top of page

מאירות שביל ישראל מסלול 59 בבניאס


נפגשות ביקום בשעה 06:00 בבוקר, ובשעה 7:00 אוספות את הצפוניות בארומה ביוקנעם ומעפילות צפונה אל הבניאס השוצף והקריר טיול אחרון לעונה 6.

הפעם זו קבוצה מצומצמת של נשים מטיילות יחד. ולמה? כי: לחלקנו, הצעירות שבחבורה יש מסיבות סיום, לחלקנו יש חתונות של הילדים או של האחיינים, חלקנו מבריאות ומחלימות, ו.. לאחת הגדולה מכולן אילה שלנו, יש יום הולדת והיא חוגגת עם משפחתה בצפון, ואורלי שלנו מעדכנת מהשטח שגם הם הגיעו לבניאס.

אנחנו מתגעגעות לטייל שוב יחדיו. מחכות לך בעונה 7 אילה יקרה!! ועד שניפש כולנו שרות יום הולדת שמייח.

מתחילות את המסלול באחד המקומות הירוקים שיש לנו בקיץ בבניאס בחלקו הקניוני

עם מעגל פתיחה מרתק.

מכיוון שהיינו קבוצה קטנה ואינטימית מעגל הפתיחה היה ארוך יותר, וגלש למס דברים:

התחלתי עם הודעה לגבי מועד מסיבת סיום עונה 6. (יום חמישי ב- 7.7.2022 ) ואז, ליאורה שלנו אומרת: "תודה שאתן תחגגו לי כי זה תאריך יום ההולדת שלי." ואז אני נדהמת מצירוף המספרים של ליאורה: 7.7. ומספרת לכולן שמאז שהתחלתי ללמוד נומרולוגיה טיפולית אני בעצם לומדת שפה חדשה שהכל נגלה בתוך תאריך הלידה.

ושילה מתחילה לשתף שעשיתי לה אבחון ויעוץ לגבי שאלה ששאלה....ואיזו תשובה מדויקת היא קיבלה!! וואוו וואוו.. (ואם גם לך יש שאלה קטנה לחצי פה והתשובה תגיע במדויק!)

תוך כדי המעגל חולפת על פנינו קבוצת מטיילים, ומישהי מחזיקה מקל ושואלת האם המקל שייך לאחת מכן? אורה עונה לה: כן זה שלי, והוא לא תקין, השארתי אותו שם בכוונה... רק ש... אורה לא לוקחת בחשבון ש.. אנחנו לא חוזרות לשם. אורה אומרת: שאלתי אם אנחנו חוזרות לפה... ושילה אומרת לה: ומי ענה לך?...

אופססס.... אז, לאחר שהמקל האבוד שב לבעליו, סוף סוך שילה פותחת רשמית את המעגל עם שאלה: מי מציינת לעצמה את יום ההולדת והאם חוגגת לעצמה ובאיזה אופן?

כמו תמיד תשובות מרתקות, מצחיקות שונות, ונוגעות. יש הכל מהכל. כי ככה זה נשים. קסם שכזה...

מסיימות את המעגל המיוחד הזה, ומתחילות ללכת את המסלול בירידה קצרה ותלולה החשופה לשמש, ומוקפת צהוב של קיץ.

לאט לאט משתנה התפאורה למסלול עם עצי דולב גבוהים, לבנה רפואי, ערבה ומילה סורית המקשטים את צידי הנחל ומסוככים את השביל,

הנחל שוצף וקוצף זורם לו בקצב כאילו זה עתה נמסו שלגי החרמון.

הולכות בשביל לאורך החלק הקסום של הנחל, כשכל כמה דקות נפתח פתח בצמחייה הקורא לנו לרדת לשפת הנחל.

אנחנו יורדות לנחל ורחש הזרם מתגבר יחד עם האוויר שמצטנן. נוגעות במים בקצות אצבעות הרגליים והמים קררררים. רובנו עדיין לא נכנסות למים. כי עדיין לא חם לנו אש.

ושם שילה מסבירה לנו: נחל הבניאס שמתחיל למרגלות החרמון במעיינות שזורמים כל השנה, ונהנה גם מהפשרת השלגים זורם לו ונשפך אל נחל דן, רגע לפני שדה נחמיה. יחד הם ממשיכים עוד כקילומטר ושם מצטרף אליהם נחל החצבני שיורד מלבנון, וביחד הם הופכים להיות נהר הירדן וממשיכים לזרום דרומה עד ים המלח.

