מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד במעלה הפלמ"ח מסלול 63

לראשונה מזה 7 שנים שילחתי את מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד האלופות למסלול נהדר ויפהפה שאני אישית לא מסוגלת ללכת בו או בעצם לעלות🤣 והוא: מעלה הפלמ"ח.

לאור בקשות של הבנות ובלב שלם שילה יוצאת עם הבנות לאחד מטיולי המדבר היפים, נחל ימין, נחל חתירה, מעלה פלמ"ח עד עין ירקעם.

שבוע לפני, שילה שולחת בקבוצת הוואטסאפ התרעות ו'הפחדות' כדי שרק הבנות שאין להן פוביות פחד גבהים יצאו למסלול. תמיד יש חששות, וזה לגיטימי. ולמי שהפוביות מנצחות אנחנו מפרגנות לכל האמיצות. וכל מי שרצתה לצאת וברגע האחרון ביטלה, ליבי איתה...

אז.. אחרי כל ההקדמה הזו, את בטח תוהה מה אני אכתוב בבלוג כי לא הייתי בטיול😛

אז ככה:

שילה האלופה מובילה אתכן בשבילים וגם כותבת את המסלולים שאתן הולכות בו. ואני? דואגת לכל השאר... מלקטת, מחברת, ושוזרת את החוויות וכל הקסם שיש בטיולי נשים. מאירות שביל ישראל.

בשעה 05:45 אני מחכה בכפר סבא לסנוניות הראשונות שמגיעות מחיפה והקריות, בחניה ליד חניון האוטובוסים. עדיין חושך ולא מוותרת על תצלום.

כל הבנות מגיעות, וגם עלי נהג האוטובוס שלנו.

כולן מתיישבות באוטובוס ואני קוראת שמות לוודא שכולן נמצאות.

אני עם טרנינג לא מוותרת על תמונה קבוצתית

נשיקות באוויר, הרבה אהבה, אני מאחלת לבנות טיול מהנה ומיוחד.

אומרת שלום לעלי, מאחלת נסיעה טובה ואמרת לו עם דמעות בגרון וואלה... מוזר.

אני יורדת מהאוטובוס מתקשרת לשילה ומעדכנת שהאוטובוס יוצא כעת מכפר סבא לראשון לציון נקודת איסוף שנייה.

אני חוזרת הביתה, לטיול בוקר עם מיקה, ולעיסוקי יום שישי.

ופה מתחילה שילה לספר ולשחזר:

הציפיות היו גדולות. המסלול ארוך, ומאתגר.

החלטתי שאנחנו מקצרות את הפסקת הקפה והמאפה, כדי שנתחיל את מסלול

ההליכה מוקדם ולא נצטרך למהר או לרוץ כדי לסיימו בזמן.

עלי עוצר את האוטובוס בסוף רחבת חניון לילה גדול על הכביש שעולה למעלה עקרבים.

הבנות יורדות מהאוטובוס מתארגנות ומתחילות ללכת במישור רחב, ותחת עץ השיטה הראשונה אנחנו עוצרות למעגל פתיחה.

מעגל נשים — מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד במעגל פתיחת מסלול

גם הפעם שילה לא שואלת שאלה, אלא מבקשת מכל אחת להציג את עצמה ולעשות תנועה פשוטה שכולן יחזרו אחריה. וואוו. זה שחרור נהדר על הבוקר.

מסיימות עם המעגל וממשיכות ללכת. אנחנו טובעות בחול ים שממלא את הנחל, משטחי סלע גדולים מכסים את החול ומביאים אותנו לגב גדול, גב ימין. מי קופצת למים? נזרקת שאלה באוויר.

אם שילה לא במים סימן שאף אחת לא תכנס.... נשמעת תשובה מרחוק.

והאמת?

המים לא צלולים, כי עדיין לא הגיע השיטפון המיוחל. 🤲

מסביב לגב, הנחל סוגר את דרכו ויוצר לנו שער אבן בו אנחנו מצטלמות ועוברות דרכו.

לא עוברות כמה דקות ושילה אומרת: מי לוקחת את אתגר הדיונה?

מה, מי מו?

מימין לדרך נראית דיונה צרה וגבוהה שאליה ממהרות אורה, ריבה ואורית, והן מטפסות לדיונה ויורדות אותה בגלגולים!!! אין עליהן.

מסיימות עם הגלגולים ואנחנו ממשיכות. השביל מתחיל לעלות לאיטו. אנחנו עדיין לא ממש מתנשפות... (כי תכלס זו רק ההתחלה...)

ופתאום נפתח נוף מדהים: המשכו המתפתל של נחל ימין: פשוט קסם.

איזה כיף שיש תירוץ לעצור, לראות, ולנשום את היופי הזה על כל גווניו במשחק הצבעים, ועל הדרך לסדר ולייצב את הנשימה..😝

השביל מטפס עוד קצת ואז נפתח לנו עומק המדבר. וואו. שכבות, שכבות של רכסי הרים. מדבר ללא סוף. ומולנו שביל ברור, זה שביל ישראל שנחבור אליו בהמשך.

