מאירות שביל ישראל יומיים בדרום: המכתש הקטן והר מסור, מסלול 53

בהתרגשות, בגאווה, ובסיפוק אדיר אני יושבת וכותבת את הפוסט הזה: מאירות שביל ישראל יוצאות לטיול חמישי שישי בדרום, במכתש הקטן והר מסור כולל לינה בחצבה. סוף סוף זה צלח.

הכנות רבות מראש: רשימות, טלפונים, תכנונים, חששות פה ושם, ובעיקר שמחה בלב. 'מסלול שטח יום אחרי יום'? הבנות מתלבטות...

כן, כן... שילה מעודדת אותנו. 'יום הראשון נעשה מסלול ארוך ולא קשה... והיום השני מסלול קצר וחמוד' ...

וכך זה מתחיל: היום הראשון במכתש הקטן

21 נשים מירושלים, חיפה, זיכרון יעקב, הקריות, ת"א, והפריפריה נפגשות השכם בבוקר. חוה הירושלמית מגיעה ראשונה בשעה 05:45 ומתייצבת בחניה. שאפו עליה!

חושך. רק היא ואני שם... איפה האוטובוס? תוהה יחד איתה. טלפון קצר לשילה בדאגה ש.. השעה כמעט 06:00 האוטובוס עדיין לא פה. הבנות מגיעות אחת אחת עם כל הפקלאות. מתחיל לרדת גשם, ועדיין אין אוטובוס. כך מתחיל היום. באיחור של חצי שעה כי הנהג לא מצא אותנו בחשיכה🤣.

סוף סוף סאג'י מגיע🚌, אנחנו מעמיסות צ'יק צ'ק את כל הציוד,

ויוצאות דרומה לאסוף את שאר הבנות המחכות לנו בראשון לציון על כביש 40.

מאירות שביל ישראל מסלול 53 יורדות דרומה טיול יומיים

בדימונה, בהפסקת קפה ומאפה אנחנו פוגשות את פנינה, אורית ורינת, ובהמשך הן מצטרפות אלינו לאוטובוס. את אורית שכחנו בשירותים, טלפון קצר של רינת האחות הגדולה, ואני רצה להביא אותה לאוטובוס. בינתיים פנינה ורינת נוסעות יחד להחנות את הרכב, כמעט ושכחנו אותן בתחנה. בעצם שכחנו.🧐

הבנות צועקות.. היי היי הנה פנינה ורינת.... סאג'י הנהג, ממשיך עוד קצת בנסיעה דרומה על כביש 25, ובמקום בטוח עושה סיבוב פרסה, ואנחנו אוספות אותן. סוף סוף כולן יחד באוטובוס. אני נושמת לרווחה. כולן צוחקות צוהלות ומאושרות, מזג אוויר נהדר. אווירה של טיול שנתי. יש לנו נסיעה ארוכה דרומה לכיוון המכתש הקטן, הכוללת כ- 10 ק"מ בדרך עפר וללא קליטה.

מאירות שביל ישראל מסלול 53 בדרך למכתש הקטן

סוף סוף מגיעות לנקודה שבה אנחנו יורדות מהאוטובוס ומתחילות את המסלול.

מאירות שביל ישראל מסלול 53 במכתש הקטן

מחניון הלילה יוצאות לעבר תצפית המכתש הקטן.

מאירות שביל ישראל בתצפית על המכתש הקטן

נקודה מדהימה שממנה אפשר לגמוע את כל המכתש במבט אחד. מבט מושלם על מכתש שלם בצורתו, כמו אמבטיה גדולה ועמוקה מתחתינו, בנקודות מסוימות מגיע ל - 500 מטר עומק.

מתחילות ללכת בשביל, ומתארגנות כמובן למעגל פתיחת מסלול. כל הדרך אני חופרת לשילה: את יודעת מתי הן קמו הבוקר?

במעגל כל אחת מציגה את שמה ועונה על שתי שאלות: 1. האם ישנת הלילה כמו כל לילה? 2. באיזה שעה קמת הבוקר? וואוו. הבנות שברו שיא. הדס כתבה לי בוואטסאפ. "מאירה זה לא יקרה שוב". בשעה 4:15 אספה את ז'ינט.... שתיהן מגיעות מהקריות....

(לדעתי הדס תשכח עד הטיול הבא....😝)

ממשיכות ללכת ומגיעות לראש מעלה עילי.

מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד בראש מעלה עילי במכתש הקטן

מתחילות לרדת בזהירות את המעלה שנקרא ע"ש עלי בן צבי (בנו של נשיא המדינה יצחק בן צבי) אחרי שהחבר'ה שלו, אנשי פלוגה א' של הפלמ"ח העלו אותו במהירות למעלה כשנפצע במסע שלהם בשנת 1945.

נוף מעלף. ירידה ארוכה מהנה וגם מאתגרת.

המעלה תלול וגם יחסית נוח, יש מס יתדות, וגם מעקות הציבו במקומות היותר מורכבים.

אני והיתדות OMG.

רינת לפניי, עוזרת לי ומנתבת היכן עליי להניח את הרגל. ליאורה אחריי, והיד המושיעה של אורית בנקודה קריטית אני מסיימת את הקטע עם חיוך והמון תודה וגם סליחה שעיכבתי והתבכיינתי בקטנה. ועם כל זאת אני מצליחה להרים את הראש ולראות ולחוות את הנוף המרהיב על כל גווניו.

כל פיתול אנחנו מגלות מראות חדשים והמכתש מתקרב אלינו יותר ויותר. זו פנינה שלא נגעו בה. אין נקודות כרייה בתוכו, ואין כבלי חשמל שחוצים אותו, וגם אין דרך עפר. הטבע ביופיו.

באמצע הירידה אנחנו עוצרות ליהנות מנופו.

שילה מספרת לנו את מה שכתב בזמנו יהודה זיו , מורה דרך ותיק שהיה כמעט 50 שנה בוועדת השמות הממשלתית.

איש חד לשון האחראי להרבה שמות ישובים בארץ. זיו סיפר על חבורת מטאטאי המדבר, חבורת מדריכי המחנות העולים שיצאו למסע למדבר ב 1942 וכשראו לראשונה את המכתש, צורתו הזכירה להם את המכתש שכותש קפה ותבלינים (זה עם העלי) ומכאן נטבע השם מכתש.

ממשיכות לרדת את הירידה הארוכה. בדרך פוגשות מטיילים עולים את העלייה. ותמיד עולה השאלה: מה עדיף לרדת או לעלות?

הרגליים שלי רועדות. והפעם לא מפחד. אלא מהירידה המתמשכת. ועם עוגת הגזר שעדיין על גבי. והאמת? כבר בא לי קפה!

ממשיכות עוד קצת לרדת ומולנו מסתתר בבירור נחל חצירה שמנקז את המכתש ויוצא דרך פתחו היחיד, וגם אנחנו אמורות לצאת דרכו.

סוף סוף יש הפסקה! מתיישבת בקושי. לדעתי זו הייתה הירידה הארוכה ביותר עד כה. שותה קפה, נחה, מתאוששת, ו.. ממשיכות ללכת במסלול רגוע, הצבוע בצבעים מרהיבים, של אבני החול ולא מוצאת את המילים עד כמה שזה יפה.

ברגע שמגיעות לחול האדום הפכנו לדוגמניות הבית. שילה זכתה בכתר הדוגמנית.

שילה דביר ומאירות שביל ישראל מסלול 53 במכתש הקטן

מאירות שביל ישראל מסלול 53 במכתש הקטן

ממשיכות ללכת וכל פעם מתגלים צבעים חדשים. הלב מתרחב, נושמת נשימות עמוקות להכיל ולהיות ברגע לו זכיתי. כמה כמה יפה הטבע.

שמש של חורף כבר נוטה מערבה ואנחנו תוהות האם הנהג שלנו יצליח להגיע קרוב ליציאה מהמכתש או שעלינו להמשיך ללכת בדרך עפר עוד כמה קילומטרים עם שקיעה וקור מדבר שמתחיל לחדור.

אנחנו מגיעות ליציאה מהמכתש, לשער המדהים עם הקירות העומדים לצידיו שקיבל את השם שער אשמדאי.

את השם המשונה הזה נתנה פלוגה ב של הפלמ"ח שסיפרה סיפור שמתגלגל ונשמע בערך כך: היה היה מלך שדים שהחליט לבנות ארמון במדבר והעביד את נתיניו בחציבת הקירות הגבוהים ושלח את שליחיו להביא אריחים צבעוניים מכל העולם לקישוט המכתש וכשאשמדאי עצמו הרים סלע ענק כדי להניחו על בית המקדש של שלמה המלך - נקבר תחת הסלע.

סוף סוף מגיעות לשער אשמדאי.