ממשיכות ללכת בשביל, מקשיבות לרחש המים ומרגישות חו"ל.

מגיעות לעוד פינה נהדרת. שילה מכינה קפה והפעם ללא עוגת גזר כי לא הספקתי להכין. חד פעמי! מבטיחה! הדס שלנו דואגת לעוגת תפוחים כחלופה לעוגת הגזר.

בינתיים עד שהבנות שותות, גלית וליאורה נכנסות למים הקרים. וואוו ממש גיבורות!!

שאר הבנות משכשכות רק רגליים ואני ביניהן. עדיין לא מרגיש לי מספיק חם ולוהט כדי לטבול כל כולי בבניאס הקר והשוצף.

גלית וליאורה האמיצות בתוך המים הקרים. והדס מתמזגת לה על גזע העץ.

שילה שבינתיים מסיימת להכין את הקפה, נכנסת למים. ליאורה מאחור עם מקלות ההליכה כי יש זרם חזק וסוחף.

ולמרות הזרם החזק, שילה מחליטה שהיא צריכה להגיע לגזע העץ שנטוי לו מעל הנחל. גלית נעמדת במים איתנה וחזקה ומושיטה יד לשילה שמתחילה לחצות את הנחל. ידה של גלית נגמרת, ושילה מחפשת גזע במים להיאחז בו ומצליחה להגיע לעץ הנטוי. היא מטפסת עליו ונעה עליו בזהירות כמו לטאה.

ו... מגיע הרגע להתקפל ולהמשיך. ממשיכות עד לנקודה שבה אנחנו חוצות גשר עץ החוצה את הנחל. שילה מחכה לכולן ואומרת לנו: בנות זה המקום לתמונה קבוצתית. אני מיד מתארגנת להוציא את הדגל, ובינתיים כולן נעמדות לאורך הגשר, עם חיוך גדול!בעודי מצלמת את המאירות, חבורת מטיילות נוספת מגיעה, ומציעה לצלם את כולנו כולל אותי.

אני מיד 'קופצת' על ההזדמנות, כי אורלי שלנו הצלמת, שתמיד דואגת לצילום סלפי מקצועי בסופ"ש משפחתי בחגיגת יום הולדת לאמא שלה, הרי זו אילה שלנו.

חוצות את הגשר, עולות לשביל רחב ושם יוצאות לשמש החמה. מתגלה סביבנו נוף נהדר: מצפון מזרח אנחנו רואות את פסגות רכס החרמון חשופים וקשה לי לזהות כי החרמון לא תמיד לבן?🤪 מצפון, אנו רואות את הישוב המפוצל ע'ג'ר יושב בעמק, ומעליו רכסים וישובים בלבנון עצמה. ממערב יש את רכס מנרה ותחילת בתי קריית שמונה, ומדרום לנו, ממש מעלינו תל עזזיאת שנכבש בששת הימים ע"י גולני - אחד מהקרבות ב-1967 שבזכותם גולני הוכרה כחטיבה לוחמת ומשובחת.

לאורך הדרך החשופה שילה מתלהבת מהקיפודנים הסגולים המקשטים את כל הצהוב סביבנו.

החום מתחיל להיות כבד. האדמה הבזלתית מחזירה לנו אדי חום גם מהקרקע. הבנות מתחילות להתגעגע למים. ההליכה איטית, ואנחנו שוב יורדות לנחל שבו קטעי 'חוף' ארוכים יחסית, וסלעים בולטים מהמים הרדודים, המזמינים אותנו להכנס למים.

לאט לאט, כל אחת בזמנה נכנסת למים הצוננים והצחורים. מסתגלות לקור ומתיישבות בחיוך ענק כשהמים מצננים את הגוף החם.

וכך נוצר מעגל נשים במי הבניאס הקרים. מקשקשות, צוחקות, אוכלות, ואפילו מתפנקות ושותות תה צמחים ששילה מכינה ומביאה לתוך המים.

תגידי את האמת, מתי לאחרונה שתית תה צמחים כשאת טובלת בבניאס?🤣 פשוט כיף!! כיף ע נ ק עם חבורה שכזו!!

וגם יש תמונה עם הדגל מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד מתוך המים!!

