מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד בגליל העליון מסלול 62 פעמיים
אָ מְחַיֶּה.
מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד יוצאות בחודש נובמבר פעמיים אל הגליל העליון.
פוסט זה משולב בחוויות משני ימי הטיול, חלק ממה שליקטתי וחלק ממה שחוויתי עם הבנות. שילה הנהדרת מצליחה להוביל אותנו באותו מסלול מיוחד וקסום: "היפהפייה הנרדמת", ועד לארמון הנסיך. זה לא היה וודאי לחלוטין שנצא למסלול זהה בשני הטיולים, בגלל מזג האוויר. טיול אחד, ביום חמים ושמשי, והשני לאחר שבוע של חפירות בתקשורת על 'סופה מתקרבת' שבסופו של דבר זו 'מערכת חורפית' שגרתית, חמודה, נעימה ורטובה, עם שמיים אפורים וענני גשם, וגם שמיים כחולים +קשת בענן. הכל מהכל. מושלם!!
טיול ראשון עם עלי באוטובוס גדול, ושבוע אחרי, עם חסן במיניבוס.
ואני?
דואגת להביא לאורלי הגננת את הדגל מבעוד מועד, ומבקשת שתכין עוגת גזר, כי אין טיול ללא עוגת גזר וללא דגל. תודה אורלי יקרה! באמת יש לי מתחרה🤪
הבנות מגיעות ליקום בזמן, חוץ מעלי נהג האוטובוס, שנסע בטעות לכפר סבא. אחרי ההמתנה, סוף סוף כולן באוטובוס וזוכרות לשלוח לי תמונה מלפנים וגם מאחור. אין אין עליכן! תמונות מהאוטובוס משני הטיולים!
נוסעות צפונה לכביש הצפון היפה והירוק. קרוב למושב אבן מנחם שילה מכוונת את חסן נהג המיניבוס לפנות לכביש צר ומשובש, דרך חקלאית שנוסעת דרומה.
איפשהו על הדרך אנחנו עוצרות, יורדות מהאוטובוס, מתארגנות עם מעילים ומטריה (למי שיש) ומאיה שלנו מתארגנת עם מגפונים מניילון לגשם. חחחח פתחה באופנה חדשה.
נחשו כמה זמן לדעתכן זה החזיק מעמד?🤪
מתחילות ללכת עד ששילה עוצרת מול נוף מהמם בצבעי האפור של הצפון. ומתצפתת לנו:
ממולנו על ההר אנו רואות את פסוטה ומערבה מאתנו, מעבר לרכס, רואות את מעלות - מרחבים של ירוק. יפה כל כך וגם טיפה קריר.
אחרי התצפית שילה מכנסת אותנו למעגל תחילת מסלול.
הפעם במעגל הפתיחה שילה מבקשת מכל אחת שתאמר את שמה + תנועה כלשהיא עם הגוף שכולנו נחזור על אותה תנועה. זו הזדמנות להימתח קצת לפני ההליכה💪 היו בנות שנפנפו ביד לשלום אבל היו גם... 😏 וואוו.. צחוקים ויצירתיות... זה ה-סוד ו-הקסם שאנחנו משאירות בשבילים.
ותוך כדי 'ריקוד התנועות' מתחיל לטפטף, ולמי אכפת? פשוט תענוג!
אנחנו מסיימות את המעגל ומתחילות לרדת לאורך הרכס מעל נחל שרך.
תוך כדי הליכה אנחנו מתמלאות בבוץ, כי ירד פה גשם🌧, ואז אנחנו מגיעות למבנה עם גג ורצפת בטון ללא קירות. שילה מספרת לנו שמי שהקים את המבנה, אלו אנשי המושבים הגרים באזור, וגם הותירו אותו כך. ואז, מגלות מסביבנו הרבה קוצים של דורבנים.