ולאן אנחנו ממשיכות? כמובן אל הסדק הגדול.

יורדות בירידה קצרה המביאה אותנו למשטח סלע ענק, שעם השנים נוצר בו סדק לכל רוחבו. אנחנו מציצות לתוך הסדק, לעומקו, ואי אפשר לראות את סופו.. וואוו.. איזה פחד.

ולמרות זאת כולן מדלגות מעליו בקלילות, ו.. מפסקות בשמחה רגליים מעליו. -הסדק, לא מאיים עלינו.💪 אלופות אמרתי?

השמש כבר יצאה ולמרות שאנחנו בדצמבר, נעשה דיי חמים. הבטן מתחילה כבר לדגדג לאיזו הפסקת בוקר, קפה עם עוגת ה🥕 שמאירה דאגה לנו שלא נרעב... ורגע לפני שממשיכות, אנחנו מצטלמות עם הדגל. חייבות, אחרת מאירה תהרוג אותנו. 🧐 חחח מסורת זו מסורת. אתן נהדרות!!

דגל מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד — מאירות שביל ישראל מסלול 63 בנחל חתירה

אורלי, צלמת הבית מארגנת את הבנות לתמונה קבוצתית, מקליקה לצילום עם השהייה, רצה מהר, ומספיקה עם חיוך להיכנס לתמונה.😍

ממשיכות. הדרך מתפתלת ויורדת לנחל ימין. מחפשות עץ שיטה כדי שנוכל לשבת בצילה, לארוחת בוקר.

שילה לוקחת את ערכת התה ומתרחקת מאתנו כדי להכין את השתייה. הבנות רוטנות: מה, היום פתחת מטבח רחוק, צועקות לה, ומחלקות ביניהן את הטובין שהביאו.

השיחה מתגלגלת בנושא הורים צעירים של היום...על הגאונות של מי שהמציא את החוגים לתינוקות בני יומם כמו ריקוד במנשאים.. ועוד... ועוד..

שילה מפנקת בנגלה נוספת של תה ואפילו קצת קפה. כי ליאורה שתיינית הקופאין, מכריזה שהיום היא לא שותה קפה. - מה קורה ליאורה???🤦‍♀️

מסיימות את ההפסקה וממשיכות בין השיטים, וכשנשפך נחל ימין לנחל חתירה, אנחנו בעצם עולות על שביל ישראל ופונות לנחל חתירה.

הרנוג השיטים, השיח עם הפרחים האדומים, משתלט על השיטה הגדולה.

השיטה היא נקודת צל במדבר חם, ועליה מתקיימת שרשרת חיים מדברית: הרנוג השיטים קורא לציפורים לשתות מצופו, ו...הנחש השרוע על גזע השיטה, ממתין לזלול ציפור שיר מדברית.

ואחרי הסיפור על הציפורים, והנחש על עץ השיטה,

אנחנו עולות בנחל חתירה לעבר המכתש הגדול. זה הנחל שמנקז את מי המכתש ונשפך לנחל צין.

השביל שוב משנה פניו.

הנחל נפתח ואנחנו קצת עולות על גדתו וחוזרות למטה, ופתאום שילה עוצרת ליד שיח קטן פורח בפרחים קטנים סגולים עדינים והוא מלא חיים.

לפחות כעשרה פרפרים, מתעופפים להם סחור סחור סביב השיח.

ממש בתוך בועה משלהם מבלי להתייחס לסביבה הקשה והיבשה.

ממשיכות ללכת ותחת שיטה שילה עוצרת להפסקת שתייה. ומספרת לנו על:

פלוגה ג' של הפלמ"ח שהקים אברהם יפה ושהייתה ידועה במסעותיה בארץ. המסעות נועדו להכיר את השטח ואת הארץ אבל גם לשמור על כושר גופני טוב וחישול סיבולת. כמו משמעת מים, מימייה אחת לכל היום, ואולי ליומיים..

פעם אחת יצאו כ 150 אנשי פלוגה ג' למסע ארוך שתוכנן ל 18 יום ומטרתו להגיע ליישוביי הדרום של שנות הארבעים - רביבים. הם התחילו בעמק יזרעאל, דרך ג'נין עברו לבקעה, עצרו בסדום לאימון קצר הרחק מהבריטים ומכאן, כדי לחמוק מעיני הבריטים עקפו דרכים ראשיות ודרך נחל זוהר, נחל צין, המכתש הקטן ומעלה העקרבים הם הגיעו לנחל חתירה. היכן שאנחנו עכשיו. אז... בואו ונמשיך בעקיבותם.

ואנחנו ממשיכות. עד ששוב שילה עוצרת.

מה הפעם??

הנחל נגמר. שילה ממשיכה לספר:

טוב, לא נגמר, אבל אי אפשר להמשיך ללכת. מסביבנו דרדרות ומעליהן קירות גבוהים, מצוקים. מולנו מפל גבוה. ממש גבוה.

לכאן הגיעה פלוגה ג' וכאן נעצרה.

מה עושים הלאה??

