top of page

מאירות שביל ישראל ביער שוויץ פעמיים מסלול 55 + טיול בג'ינס לחיפה

לקחתי את הזמן, להעלות את כל החוויות בפוסט מלא כל טוב. לחוות מחדש כל טיול שהיה בחודש פברואר בסימן של דברים חדשים:

טיול ראשון עם מאירות שביל ישראל 2

טיול בג'ינס לחיפה פעם ראשונה (בפוסט נפרד הכל יעלה) וכמובן מאירות שביל ישראל הוותיקה! 3 טיולים בחודש!! 👐

מאירות שביל ישראל מסלול 55 , מאירות שביל ישראל 2 מסלול 55, טיול בג'ינס לחיפה
מאירות שביל ישראל מסלול 55 , מאירות שביל ישראל 2 מסלול 55, טיול בג'ינס בחיפה

כמו בכל חורף ישראלי, בשיא עונת הטיולים הכוללת תכנונים רבים, מזג האוויר אומר את דברו.

טיול עם מאירות שביל ישראל הוותיקה בשישי חורפי וגשום:

גשם בכל הארץ, וגם התרעת שיטפונות בדרום. יום לפני הטיול, שילה ואני מתייעצות לאן ניסע? הבנות בקבוצת הוואטסאפ שקטות עד כדי דאגה.🤣 כולן רוצות לצאת לטייל אפילו עם מטריה.

באופן אישי היה לי לילה לבן, מלווה ברעמים, ברקים וגשם. ואנחנו נוסעות צפונה. לאן? לגשם ולברקים? בעבר, כשהיה גשם בצפון נסענו דרומה. הפעם, גשם בצפון ואנחנו נוסעות צפונה.🙄 שילה על המכ"ם בשמונה אתרים, וגם בודקת בעוד אתר בטלפון של עפר. ומקריאה לי: ייתכן גשם באזור טבריה. יש!!! לשם אנחנו נוסעות. מסלול קליל, שאין בו סכנת החלקה, גם יפה, ובעיקר מהנה. ונזכרות ש... היינו וטיילנו עונה 2 מסלול 13 לגלריה לחצי פה לפוסט בבלוג מסלול 13 לחצי פה בבוקר גשום עם כל הפקלאות אנחנו נפגשות ביקום, עולות לאוטובוס ונוסעות לכיוון צומת מגידו, שם אוספות את שאר הבנות.

ממשיכות לכיוון טבריה ומחפשות מקום פתוח כדי לעצור לקפה ומאפה כמו שאנחנו אוהבות.

מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד בהדרכתה של שילה דביר מסלול 55
מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד בהדרכתה של שילה דביר מסלול 55

גשם מתדפק על חלון האוטובוס, ושילה בתמיהה/הערצה לוחשת לי: הבנות לא מודאגות, ולא שואלות לאן אנחנו נוסעות??


יורדות להפסקת קפה, שמש חורפית מציצה מבין העננים והאחיות רינת ואורית בנעלי בית חמות נהנות לשתות שוקו חם ושילה שלנו? האם התבלבלה או שלא הספיקה להחליף?

סוף סוף מגיעות לתחילת המסלול. יער שוויץ. יורדות מהאוטובוס עטופות בשכבות של בגדים ובמעיל גשם. שילה מכנסת את כולנו למעגל פתיחת מסלול.

מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד בהדרכתה של שילה דביר מסלול 55 ביער שוויץ
מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד מסלול 55 ביער שוויץ

שואלת כל אחת האם הייתה ביער שוויץ ומתי? 90% לא היו. ומי שהייתה זה היה עם המאירות מסלול 13

מתחיל לטפטף גשם. טיפות קטנות, נעימות, ואנחנו מתחילות ללכת את המסלול. שילה צוחקת שהיא יכולה לספר כל מה שבא לה כי.... הכל אפור מסביב ולא רואים כלום.