מה זה? ולמה זה? כנראה היה מי שטרף מהם כאן ונהנה מארוחה דשנה.😝
שילה מספרת:
"פעם הגעתי לפה לפנות ערב ושמעתי קולות של חזיר (עוד לפני השתלטות החזירים על חיפה ושות'..) הלכתי בעקבות הקולות ולאור פנס עד שקלטתי אלומת אור מולי. הגעתי לאור ופגשתי צייד שלקח אותי לראות את החזירה הענקית שצד. מותר לו. מסתבר שיש עדיין ציידים בארץ שיש להם רישיון לצוד, בעיקר כדי לאזן בין כוחות בעלי החיים."
תוך כדי הסיפור של שילה, אורלי מנקה בנחישות את הבוץ מנעליה, וברגע שמסיימת, אנחנו ממשיכות ללכת בדרך לא דרך, עוקבות אחרי שילה שמנתבת דרכה לאורך דרכי הפרות. שיח קוצני מימין, שיחים משמאל, ואנחנו ממשיכות ללכת בתוך החורש.
מגיעות לנחל קטן, יובל של השרך שנקרא בפי כמה חברה צפוניים 'היפיפייה הנרדמת'.
ולא סתם. כי החורש בו הלכנו כמעט ולא הולכים מטיילים ויש בו קטעים בתוליים כל כך שנדמה שעוד מעט תופיע מולנו איזו פייה קטנה.
ממשיכות בשבילונים לא מסודרים והנוף נפתח. מרחוק אנחנו רואות את שלישיית ההרים של הגליל העליון המרכזי - איתן, חירם, מירון ובקיצור אח'מ.
אלונים מלווים אותנו כמו בכל חורש ים תיכוני, אבל כאן אנחנו פוגשות ב - 3 סוגי אלונים שונים, איזה כיף לגלות אותם:
האלון המצוי הרגיל אלון התבור שנראה גם בגליל התחתון
את האלון המצוי הרגיל, ואלון התבור אנחנו פוגשות גם בגליל התחתון. ואלון התולע, נפגוש בהרים גבוהים יותר, כמו כאן. ולמה תולע? בשל כנימה שנקראת תולעת השני שבאות לעץ להטיל את ביציהן ויוצרות על הענפים עפצים יפים. פעם היו מפיקים מתולעת השני צבע אדום/כתום- צבע השני.
בעודנו הולכות, יורד מעלינו גשם דק דק ולפתע יוצאת השמש, שמיים כחולים נפרשים מעל, מריחות את ריח האדמה הרטובה והמשכר, ואחרי עלייה קטנה מחליטות לשבת ולעשות הפסקת קפה/תה עם עוגת גזר.
בהפסקה חלקנו מתקלפות משכבות הבגדים ומתחרדנות בשמש בחולצה קצרה.
זה לא נמשך לאורך זמן, כי מזג האוויר שיחק איתנו, והיה מגוון מאוד.
ממש כמו באגדות אנחנו הולכות ביער שנעשה חשוך, (הצלמיות התלוננו שאין מספיק אור לצילום איכותי), ויורד גשם דיי חזק, ובכל זאת.... תפשו אותנו בשלב מסוים עומדות צפוף צפוף, ומאלתרות גג מטריות עד שנחלש הגשם.
טניה האלופה הסתדרה בחיים עם כובע מצחייה, לעומתי שהייתי זקוקה נואשות לווישרים עבור המשקפיים!
ממשיכות ללכת בין הטיפות ובין קרחות יער קטנות לקטעי חורש מהאגדות ומגיעות לגדר תיל אותה יש לעבור.
זה היה חתיכת מבצע. בין גדר גדולה וגבוהה לבין גדרות תיל. והבנות? מטפסות, מרימות רגל, וקופצות מעבר לגדר. אלופות אחת אחת.
בחיים שלי לא טיפסתי על גדרות תיל.
אז, תגידי לי מתי לאחרונה עשית משהו לראשונה?
לראשונה בחיי בגיל 64 אני טיפסתי על כל כך הרבה גדרות ... ואת?
