top of page

מאירות שביל ישראל בנחל עמוד תיכון


סוף חודש אפריל- כולנו נפגשות בשעה 6:00 בבוקר, יום חם לפניניו, וגם ייתכן ויהיה שרב. פוגשות את הצפוניות ביוקנעם, ו... מצפינות לכיוון צפת.

כולנו במצב רוח מרומם, שמחות להיפגש ולטייל יחד. מגיעות לעין כוויס, או כובס. שאלתיאל עוצר מיד אחרי המעיין, אנחנו יורדות מהאוטובוס, מתארגנות,

ומתחילות את המסלול, כשמימין לנו גברים עירומים מתרחצים במעיין שהפכו אותו למקווה.😒

מתחילות בירידה קצרה ותלולה, ונזכרות שלא מזמן עלינו אותה, כשעשינו את נחל מירון ונחל עמוד עליון. (מסלול ראשון לעונה 6, מסלול 51. לקריאה לחצי פה )

בעודנו יורדות, ומעלות זיכרונות מהעלייה הארוכה, אנחנו חולפות ולידנו שלט הכתוב עליו: שביל למיטיבי לכת. כן! אנחנו מיטיבות לכת! בהחלט!!💪

עוד כמה צעדים בירידה התלולה, וליד שרידיו של קבר שייח כוויס, שילה מכנסת אותנו למעגל פתיחת מסלול.

והפעם, השאלה היא: כל אחת אומרת את שמה, ומאיזה צד סוגרת את החזיה? מלפנים או מאחור?

וואו וואו וואו... שיח מהנה, מצחיק, וכל השאר, הכל נשאר במעגל הקסם....

ממשיכות לרדת בירידה בזהירות, בצעדים קטנים לעבר נחל עמוד.

מגיעות למטה, ומזהות את השביל מימין- זה השביל ממנו טיפסנו ב-מסלול 51

ואנחנו ממשיכות לרדת את הנחל לכיוון דרום, כדי לעבור את חלקו התיכון ושוב פוגשות שלט המורה לנו שזה שביל למיטיבי לכת... מיטיבות אנחנו! בדוק!!

מתחיל להיות חם, אבל בינתיים סביר. הולכות לעת עתה במסלול שרובו מוצל. ובכל זאת שותות הרבה מים.

הולכות לאורך הנחל המסומן בשביל ישראל כשמדי פעם שכשוך מים משתלב בציוצי הציפורים. החורש מסביבו ירוק, עצי דולב ענקיים מטפסים לגובה, ואלונים ואלות משלימים את המרחב. קסום.

ממשיכות בשביל שנפרד מהנחל ומטפס קצת לגדה, נותן לנו אפשרות לראות את כל הירוק הזה מלמעלה ושוב גולש לגובה הנחל.

כך אנחנו עולות ויורדות, מים מפתים מפכים מתחת, אבל שילה מושכת עוד.

שילה קוראת לי ולאביטל ללכת ראשונות אחריה, כי לפנינו קניון קטן והשביל במגמת עליה עם מעקות העוזרות לעלות בקטעים התלולים. צלחתי את הקטעים האלו בהצלחה מרובה, ללא חשש, וגם אביטל האלופה חמסה חמסה.

ואז, אנחנו מגיעות לסולם חמוד תמים המוריד אותנו לנחל.

אביטל יורדת לפניי, נכון רואים כמה היא נהנית? 😍

אחריה, אני קצת נתקעת. לא מצליחה להעביר את רגליי החמודות ואת גופי לסולם. נוצר בגללי פקק לבנות שעומדות בחום ובשמש. סליחה... והן מאחורה, מפרגנות וכל אחת רוצה לעזור לי.

רינת מגיעה ואומרת: חכי תני לי לרדת לפנייך, ואחזיק לך ברגל. ליאורה עומדת למעלה, מושיטה לי את ידה, ואת השנייה אני אוחזת בסולם, וכך אני מצליחה לרדת בזריזות וגם עם חיוך.

וסוף סוף כולן יורדות

מגיעות למטה, לעין סתר ועושות את הפסקת הבוקר. מפנטזות על הקפה של שילה ועל תה נהדר עם צמחים שאורלי שלנו דאגה וקטפה עבורנו.

אך... מסתבר שהכל יש חוץ מאשר 'ראש'. ראש הגז סתום ואין קפה. אין תה.

אני מתבאסת... ומסתגלת. זה מה שיש! ככה זה בטיולים. הפתעות! ושילה?

שילה מתבאסת - בגלל כמות מעטה של מים שיש בנחל. רק לפני שבועיים מפלון המעיין שפע, והבריכות לאורכו היו מלאות.

אנחנו כבר לקראת סוף פריחת האביב, וסוף שפיעת המים בחלק הזה דל הנחל.


ו.. בכל זאת, אנחנו מוצאות בריכה קטנה ונקייה, ולצד הראשנים במים קרים טבלנו ונטבלנו. לפחות חלק מהבנות.

לא כולן בא להן להתקלף, לחלוץ נעליים ולטבול במים הקרים.

