגם ריבה רונן, מטיילת חדשה שהצטרפה אלינו גם היא ממודיעין. מלמעלה אני רואה את המיניבוס שחונה בחניון. אני מקפלת סוף סוף את המקלות, וכבר מחכה לטעום את המרק החם שהכינותי מכל הלב.


נראה לי ששכחתי שוב מעגל סיום. כי לא מוצאת תמונה 😃

מי מי מתנדבת להזכיר לי בסופו של כל טיול?? פליז ממש אשמח!!


עולות כולן לאוטובוס ונסיעה ישירה ללא עצירות בדרך. עייפות ומרוצות.

הבנות יורדות ביד בנימין, וגם בראשון לציון. ד"ר אורית שלנו יורדת מהאוטובוס עם הקופסא.. מי מנחשת מה יש בקופסא?

מטיילת עם קופסא ביד

בקופסא יש את נעלי ההליכה 😍😍😍😍

אין אין עליה !!!!! 🤣🤣🤣

ועם חיוך ודאחקות

עוד טיול נהדר מגיע לסיומו.

תודה לשילה שלנו להדרכה ולסיכום מסלול מפורט ונהדר. 

תודה לכל הצלמיות הנהדרות

תודה לחברותא הנהדרת בזמנים מאתגרים וקשים מנשוא.

תודה לעוד חוויה נהדרת

תודה לי שכותבת ומתעדת ומשחזרת את החוויות *את כל החווית אני מלקטת וכותבת כמשתתפת פעילה בכל טיול, כל מטיילת מוזמנת למצא את עצמה ולשתף*


 

טיול חודש פברואר לצפון הקרוב לרמות מנשה יום שישי 16.02.2024 נשארו מקומות בודדים  יום שישי 23.02.2024 soldout


מאירות שביל ישראל טיול חודש פברואר מסלול 75 ברמות מנשה

 

המצב חרא

יש מלחמה

אבדות קשות

החטופים עדיין לא איתנו בבית

המשפחות שפונו לא בביתם

ו.. לא רואים עד מתי...


לימים שקטים ובטוחים להחזרת כל החטופים אמן ואמן!!

לב צהוב למען החטופים

 

עד שניפגש מוזמנת לשוטט ולטייל באתר של מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד:


אם חשקה נפשך לטייל ,עם קבוצת נשים מטיילות בשבילי ישראל ועדיין לא מקבלת עדכונים לחצי פה

בלוג מאירות שביל ישראל לחצי פה


לצפייה בגלריה עונה 7 2022-2023 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 6 2021-2022 לחצי פה 

לצפייה בגלריה עונה 5 2020-2021 לחצי פה 

לצפייה בגלריה עונה 4 2019-2020 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 3 2018-2019 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 2 2017-2018 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 1 2016-2017 לחצי פה


Kommentare


בלוג החיים הטובים זו דרך חיים.png

היי שמי מאירה אור-לבן,
מאמנת אישית ועסקית לנשים,
יזמת מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד,
מלווה נשים באמצע כל ענייני החיים.

בקצרה:
אני עוזרת לנשים איך להיות יותר מאושרות, נועזות, ובביטוי עצמי מלא
 על ידי מציאת: 
עבודה/עיסוק שהן אוהבות לעסוק בו וגאות בעצמן,
תחביב שמסב להן אושר לטווח ארוך
פנאי רציני – הפורמולה לחיים בריאים ורגועים


 

החזון של הבלוג החיים הטובים זו דרך חיים
נועד לעורר השראה, מוטיבציה, שירות לציבור, לחלוק עם הקוראת חוויות, ושפה מאפשרת ומקדמת. שהכל אפשרי! 
אני חולקת סיפורים אישיים שלי, את החוויות שלי, ואת אורך חיי.

החזון של קבוצת מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד:
לצאת לשביל עם חבורת נשים זו חוויה מדהימה!
האנרגיות, מצב הרוח, האוכל, הכנת הקפה בשטח, התמיכה, ההקשבה, עידוד והרבה אומץ!
לקום מהספה, מאזור הנוחות שלנו, השכם בבוקר, בחום, בקור, בגשם ובחושך, כדי לטייל בשביל ישראל זו חוויה מאתגרת, הנאה צרופה וכיף גדול!
 
בלוג מאירות שביל ישראל נולד כשהתעורר אצלי הצורך, הכמיהה והתשוקה לשתף ולשחזר את החוויה.

מעבר לסיכום המסלול והצילומים המרהיבים של נופים ופריחה, ותיעוד איך אנחנו מתבוססות בבוץ,

או מטפסות עם רגליים פסוקות על הבולדרים, הדבר שהכי חשוב לי ומרגש אותי זה לכתב את טיול החודש.

כל הפוסטים

bottom of page