החבר'ה סוקרים, מסתכלים, בוחנים ומבינים שאין ברירה אלא לעלות. הם מתחילים לעלות את הדרדרת ואז, כשהמצוקים מתחילים, הם מוציאים את חפירה, אחר מוציא גרזן קטן ומתחילים לחצוב בסלע מדרגות, זיזים קטנים עליהם אפשר יהיה להניח קצה כף רגל. והם מתחילים לעלות, לפעמים אחד רוכב על השני, ידיים תומכות וכל 150 הסיירים עולים למעלה ומתגברים על המכשול.

ושם למעלה מספרת האגדה ואולי המציאות, פגש אותם בדואי זקן ושאל אותם מופתע: מאיפה אתם באתם? והם עונים, משם, מלמטה. והבדואי צוחק ואומר - אין סיכוי, גם היעלים לא עולות כאן, ומכאן קרא למקום נקב אל יהוד= מעלה היהודים. כמה שנים אח"כ קיבל המקום את השם מעלה הפלמ"ח.

אז הנה זה כאן. וגם אנחנו פה. "הדבר" המפחיד הזה שמאירה ועוד בנות נוספות לא יצאו הפעם לטיול. 'מעלה הפלמ"ח המאיים'.

מלמטה, אחרי הדרדרת רואים סולם. ו...אנחנו גיבורות.

ליאורה שם מנפנפת לשלום מלא אדרנלין עם המקלות, אילה עם חיוך מאוזן לאוזן,

נתי מנפנפת מאושר,

והן מתחילות לעלות לאט.

שילה מזכירה להפעיל את שיטת הנשימה-על פי הצעדים - עולות ונושמות בקצב העלייה. צעד-שאיפה, צעד נוסף-נשיפה, וחוזר חלילה. הכי חשוב, זה לשמור על האנרגיה והכוח ולא...לדבר!

עולות בשביל צר, לעיתים קצת פריך מתחת לרגליים, עולות ומתנשפות. לאט לאט משתרר שקט. כבר צריך את האוויר. אחרי דקות לא ארוכות של טיפוס הגענו למרגלות הסולם הראשון.

טיולי נשים — מאירות שביל ישראל במעלה הפלמ"ח

הבנות עוצרות, נושמות ומביטות אל עבר הנוף המדברי היפהפה, ומעודדות את החברות שעדיין עולות את העלייה.

לאחר מנוחה קצרה, קבוצה ראשונה אחת אחרי השנייה מתחילות לעלות בסולם האנכי.

גם כשאני כותבת שורות אלו אני חייבת לקחת נשימה, הגוף שלי מתאבן רק מהמחשבה...

שילה אומרת לבנות: כשאתן עולות

תביטו רק למעלה .... ותמשיכו לעלות.

הסולם נגמר ויתדות גדולות ממשיכות לתמוך בעלייה. ועוד סולם, קצר יותר. השביל ממשיך לטפס ואנחנו שוב עוצרות במקום בו אפשר רגע לשבת ולראות איפה שאר הבנות.

וכולן מגיעות. שוב יוצאות הבנות שכבר נחו מספיק וממשיכות לעלות. עוד יתד, ועוד טיפוס, עוד יתדות ועוד למעלה, עד שהשביל מתייצב בגובה אחד אבל נהייה צר כל כך שהמצוק ממש קרוב. איזה מזל ששמו לנו מעקות!!

עוד קצת וזהו.

ואנחנו מסיימות את המעלה.💪

מה, זהו, נגמר? התלוננה ניקול.

אוף, הייתי ממשיכה עוד לטפס, אומרת אטה.

כולן מגיעות בשלום. יושבות להפסקה קצרה מאושרות ומלאות סיפוק.

עשינו את זה!!

מוציאות אוכל מהתיקים, ואין על אורלי הצלמת שלנו ו.. הבנות אחת אחת❣

ואורלי הגננת- את אוכלת כריך?? וואללה אני זוכרת את הימים שאכלת רק במבה😏

בזמן שהבנות אוכלות ועסוקות בצילום דוגמנות אחרי העלייה, הן קולטות את שילה וריבה הולכות אל ראש המפל, מול ההרים והנחל שאיי שם למטה... הן פותחות פה גדול, מוציאות לשון עד הסוף וצועקותתתתתת.

וואו, איך השתחררתי, ריבה אומרת והיא מאושרת. מסיימות את המנוחה וממשיכות ללכת על שביל צר ומשטחי סלע, וכבר לא מפחיד. מטפסות עוד קצת ומרחוק מתגלה לנו ה.. אוטובוס.

יש!

אבל רגע, עוד לא סיימנו שילה אומרת.

אנחנו חותכות שמאלה ויורדות במדרגות חצובות אל עין ירקעם.

היינו כאן פעם. אבל אז הגענו מהכביש (מאירות שביל ישראל מסלול 23 לחצי פה ותזכרי)

והיום, אנחנו מגיעות למעיין היחיד באזור שנקרא ע"י הבדואים עין ירקא = צהבת, כי מימיו בימות החום צהבהבים והיו בו מעט מים, ו... דמיינו איך הוא נראה אחרי שטפון.

השאלה מתי יהיה שיטפון???