מאירות שביל ישראל מסלול 55 ביער שוויץ

ובכל זאת .. הידעת? מיער שוויץ רואים את טבריה. עיר שהקים בנו של הורדוס הגדול שנקרא הורדוס אנטיפס בשנת 20 לספירה, כדי לשאת חן בעיני טיבריוס הקיסר הרומאי, וקרא לה על שמו טבריה. הוא תכנן ליישב בה יהודים, אבל בגלל שנבנתה על בית קברות, היהודים לא הגיעו אליה והוא אכלס אותה בנכרים, עניים ועבדים לשעבר.

במאה השנייה התיישב בה רבי יהודה הנשיא והסנהדרין ועד המאה ה 10 היתה עיר יהודית מרכזית והרבה מגדולי החכמים נקברו בה ובסביבתה: עצמות הרמב"ם, רבי עקיבא, הרמח"ל, רבי מאיר בעל הנס - רשימה חלקית בהחלט.

אחרי הצלבנים הפכה לכפר קטן עד שבמאה ה- 18 השליט המקומי הבדואי, דאהר אל עומר, בנה סביבה חומה וגם הזמין את הרב אבולעפיה שיבוא עם קהילתו ויגורו בטבריה. וכך היה. עד 48 היתה עיר מעורבת, יהודים וערבים. אחרי 48 נותרה עיר יהודית.


מזג אוויר חורפי נהדר! הגשם פוסק לפרקים, ואנחנו עוצרות בתצפית, שבקושי רואות משהו😃 ו.. מקשיבות לשילה.

יהודים חיו דרומית לטבריה בעיר חמת עוד מתקופת המקרא. לא רואים אותה מכאן.

ממשיכות ללכת ביער, שעטה ירוק בין אבני הבזלת.

כלניות אדומות, וורודות, לבנות. והכל ירוק טרי טרי מסביב.

בדרך אנחנו פוגשות פרות חופש שגם נהנות מהירוק הטרי הזה.

השביל רחב. אספלט. הליכה נינוחה, ולעיתים השמש מבצבצת בין העננים.

חוצות מעבר פרות, עד שלפתע מגיעות לגדר החוצה את השביל ואין מעבר לרכבים. ואותנו? אין מי שיעצור!

מטפסות מעל הגדר והופ! דבורה בקלילות מעל הגדר, אורלי אחריה, וגם אסתי מקפלת את המטריה ואילה ג'וניור במאסף.

מאירות שביל ישראל מסלול 55 ביער שוויץ
מאירות שביל ישראל מסלול 55 ביער שוויץ
מאירות שביל ישראל מסלול 55 ביער שוויץ נשים מטיילות יחד בהדרכתה של שילה דביר
מאירות שביל ישראל מסלול 55 ביער שוויץ

ממשיכות ללכת עד הקטע החסום הבא. הפעם לא היה מעבר לטפס עליו. והגדר הייתה מצד לצד. אמרתי שאין מי שיעצור אותנו? 'סיירת' מאירות שביל ישראל מרימה את הגדר, וכולנו עוברות מתחת.... בקושי הספקתי לצלם.

מתחיל שוב גשם, וגם רוח. שילה מושכת בקצב הליכה וללא הפסקה. תכלס כי אין מקום להסתתר. חלק מהבנות עם מטרייה, וגם אוכלות תוך כדי הליכה, בגלל הרוח.

מצד אחד המכנסיים נרטבים מהגשם, ובזכות הרוח מתייבשים מהר.


לא כל כך מצליחה לצלם כי הידיים רטובות, הגשם לא פוסק, אפור, רטוב, רוח, ואפילו קצת לא נעים... ו-?? לא שומעת קיטורים!

יעלה במעבר מנצלת כדי לנקות את הבוץ...היא לא יודעת מה מחכה לה בהמשך🤣

אנחנו מגיעות לנקודה בה יש אפשרות שהאוטובוס יאסוף אותנו וניסע למושבה כינרת במקום להמשיך ללכת בגשם/רוח/ והרבה רטוב.

מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד מסלול 55 ביער שוויץ
מאירות שביל ישראל מסלול 55 ביער שוויץ

האם לחכות לאוטובוס כ- רבע שעה? או להמשיך במסלול לפחות עוד כ- שעה וחצי?

מה עושים?

מחליטות לשאול את הבנות מה הן מעדיפות. עושות הצבעה. הרוב החליט ש.. ממשיכות במסלול. ומה עוד, שילה מגלה ששכחה את הגזיה ואי אפשר להכין תה חם. וזה אומר שאת עוגת הגזר עדיין לא אכלנו.

מתחילות להתגלגל במגמת ירידה בגשם טורדני. ומגיעות עד לעין פוריה. עין פוריה:

מעיין מים מליחים שנובעים ממספר נביעות ומתנקזים ע"י 2 אמות לבריכה קטנה ויפה. נקודה נהדרת. רק מה, בגשם, גם גג פינת הישיבה העליונה לא עוזר לנו.

עושות שם הפסקה, אוכלות וחוטפות משהו בעמידה. מחסלות את הקרקרים של יעלה, ממש בזמן הפחמימה הבריאה והמנחמת. וגם אוזניי המן נהדרים וטעימים שריבה הביאה.


ממשיכות ללכת ולרדת בין חלקות הזיתים, והכנרת, והגולן מתחילים להתבהר.

מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד מסלול 55 ביער שוויץ
מאירות שביל ישראל מסלול 55 ביער שוויץ

ואני צועקת לשילה: הדגל!! לנוף הנגלה לפנינו, עושות צילום נהדר, השמש יוצאת אלינו

מאירות שביל ישראל נשים מטיילות  יחד מסלול 55 ביער שוויץ בהדרכתה של שילה דביר
מאירות שביל ישראל מסלול 55 ביער שוויץ

וכולן שמחות לטייל גם בגשם וגם בשמש!

ממשיכות לרדת בין חלקות חקלאיות ואז, מגיעות לאתר סקי בבוץ שוקעני!

אתר סקי או חדר כושר?

הליכה כ- 20 דקות עם משקולות על הרגליים. כל אחת פיתחה פלטפורמה לנעליי ההליכה בגובה של כמה סנטימטרים, סכנה להחליק, סכנה לעקם את הרגל. מאתגר ומצחיק יחד.

חוויה.

השמש איתנו! מתחילות לקלף את מעילי הגשם וכובעי צמר וסוף סוף מגיעות למושבה כינרת. האוטובוס מחכה לנו שם, עם מרק חם שכבר התחיל לחמם. זה לא סוף הטיול, אבל פינק אותנו מבעוד מועד... אנחנו זורמות ורעבות תמיד.

מרק עשים נהדר של אורלי הגננת שהכינה ופינקה אותנו.

מסיימות לאכול, וממשיכות ללכת בעקבות החלוצים. אנשי העלייה השנייה ואחרים.

ביקור במושבה כינרת

המושבה כנרת קמה ב- 1908 ע"י משפחות איכרים.

אנחנו הולכות לאורך רחוב המייסדים עם הבתים שנבנו מאבני הבזלת המקומית. שרות את שיר הערש של יעקב פיכמן: עַל שְׂפַת יַם כִּנֶּרֶת

אַרְמוֹן רַב-תִּפְאֶרֶת;

גַּן-אֵל שָׁם נָטוּעַ,

בּוֹ עֵץ לֹא יָנוּעַ.


השיר כנראה נכתב על הבית הגדול והמרשים וגם הנטוש של משפחת טריידל ששימש בעבר כמלון. בעודנו חולפות על פני בתי ראשונים קסומים אנחנו רואות בית ובו המון כלניות צבעוניות בחצר.