משער אשמדאי אנחנו מטפסות דרך, שילה מאיצה צעדים, הדרך מתפתלת ועדיין לא רואים את המקום בו אמור האוטובוס שלנו להיות. פיתול ועוד פיתול ועדיין לא רואים כלום. אבל אנחנו לא מתייאשות מלקוות לטוב... ואז,

רואות מרחוק את האוטובוס ושמחות מאוד!! רק, איפה הנהג??

מסתבר ש... סאג'י הגיע למקום הנכון , והוא חיכה, חיכה, חיכה ואנחנו לא מגיעות. דאג מאוד. להתקשר לא יכול כי אין קליטה. מטיילים עדיין לא היו. שעות קשות עברו על סאג'י עד ש... הגיעו מטיילים, ואחד מהם לקח אותו ברכבו לכיוון הכביש כ- 10 ק"מ למקום עם קליטה. ניסו והצליחו לתפוס את שילה. כמעט והוא הזעיק את כוחות הביטחון. חחח סוף טוב הכל טוב. החושך יורד, שעה לוקח לנו לצאת מהאזור של מכתש הקטן עד שמגיעות לכביש 90 לכיוון אילת. מגיעות לכביש, מרימה טלפון לאתי מ: בר במדבר בחצבה, מקום בו אנחנו לנות את הלילה.

לינה ואירוח בבר במדבר בחצבה: מגיעות בסביבות 18:00 לבר במדבר. אתי ופיני מחכים לנו. אנחנו פורקות את כל הציוד, מהאוטובוס. שילה אחראית על ההתארגנות במטבח, אני מחלקת את הבנות לחדרים. כולן הולכות לנוח, כולל הנהג המסור והנהדר שלנו. קובעות בשעה 19:30 במטבח כדי להכין, ולחמם את ארוחת הערב, ויש גם תכנית אמנותית. מקלחת זריזה, מנוחה קצרה, והופ על הרגליים לכיוון חדר האוכל/מטבח/מקום מפגש לכולן.

אני נכנסת למטבח שוקק חיים ומרץ של כולן. השולחן ערוך, תבשילים נהדרים. סלטים טריים, עוגות, שתייה, יין, וקינוחים כיד המלך.

התכנית האמנותית כללה הצגה ננה בננה מארץ הבננה בג'ונגלים של אפריקה. שחקנו 'חבילה עוברת' עם משימות מצחיקות, אישה שהופכת לחתול וצפרדע ואחרת שצריכה לחקות מישהי, אומרת שלא יודעת ולא רוצה ואז, מחקה מיד.

ורגע לפני השינה חילקנו לכל הבנות את חולצת המותג החדשה: מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד עם שילה דביר בדרכים

ו...

לילה טוב וחלומות נעימים.

וואוו. היה לי קשה להירדם. תמיד אחרי טיול אני נופלת. הפעם כנראה האדרנלין, או הכיווצים, או שילה? שישנה לידי🤪בסוף נרדמתי כמו תינוקת.

היום השני בהר מסור:

כמעט וכמו שתי תיירות. חחח אז זהו שלא!

שילה דביר בדרכים ומאירה אור-לבן אימון נשי אישי באמצע החיים בחצבה עם מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד מסלול 53

בשעה 8:00 בדיוק כל המאירות במטבח מארגנות ארוחת בוקר לתפארת. + סנדוויצ'ים ליום הטיול. צ'ק אאוט, ובשעה 9:30 עולות לאוטובוס. סאג'י הוא כבר אחד מאתנו.

יוצאות מחצבה לכביש 90 ומיד יורדות לדרך עפר נוספת, הלוקחת אותנו עמוק לתוך המדבר.

נוסעות בנחל גדרון הרחב, כל כך רחב שמיד מרגישות שאנחנו בערבה. צפון הערבה. עצי שיטים מנקדים בירוק את המרחבים הפתוחים בגווני חום. ובשנים האחרונות עוד ועוד נקודות ירוקות של שיטים נוספו כחלק ממיזם של קק"ל עם תושבי מועצת הערבה התיכונה לאמץ שיטה - שטחי החקלאות המתרחבים של הישובים העלימו את השיטים אז עכשיו התושבים מחזירים לטבע את מלון המדבר.

מאירות שביל ישראל מסלול 53 בנחל גדרון

נוסעות ונכנסות לשטח אימון של חיל האוויר. פתאום בערבה הרחבה כמו נטעו בגסות צצו מעשי ידי אדם שהן מטרות למטוסים בצורת מבנה הרוס, אווירון נטוש, כמו מגדל קוביות.