אנחנו ממשיכות ושילה מספרת לנו על: האל פאן מהמיתולוגיה היוונית שליד מעיינות הבניאס עמד בעבר מקדשו. פאן היה סאטיר - חצי אדם חצי תיש, עם רגליים שעירות, אוזניים קרניים וזקן תיש. וכמו כל סאטיר טוב הוא היה חמוש בזקפה תמידית ורדף אחרי נימפות ביער. הנימפות ברחו ממנו בצרחות ובהיסטריה - ומכאן המילה פאניקה. ואם במילים עסקינן, אז הסאטירים היו בני לוויה של אל היין והפריון דיוניסוס, ובחגיגה הגדולה היו עורכים לכבודו מחזה הומוריסטי- ומכאן המונח סאטירה.

אנחנו מגיעות לגשר נוסף. חוצות אותו לצד השני. שילה מבקשת מאתנו לחכות לה רגע על שפת הנחל המוצל כשהיא הולכת לבדוק "משהו".

אני בהיכון עם הטלפון ביד, מקווה מאוד לקבל את צלצול הטלפון ובו תאמר לי : בואו!

ואכן כך היה!

כעבור כמה דקות היא קוראת לנו להמשיך בדרך עפר לאורך הנחל. אנחנו ממשיכות, חוצות מעבר מים על הדרך ומיד אחריו סוטות מהדרך ובשביל לא שביל, בין חלקות חקלאיות מגודרות, אחרי מעבר צר בין צמחי הקנה מתגלה לנו בריכה מדהימה, בריכה סודית! שעל המפה קוראים לה עיינות צחר.

אני מיד נכנסת ומצטננת במים הנהדרים. המחייה... יפה לראות מתוך המים את הבנות נכנסות למים לאט לאט וטובלות את גופן. ככה זה טיול קייצי. ככה זה טיול אחרון לעונה. טיול קליל, מהנה, רטוב וכייפי.

אין תמונה מהבריכה הסודית! אבל תאמינו לי!


אנחנו יוצאות מהמים, והולכות בשביל כ- 15 דקות ומסיימות את המסלול בקיוסק של חניון הבניאס.

המיניבוס מגיע, אנחנו עולות ונוסעות לאורך כביש 819 היפה שמחבר את חורשת טל עם גדות. נכנסות לחניון דרדרה ועושות פריסה עם כל המטעמים שהבאנו.

כל טוב יש על השולחן, פשטידה וסלטים נהדרים, וכמובן צזיקי נהדר שהכינותי ו... בלי צלחות וסכום. 🤦‍♀️🤣כי שכחתי לומר לבנות להביא. רגע אחד של תושייה ויצירתיות מגיע. שילה ואני הולכות לשולחנות הסמוכים, עושות סיבוב וחוזרות עם כל הדברים החסרים. אנחנו אוכלות ארוחה כיד המלך, הכוללת קינוח עם עוגה נהדרת של גלית המזכירה לי עוגות ילדות של אמא שלי.


מפה לשם, השעה 17:00. ועוד דרך ארוכה לפנינו. אנחנו מתקפלות ו.. כן. שכחתי מעגל סיום.


עוד טיול נהדר מגיע לסיומו. תודה לכל הבנות האלופות חברותה מפרגנת ותומכת! תודה לכל המצלמות את התמונות הנהדרות שאפו! תודה לשילה שלנו המנצחת על השבילים וגם על המילים לסיכום הנהדר! תודה לי על ההתמדה, הארגון והלב הגדול של ה- ביחד-נס שלנו!

 

מתכון הרוטב לסלט חסה של אורלי הגננת: חבילה ‏כוסברה

חצי כוס שמן זית

חצי כוס סילאן או סוכר חום

רבע כוס‏ חומץ

2 שיני שום

2 כפות סויה

1 כף מיונז

להכניס לקוצץ מזון את כול חומרי הרוטב עד שנהיה רוטב אחיד

להוסיף הכול לשתי חסות בנוניות

אפשר להוסיף בוטנים מסוכרים.