בעלת הבית חייכה לעברנו ומציעה לנו להכנס לחצרה, לראות את הפריחה גם בחצר האחורית. וואו. איזה שפע של כלניות צבעוניות ורקפות. היא מספרת שבמשך 30 שנה היא יוצאת לטבע, אוספת אבקנים, שותלת אותם באדניות עד שפקעות גדלות, ואז את הפקעות היא שותלת בגינתה הקסומה. תמיד מוזמנים לראות את היופי הזה וללכת רק על השביל לבקשתה.

ממשיכות ללכת ברחוב המייסדים ומגיעות לחצר כינרת, המקום שאליו הגיעו חלק גדול מצעירי העלייה השנייה להכשרה וממנו יצאו להקים ישובים.


בחורים ובחורות צעירים שעזבו את בתיהם הנוחים, רובם מרוסיה, ועברו לארץ קשה וחמה בלי מושג בעבודת אדמה.

א.ד.גורדון, שם שמעלה בנו ישר את המילה "עבודת אדמה" כערך עליון, היה המבוגר האחראי בחצר.

גורדון דאג להביא להם מורה שילמד את הבנים גידולי פלחה. החבר'ה הצעירים עבדו קשה כל היום, ובלילה ישנו על ארגזי עץ כשלעיתים הסתפקו רק במרק חם.

כשהתלוננו בפני גורדון שהבהמות מקבלות יחס הוגן יותר, אמר להם: לכם יש כוח רצון, להם אין. לא רק כוח רצון היה להם, אלא גם אידאולוגיה.

הם באו להקים חברה חדשה, תרבות חדשה ואדם חדש. אדם שיעסוק בחקלאות ויהיה שלם - יקום כל בוקר עם אותה תשוקה ואמונה ליישב את הארץ.

הבנים יצאו לפלחה והבנות? למטבח. וכשאחת הגישה אוכל שלא היה טעים להם, הם היו דופקים על השולחן עם צלחות האלומיניום.. והבנות התמרדו.

גם הן באו לברוא אדם חדש.

הם יצרו קשר עם חנה מייזל שוחט שלימדה אותן לגדל גידולים הקרובים לבית. כי ביום מן הימים הן יהיו אמהות. כך הן למדו לגדל גן ירק, פרות לחליבה ותרנגולות וכך קמה בחצר כנרת חוות העלמות.

ולא רק ישובים חדשים קמו בחצר כנרת.

לצד רעיון הקבוצה והקיבוץ, והקמת קיבוץ דגניה, וקבוצת כנרת, קם גם רעיון המושב כשנהלל הוא הראשון.

בחצר יזמו את הקמת ההגנה ואת סולל בונה.

בימי מלחמת העולם הראשונה הגלו העות'מניים חלק מהיהודים ממרכז הארץ, מחשש שיחברו לבריטים. גם לאזור הכנרת הגיעו יהודים שסולקו מבתיהם. ברל כצנלסון שהחליף את גורדון קרא לכל תושבי האזור להגיע לחצר כנרת ולהביא משהו ממרכולתם כדי לחלק ליהודים נטולי הבית. בשל השבר שהיה הוא קרא לצריף בו אכסנו את האוכל שהביאו - משביר. ומכאן יצא המשביר לצרכן.


ממשיכות במושבה כינרת ויוצאות לעבר כביש 90 ממש מול בית קברות כנרת.

אנחנו רואות את האוטובוס שמחכה לנו, ( ועוגת הגזר עדיין בתרמיל שלי...)

אנחנו מניחות את התרמילים לצידי האוטובוס ונכנסות לבית הקברות.

שילה מושיבה אותנו ומספרת לנו:

רבים מראשוני הישוב קבורים שם. המקום שתוכנן להיות אזור וילות, הפך במקרה לבית קברות. אחד מהתינוקות הראשונים שנולדו בקבוצת כנרת, לוטוס שמו, חלה. אמו הצעירה שלא ידעה מה לעשות, ולא היה סביבה את מי לשאול, חשבה שכדאי לתת לו בשר שיתחזק. ואז התדרדר מצבו והיא נאלצה לקחת אותו בסירה לבית החולים הקרוב, הסקוטי, בצפון הכנרת. שם נקבע מותו.