התמיכה, העידוד, העזרה והיצירתיות עם הדלי והקלקר שלא יכאב לנו שם..... האבנים שסוחבות הבנות לקטנות הקומה ומארגנות מדרגת תמיכה, איילה, המדהימה, אמא של אורלי זכינו לטייל איתך אחרי המון זמן . התגעגענו מאוד!
וכל זה גם בשמש נהדרת וזה פשוט מושלם על רקע הגפנים להוציא את דגל המאירות לתמונה קבוצתית.
אולגה ואורלי הצלמות מתארגנות וכולנו מחייכות ומאושרות,
ולא לפני שאורלי מבקשת מאתנו להסתכל למעלה⬆ והיא תעשה פוטושופ עם נעל מלאת בוץ!
ויש תמונה עם הדגל ששלחו לי הבנות מהטיול שלא הייתי! מסורת זו מסורת!
ממשיכות בדרך עפר שמובילה אותנו לרחבת חניה, שם פתאום אנחנו רואות את חסן. לא לדאוג! אנחנו לא מסיימות את המסלול. זה היה רק Back-up בתיאום עם שילה, למקרה של גשם זלעפות.
השעה רק 14:00 ואנחנו ממשיכות לחורש נוסף. מסלול נהדר ומסתורי.
שילה שואלת: מה אנחנו עומדות לפגוש?
עוד מעט נפגוש את שרידי הארמון של הנסיך של היפיפייה הנרדמת, מבטיחה שילה.
יוצאות לקרחת יער ונפתח לנו הפעם נוף מערבה - אנחנו רואות את קו הים, את הרכס הצפוני שלנו, סולם צור, ואת הפסגות הרחוקות שנמצאות בלבנון.
ואז, אנחנו נכנסות לתוך חורש אפלולי, שרוכים שרוכים של מטפסים מלווים אותנו עד שאנחנו מגיעות לארמון הנסיך, לעיר אבודה, לחורבת צונם.
קשתות קשתות מבצבצות מתוך האדמה ומסביבן קירות מטויחים.
מה זה המקום המופלא הזה?
לא ברור לגמרי כי לא נעשו כאן חפירות. אולי ביזנטים? אולי צלבנים? ולמה שימש המבנה שמתחת לאדמה שקירותיו אטומים? מי היה צריך בריכת אגירת מים כזו גדולה? אנחנו מעלות ניחושים וסברות ותוך כדי ממשיכות לשוטט בין חורבות צונם ומגלות עוד מאגרי מים תת קרקעיים ושרידי קירות. תעלומה קסומה..
ממשיכות בחורש, עדיין בשבילים פראיים. זו תחושה נפלאה ואפילו מרגשת ללכת בחורש שכמעט ולא הלכו בו, ולפגוש את הפרות.
לדעתי, זה שביל פרות שאנחנו פלשנו לביתן...
ושוב החורש נפתח והפעם אנחנו מגלות את הרכס הקרוב אלינו שעל אחת מפסגותיו נראה מבנה עם כיפה תכלכלה ומתחתיו פס רחב של קרחת יער. המבנה הוא כנסייה והפס הרחב של קרחת היער היה פעם מיושב בבתי כפר איקרית.
שילה מספרת על איקרית ובירעם: שני כפרים נוצרים מיודדים עם ישראל עוד לפני 48. אבל ב- 48 ביקש מהם צהל להתפנות לרגע, לשבועיים, כדי שצהל יסיים את כיבושיו בצפון ואז יוכלו לחזור לבתים ולכפר.
ועד היום הם מחכים לחזור. בינתיים הרסו את הבתים, בכל עשור בערך מגישים בג"צים. בתי משפט פסקו שעליהם לחזור, אחרים טענו שלא יוכלו לחזור כי זה יהווה תקדים וכך נשאר הדבר. אנשי איקרית החליטו ללמוד מהמתנחלים, ולפני למעלה מעשר שנים הם הגיעו לכנסייה כדי להיות נוכחים בה כל יום. לפני פחות מעשור הם החלו גם לערוך שם קייטנות לילדי איקרית שלא מכירים את כפרם.