ויש כאלו שבמקום קפה ועוגה... התמסרו לשכשוך המים, לשמש, ולאווירה...😍

ו...מגיע זמן לקום כי מתחיל להיות חם ויש עוד דרך לפנינו.


ממשיכות לרדת את הנחל בשביל הכולל עליות וגם ירידות קצרות. כולל יתדות שתומכות ברגליים, או בידיים, ובאמת שלא נבהלתי.🧐

החום עולה.

מי שלא נכנסה למים מתקשה עוד יותר. כל כמה דקות אנחנו עוצרות מתחת לעץ אלון או זית כדי לאסוף כוחות. קטע ארוך של ירידה תלולה על סלע. הישבנים שוב בפעולה, עבורי זה המקום הכי בטוח. ו.. כן ככה גומרת את המכנסיים, אבל למי א'כפת?


עושות באיזו פינה מוצלת תצלום עם הדגל. הייתי מוכנה להישאר פה לישון...

אני מתחילה להרגיש צמרמורות, אין לי אוויר, בחילות, וקשה לי לדבר. דיתה האלופה שלנו ששבה לטייל איתנו לאחר הפסקה ארוכה, מודאגת שלא יהיו מספיק מים. הצטיידתי במלח, וכך שותה וממליחה את המים. מרגישה חלושס. מה זה השרב הזה?👿

במנוחה הבאה, שילה אומרת לי: את הולכת אחרי, ונותנת לי את התרמיל שלך. אני מורידה את החזיה, (לא פותחת מאחור ולא מקדימה, 😎 כי זו חזיית ספורט) עד שכולן מתאוששות רינת שולפת לאורית אחותה, סנדוויץ' טעים במיוחד ושילה ממש התעניינה מה יש שם ורוצה ביס!

וגם שרה לנו שירים. מרימה לנו את האנרגיות.

מאוששות, ממשיכות מנקודת צל לנקודת צל הבאה. רובנו תשושות מהחום, מהשרב שבא עלינו ללא הכנה מוקדמת😳

בדרך פוגשות מטיילים ומטיילות שנראו לי 'רעננים', כאילו שהשרב בהם לא נוגע🤷‍♂️

שילה מסבה את תשומת ליבנו לשרידי טחנות קמח שמתחתינו, אבל, תכלס' את מי זה מעניין עכשיו? אנחנו רוצות מים להתרענן!!


עוד קצת אנחנו ממשיכות ללכת במגמת ירידה עד ש.. פתאום רואות מים!!

הם לא נראו ממש נקיים, ולא מים צלולים מזמינים, אבל מים!!!! לריענון!!💦💧

אני תשושה וללא מילים, וללא התרמיל ( כי עדיין היה על הגב של שילה) אני פושטת מכנסיים, מורידה גרביים ונעליים וזוחלת על התוסיק ונכנסת למים לאט לאט ומצטננת.

אסור להיכנס בבת אחת!

המחייה!!

שילה קוראת לכל הבנות להיכנס ולהצטנן! חובה!!

לאט לאט הקשקשת חוזרת. השמחה, העליזות ורוח השטות והצחוקים.

והרעב!

חוה ומיכל שלא טבלו במים...או בעצם מיכל טבלה ממש בקטנה (על אף ההנחיות של המדריכה😎) דואגות לנו, ושולפות מהתיק של רינת עוגה נהדרת שעברה מיד ליד וחסלנו אותה ללא קפה/תה.

אגב, עוגת גזר הפעם לא אפיתי והבאתי כי רינת הביאה 2 עוגות נהדרות. טובה הפסידה! כי תמיד מקטרת שרוצה עוגה אחרת.

מאוששות, רטובות, ורעננות יוצאות שוב לדרך. שילה ממלאת בקבוק מים כדי לשפוך עלינו בדרך, כי יש לפנינו שביל חשוף של עליות וירידות לאורך הנחל + שרב שממשיך להכות בנו. מה שמנחם אותנו, זה שאנחנו לקראת סוף המסלול שיורד ועולה, ושוב יורד ועולה..


ליד עץ הזית הגדול, הדרך הופכת לקלה יותר, בלי יתדות ופחד גבהים, אנחנו חוצות את הנחל כמה פעמים, ורואות שהוא יבש לגמרי😟 ( שבועיים לפני הייתה שם זרימה) ועולות על דרך עפר חשופה ומשעממת. למרות החששות של אורלי מהשמש בדרך החשופה, השעה היתה כבר 16:00 ונהנינו מצל חלקי.

שילה הולכת הלוך ושוב בינינו ומשקה/מצננת אותנו על הגב.

לקראת הסוף אנחנו רואות את כביש 85, כביש עכו צפת שעובר כגשר מעל הנחל.

ההרגשה ש.. זהו זה, עוד מעט מסיימות. אז זהו, שעדיין לא, הסוף קשוח. לפנינו עוד עלייה ארוכה על שביל רחב. אין לנו כח, כולנו תשושות ועייפות כי מזג האוויר אומר את דברו!

עליה שמאתגרת את כולנו!

עוצרות, נושמות, מסדירות דופק ומנצלות את הצל הקטן שבדרך, וממשיכות.