כששבה עם התינוק המת בזרועותיה החליטה הקבוצה לקברו כאן. ומאז הפך המקום לבית קברות.

מאז גם הבינו הצעירים שיש צורך לשלוח מישהי ללמוד איך לעבוד עם תינוקות ולהקים בית תינוקות סטרילי, אליו לא ייכנס האבא עם הלכלוך על הידיים, והאמא תגיע להניק בלבד. זה היה תחילת לינת הילדים המשותפת בקיבוצים.


בין טיפות הגשם אנחנו יוצאות להסתובב בין הקברים, קוראות את שמות המתים ואת הכתובות המעניינות על הקברים.

פוגשות בקברה של רחל המשוררת שהגיעה לחצר כנרת וסולקה ממנה ביחס משפיל אחרי שנדבקה בשחפת, רואות את קברה של נעמי שמר שהחלה את הקריירה כמלחינה שהיתה למורה למוסיקה לילדים והחלה לכתוב שירים, כשלא היו שירי ילדים מתאימים להופעת סוף שנה.

קרוב לקברה מצבה מאוירת של נתן האיכר שמספרת את סיפור הקשה של חלק מהחלוצים הצעירים - היה גרמני ולא רוסי והתקשה להתחבר ולהתערות והתאבד כשהוא בן 19. לא רחוק משם קברו של שאול אביגור שהיה האיש לענייני בטחון לצד בן גוריון, ברל כצנלסון, אהרון מגד ועוד רבים אחרים.


מסיימות את המסלול, הולכות לכיוון האוטובוס, חולצות את הנעליים מלאות הבוץ, אני אפילו החלפתי את המכנסיים בטרנינג חם, ועולות לאוטובוס.

שכחתי מעגל סיום. עוגת הגזר חילקתי באוטובוס.

קסם של טיול. לרובנו היו שרירים תפוסים בזכות המשקולות של הבוץ!


ו... שבוע לאחר מכן מאירות 2 מטיילות חדשות ביחד עם מטיילות מאירות וותיקות שנבצר מהן להגיע שבוע לפני, מגיעות ליער שוויץ ביום שמש חורפית נהדרת.

15 מטיילות יורדות מהאוטובוס בתוך ענן סמיך ובקושי רואות 3 מטר קדימה ואורלי עם המצלמה מוכנה ומזומנה יחד עם ציפי מטיילת חדשה, גם עם מצלמה. איזה דואט הן עשו יחד! השראה!! לדעתי זה ה book הכי רציף וגדול שעשו לאורלי שלנו.

אביטל שלנו דואגת לשגר ולשלוח לקבוצת הוותיקות תמונות כדי לוודא מה היה ומה יש היום🤣

ללכת את המסלול שבוע אחרי שבוע היה ממש מהנה.

בזכות החברותא של הבנות החדשות שנכנסו לי ללב והביחדנס כולנו ביחד מרגע מעגל פתיחת המסלול.

שילה שואלת אותנו מי הלכה והולכת עדיין על עקבים דקים? (הכינה אותן לסקי בבוץ, אבל זהו שלא היה בסוף סקי שכזה... ) גם אנחנו הופתענו...

לאט לאט הערפל מתפוגג, השמש יוצאת ואנחנו פשוט תופסות מקום מול הכינרת ומתחרדנות.

אותו מסלול, מאירות כולן, מזג אוויר אחר, שיחות מרתקות שנשארות בשבילים. זה ה- קסם כשנשים מטיילות יחד.💚

אותה מדריכה ואותה מנהלת קבוצה

יער שוויץ ביופיו עד למושבה כינרת ובית הקברות.