בתאבון 😘🙏


מתכון עוגת תפוחים שגלית הכינה: המצרכים: 3 ביצים כוס וחצי קמח תופח ( או קמח רגיל ואבקת אפיה)

כוס סוכר

4 תפוחים (זהובים ) +2 כפות מיץ לימון

6-8 תותים פרוסים (אם אין בעונה אפשר להחליף בפירות יער קפואים)

קורט מלח

שקית סוכר וניל

מיץ מתפוז גדול וגם גרידה מהתפוז

150 גרם חמאה/נטורינה מומסת

50 גרם אגוזי לוז טחונים גס(אפשר להחליף בכל אגוז או שקדים טחונים)


לקראמבל:

50 גרם חמאה

חצי כוס קמח

2 כפות סוכר

קורט מלח

2 כפות מאגוזי לוז הטחונים

אופן ההכנה:

קולפים את התפוחים ופורסים דק דק, מערבבים עם 2 כפות מיץ לימון.

תערובת העוגה:

בקערה בוחשים ביצים עם סוכר ומוסיפים חמאה/נטורינה מומסת.

מוסיפים את הווניל, מלח ומיץ + גרדה של תפוז.

מניחים בצד 2 כפות מאגוזי הלוז ואת השאר מוסיפים לתערובת העוגה.

מוסיפים כוס קמח ומערבבים רק עד לקבלת תערובת אחידה.

מעבירים חצי מהתערובת לתבנית.

מעליה מסדרים פרוסות תפוחים ושוב את שאר התערובת ואז מסדרים למעלה את פרוסות התפוחים והתותים .

מערבבים את מצרכי הקראמבל לפירורים.

מפזרים מעל העוגה ומכניסים לאפיה 40-50 דקות 175 מעלות.

 

תאריכים לעונה 7:

מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד עונה 7
מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד עונה 7
 

טיול בג'ינס סיורי קהילות בתל אביב 30.6 חוגגים עיר ללא הפסקה בתל אביב ואנחנו נטייל מהחלק המואר אל החלק החשוך

להרשמה לוחצים פה

מהרו והירשמו שווה ממש לטיול בג'ינס אחרון לעונה לוחצים פה

 

עד שניפגש מוזמנת לשוטט באתר ובבלוג: אם חשקה נפשך לטייל איתנו ועדיין לא מקבלת עדכונים לחצי פה

בלוג מאירות שביל ישראל לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 6 2021-2022 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 5 2020-2021 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 4 2019-2020 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 3 2018-2019 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 2 2017-2018 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 1 2016-2017 לחצי פה

 

לנעוץ ביומן! מסיבת סיום עונה 6 בתאריך: 7.7.2022 פרטים נוספים בקבוצות הוואטסאפ


פוסטים קשורים

הצג הכול

Comments


בלוג החיים הטובים זו דרך חיים.png

היי שמי מאירה אור-לבן,
מאמנת אישית ועסקית לנשים,
יזמת מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד,
מלווה נשים באמצע כל ענייני החיים.

בקצרה:
אני עוזרת לנשים איך להיות יותר מאושרות, נועזות, ובביטוי עצמי מלא
 על ידי מציאת: 
עבודה/עיסוק שהן אוהבות לעסוק בו וגאות בעצמן,
תחביב שמסב להן אושר לטווח ארוך
פנאי רציני – הפורמולה לחיים בריאים ורגועים


 

החזון של הבלוג החיים הטובים זו דרך חיים
נועד לעורר השראה, מוטיבציה, שירות לציבור, לחלוק עם הקוראת חוויות, ושפה מאפשרת ומקדמת. שהכל אפשרי! 
אני חולקת סיפורים אישיים שלי, את החוויות שלי, ואת אורך חיי.

החזון של קבוצת מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד:
לצאת לשביל עם חבורת נשים זו חוויה מדהימה!
האנרגיות, מצב הרוח, האוכל, הכנת הקפה בשטח, התמיכה, ההקשבה, עידוד והרבה אומץ!
לקום מהספה, מאזור הנוחות שלנו, השכם בבוקר, בחום, בקור, בגשם ובחושך, כדי לטייל בשביל ישראל זו חוויה מאתגרת, הנאה צרופה וכיף גדול!
 
בלוג מאירות שביל ישראל נולד כשהתעורר אצלי הצורך, הכמיהה והתשוקה לשתף ולשחזר את החוויה.

מעבר לסיכום המסלול והצילומים המרהיבים של נופים ופריחה, ותיעוד איך אנחנו מתבוססות בבוץ,

או מטפסות עם רגליים פסוקות על הבולדרים, הדבר שהכי חשוב לי ומרגש אותי זה לכתב את טיול החודש.

כל הפוסטים

bottom of page