לאט לאט כולן מגיעות למידיבוס. שאלתיאל מחכה לנו עם ירקות ופרות חתוכים. הגזוז, והבירה השחורה, מתוך הקיוסק של שילה. הפעם ללא הבוטנים המלוחים כי שכחה.


אני עם כוחות אחרונים אבל ממש,

פותחת את הצזיקי הנהדר והמרענן. אורלי הטבעונית סליחה, זה היה טעים ברמות! משאירה מנות גדושות לאביטל שולה ושילה, שלאט לאט עדיין עולות את העלייה. שילה מתקשרת אליי, אומרת יאללה תתחילו להתארגן לעלות לאוטובוס, אנחנו כבר מגיעות וישר ניסע. האמת? מה ששילה אומרת אני עושה. וכן! מעגל סיום לא עשינו. נגמרו לי הכוחות. עוד טיול מהנה, מאתגר, תומך, ומושלם בחברת נשים הכי הכי בעולם!! בהדרכתה של שילה שלנו😍.


ואז, בדרך בין נמנום לנמנום אורלי מקבלת הודעת לוואטסאפ שביתה התארסה במזל טוב!

כולנו התרגשנו והיא התעוררה והייתה מוכנה לעשות שוב את העלייה🤪

עוד טיול נהדר הגיע לסיומו!

תודה לכל הבנות האלופות חברותה מפרגנת ותומכת! תודה לכל המצלמות את התמונות הנהדרות שאפו! תודה לשילה שלנו המנצחת על השבילים והתעלולים! תודה לי על ההתמדה, הארגון והלב הגדול של ה- ביחד-נס שלנו!

לאלבום התמונות מסלול 58 של אורלי שלנו ועוד.. לחצי פה

 

טיול הבא 13.5.2022 מאירות 2

*משנות יעד🥰, לא נעלה לנחל עמוד תיכון כי הוא כבר יבש ומתייבש והרבה פחות נעים 👹 ניסע לרכס נצרת וממנו נרד לאורך שביל ישראל לעבר יער קשת 🌳 ונראה מה פורח לו עכשיו 🌻 נעלה קלות להר דבורה ונרד בנחל ברק בן אבינועם הצר והמוצל.

(מסלול שעשינו לפני כ 4 שנים מסלול 21) להרשמה לחצי פה

 

טיול ב ג'ינס

טיול ערב קייצי בעכו העתיקה ביום חמישי 26.05.22 במסגרת סדרת סיורי קהילות מפגש עם אנשים מקבוצות שונות בארץ לאום, דת, עדה ואידאולוגיה לכל הפרטים: לוחצים פה

 

עד שניפגש מוזמנת לשוטט ולטייל באתר :

אם חשקה נפשך לטייל איתנו ועדיין לא מקבלת עדכונים לחצי פה

בלוג מאירות שביל ישראל לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 6 2021-2022 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 5 2020-2021 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 4 2019-2020 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 3 2018-2019 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 2 2017-2018 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 1 2016-2017 לחצי פה


 

לנעוץ ביומן! מסיבת סיום עונה 6 בתאריך: 7.7.2022

פרטים נוספים בהמשך



פוסטים קשורים

הצג הכול

Σχόλια


בלוג החיים הטובים זו דרך חיים.png

היי שמי מאירה אור-לבן,
מאמנת אישית ועסקית לנשים,
יזמת מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד,
מלווה נשים באמצע כל ענייני החיים.

בקצרה:
אני עוזרת לנשים איך להיות יותר מאושרות, נועזות, ובביטוי עצמי מלא
 על ידי מציאת: 
עבודה/עיסוק שהן אוהבות לעסוק בו וגאות בעצמן,
תחביב שמסב להן אושר לטווח ארוך
פנאי רציני – הפורמולה לחיים בריאים ורגועים


 

החזון של הבלוג החיים הטובים זו דרך חיים
נועד לעורר השראה, מוטיבציה, שירות לציבור, לחלוק עם הקוראת חוויות, ושפה מאפשרת ומקדמת. שהכל אפשרי! 
אני חולקת סיפורים אישיים שלי, את החוויות שלי, ואת אורך חיי.

החזון של קבוצת מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד:
לצאת לשביל עם חבורת נשים זו חוויה מדהימה!
האנרגיות, מצב הרוח, האוכל, הכנת הקפה בשטח, התמיכה, ההקשבה, עידוד והרבה אומץ!
לקום מהספה, מאזור הנוחות שלנו, השכם בבוקר, בחום, בקור, בגשם ובחושך, כדי לטייל בשביל ישראל זו חוויה מאתגרת, הנאה צרופה וכיף גדול!
 
בלוג מאירות שביל ישראל נולד כשהתעורר אצלי הצורך, הכמיהה והתשוקה לשתף ולשחזר את החוויה.

מעבר לסיכום המסלול והצילומים המרהיבים של נופים ופריחה, ותיעוד איך אנחנו מתבוססות בבוץ,

או מטפסות עם רגליים פסוקות על הבולדרים, הדבר שהכי חשוב לי ומרגש אותי זה לכתב את טיול החודש.

כל הפוסטים

bottom of page