וגם בוץ היה לנו! תאמינו לי! זה אחרי שקצת ניקיתי.

וכמובן צילום עם הדגל:

סיימנו עם מרק ירקות נהדר שאביבה שלנו הכינה ופינקה אותנו.

אפילו שלא הצלחנו לחמם כי בלון הגז נגמר, כי שכחתי להביא את בלון ה-spare. טרפנו את המרק עם טעימות מהמטבח של השפית/צלמת אורלי לנדאו שלנו.

ואני פינקתי עם קעריות רב פעמיות וכפות רב פעמיות.

ומזל פינקה אותנו בעוגת פרג אליפות!


ומה לא שכחתי ? מעגל סיום עד לטיול הבא:

עוד טיולי הגיע לסיומו.

היה נהדר! היה מהנה, מצחיק, מרתק ומעניין.

תודה לכל הבנות תודה לשילה שלנו על ההדרכה, וגם על המילים והסיכום לפוסט זה

תודה לי.

תודה לכל המצלמות ופה הלינק לאלבום נהדר מהטיול של אורלי לנדאו שלנו


הנה חלק מהתגובות ברשת:



 

ורק טעימה מטיול בג'ינס שהיה בחיפה 17.02.2022

המילים והחוויות אעלה בפוסט בנפרד

 

טיול הבא

יום שישי 04.03.22 מאירות 1 אנחנו מגיעות לבקעת הירדן soldout

 

יום שבת 05.03.22 מאירות 2 החדשות וכל השאר😍מגיעות לבקעת הירדן

 

עד שניפגש מוזמנת לשוטט ולטייל באתר :

אם חשקה נפשך לטייל איתנו ועדיין לא מקבלת עדכונים לחצי פה


בלוג מאירות שביל ישראל לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 5 2020-2021 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 4 2019-2020 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 3 2018-2019 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 2 2017-2018 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 1 2016-2017 לחצי פה

Comments


בלוג החיים הטובים זו דרך חיים.png

היי שמי מאירה אור-לבן,
מאמנת אישית ועסקית לנשים,
יזמת מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד,
מלווה נשים באמצע כל ענייני החיים.

בקצרה:
אני עוזרת לנשים איך להיות יותר מאושרות, נועזות, ובביטוי עצמי מלא
 על ידי מציאת: 
עבודה/עיסוק שהן אוהבות לעסוק בו וגאות בעצמן,
תחביב שמסב להן אושר לטווח ארוך
פנאי רציני – הפורמולה לחיים בריאים ורגועים


 

החזון של הבלוג החיים הטובים זו דרך חיים
נועד לעורר השראה, מוטיבציה, שירות לציבור, לחלוק עם הקוראת חוויות, ושפה מאפשרת ומקדמת. שהכל אפשרי! 
אני חולקת סיפורים אישיים שלי, את החוויות שלי, ואת אורך חיי.

החזון של קבוצת מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד:
לצאת לשביל עם חבורת נשים זו חוויה מדהימה!
האנרגיות, מצב הרוח, האוכל, הכנת הקפה בשטח, התמיכה, ההקשבה, עידוד והרבה אומץ!
לקום מהספה, מאזור הנוחות שלנו, השכם בבוקר, בחום, בקור, בגשם ובחושך, כדי לטייל בשביל ישראל זו חוויה מאתגרת, הנאה צרופה וכיף גדול!
 
בלוג מאירות שביל ישראל נולד כשהתעורר אצלי הצורך, הכמיהה והתשוקה לשתף ולשחזר את החוויה.

מעבר לסיכום המסלול והצילומים המרהיבים של נופים ופריחה, ותיעוד איך אנחנו מתבוססות בבוץ,

או מטפסות עם רגליים פסוקות על הבולדרים, הדבר שהכי חשוב לי ומרגש אותי זה לכתב את טיול החודש.

כל הפוסטים

bottom of page