ממשיכות לרדת בקרחת היער אל אלון מרשים ועצום ממדים ולידו עץ דפנה ענק. המון עצי דפנה ליוו אותנו מרגע זה, כאילו החורש יועד רק להם.
יוצאות לדרך עפר ומיד שוב נכנסות לעובי החורש כדי לראות את חורבת דור.
בין המעברים מדרך עפר ולחורש גשם חזק טופס אותנו, אנחנו מצטופפות מתחת לעץ, למספר דקות.
שם, בין השיחים המפותלים נחים להם בשורה סרקופגים ענקיים. בית קברות או בית מלאכה לסרקופגים? מי עשה את הדבר הזה ולמה כאן?? לא רחוק מהסרקופגים אנחנו רואות בריכה חצובה. אולי היא המחצבה שממנה חצבו את ארונות הקבורה הענקיים? גם כאן לא חפרו. למה בעצם לא חופרים?
אולי כי לרשות העתיקות אין מימון מספיק לחפירות. אולי כי באזור בו אנחנו מטיילות גרו בעבר פגאניים או נוצרים וקצת מזרחה מאתנו גרו
בעבר יהודים ושם כן חפרו??
אולי.
יוצאות חזרה לדרך העפר, ושם, מעבר לעיכול, חסן נהג האוטובוס מחכה לנו. ולא סתם מחכה, אלא חימם את המרק שהבאתי. מלך!
כולן נהנות מהמרק החם, ומחסלות את הסיר.
ורגע לפני שעולות לאוטובוס ורד מזכירה לי לא לשכוח מעגל סיום טיול
עד הטיול הבא
ואז, חסן נותן לנו 'הוראות הפעלה' כדי שלא נציף את האוטובוס בבוץ.
מחלק לכל אחת שקית ומבקש לחלוץ את הנעליים עם הבוץ, ולעלות עם הגרביים או להחליף על מדרגות האוטובוס לנעליים נקיות (מי שהביאה וזה נשאר בתא המטען...) חסן מזרז אותנו. סוף סוף כולן עולות לאוטובוס, והאוטובוס זז.
ואז, שילה שואלת: היכן התיק שלי? מיד עוצרים, חסן נוסע ברברס... ואיי שם התיק התכלת של שילה מחכה לנו. אפילו למדריכה הכי הכי זה קורה.🤣
ו... נירית האלופה רוקדת על שתי חתונות.
רגע לפני שיורדת בקיסרה לאירוע משפחתי, אני מצליחה לתפוס אותה. תכלס כמעט ולא זיהיתי אותה, ומכל המקורבים אף אחד לא יאמין שמגיעה לאירוע חגיגי ישירות מיום טיול מלא בבוץ וגשם על השיער הזהוב.
זו גמישות, יצירתיות, קלילות( החלפת את בגדים באוטובוס ב.. שושו...)
נירית! את השראה!
עוד טיול נהדר הגיע לסיומו.
תודה לשילה שלנו להדרכה ולשותפות בפוסט בבלוג תודה לכל הצלמיות הנהדרות
תודה לחברותה הנהדרת ולנעמי שמצטרפת אלינו בביקורה במולדת
תודה לעוד חוויה נהדרת ומעצימה. תודה לי שכותבת ומתעדת ומשחזרת את החווית
טיול חודש דצמבר sold out
טיול בג'ינס כריסמס וחנוכיות ההרשמה בעיצומה 22.12.2022 לפרטים לחצי פה
ו...... רשמי היומן: מסיבת פורים פצצה בתאריך 07.03.202 כל שאר הפרטים בהמשך!
עד שניפגש מוזמנת לשוטט ולטייל באתר :
אם חשקה נפשך לטייל איתנו ועדיין לא מקבלת עדכונים לחצי פה
בלוג מאירות שביל ישראל לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 7 2022-2023 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 6 2021-2022 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 5 2020-2021 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 4 2019-2020 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 3 2018-2019 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 2 2017-2018 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 1 2016-2017 לחצי פה