ואז, נכנסות לנחל מסור שהוא כבר צר יותר, השיטים גדולים יותר ומרשימים יותר ועל חלקם משתרג הרנוג השיטים עם עליו הירוקים ופרחיו האדומים שקוראים לצופיות לבוא ולאכול צוף, מה שקורא לנחשים לבוא לאכול את הצופית.. מערכת חיים שלמה. המדבר חי.

מאירות שביל ישראל מסלול 53 בנחל מסור

ועוד איך חי - משפחה של צבאים עדינים רצים במקביל לנו ומטפסים על גדות הנחל ומפנים לנו ישבנים לבנים וזנב שחור. סאג'י עוצר במיוחד וכולנו ממש מתרגשות לראות אותם רצים ומקפצים על הגבהות עד שנעלמים באופק. הצלחנו לתפוס אחד מהם:

מאירות שביל ישראל מסלול 53 בנחל מסור

יורדות ומתחילות את המסלול לא פני ש.. כולנו לובשות את החולצות החדשות ועושות צילום! אין אין על סאג'י שלנו!

מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד עם שילה דביר בדרכים מסלול 53 בנחל מסור

מתחילות את המסלול החמוד כמו ששילה קוראת לו🤓.

בתחילה נראה 'תמים', עליה בקטנה.

מאירות שביל ישראל מסלול 53 בהר מסור

אני מארגנת את שיטת הסנדוויץ' שלי : רינת לפניי, ליאורה מאחוריי, ומי במאסף? אורית, דבורה, אורלי שמצלמת בלי סוף וחושבת שגם אילה ג'וניור. לא בטוחה. זה השלב שאני עם עצמי ועם ה-? פוביה, חרדות, וגם אומץ, תעוזה, והתמודדות לכל אורך הדרך. דרך שלא נגמרת!!!!😭

עולה שלב ראשון של העלייה, בתמימותי חושבת שזהו, צלחתי את זה. מי היה מאמין שזו רק ההתחלה?

מאירות שביל ישראל מסלול 53 בהר מסור

נושמת ואז מתחיל האתגר. העלייה ללא מקלות. המקלות נכנסים לתיק, ומתחילות לטפס עם הידיים והרגליים. שילה מסבירה לנו שלשם זה נעליי ההליכה נועדו, הן נצמדות לסלע במהודק, ולא מחליקות.

והלב שלי? לא בטוחה אם היה דופק על 2000 או שהדופק פסק. בקושי נשמתי. רינת תומכת בי מקדימה, מנתבת לי את הדרך, אומרת לי היכן לנעוץ את הרגל, ליאורה מאחורי עם היד נוגעת בי ותומכת. עוזר לי מאוד מנטלית. והגובה? אמאל'ה... רק הולך ומתעצם ואני תלויה שם בין שמיים וארץ בידיים וברגליים. עוד הפסקה קטנה. שילה באה לקראתי. אני מתיישבת. ודמעות זולגות. בכי של התרגשות ופורקן של מתח.

ממשיכות לטפס. הדס אלוף האלופה נרתמת גם לעזור ומושיטה את ידה, ואז נוצרת חומת מגן של בנות תומכות מסביבי, המסתירה את הנוף.

הבנות יודעות שאני אוהבת לתעד ולהצטלם, ואומרות חייבים פה תמונה עם הדגל! אין לי מושג איך הוצאתי אותו מהתיק, אולי רינת הוציאה? מחלת גבהים? גילוי נאות, חוה, נתי ושילה באוטובוס הזכירו לי שעשינו צילום עם הדגל. 🤷‍♀️

מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד בהר מסור

ואז, אחרי גאוות הנפת הדגל ממשיכה עלייה קשוחה. עליה בשיפוע, בין יתדות, יד אחת אוחזת בסלע, רגל אחת שולחת ליתד על התוסיק, על הבטן, רגל שניה אחריה, ומתפתלת ומיבבת מול המדרון שנגלה לעיני. זה היה קטע קשוח, כי כל אחת הייתה לעצמה. אין ברירה. רינת מתקדמת, ליאורה מאחורה מדברת אלי, וממשיכה לעודד ולהנחות איך ומתי לשים את הרגל על היתד. הבנות מתקדמות לאט לאט על היתדות.

מאירות שביל ישראל נשים מסלול 53 בהר מסור

כל הבנות שקליות אחת אחת. אני הייתי במצוקה. עייפה מנטלית, רואה את הגובה שאליו טיפסתי ודיי מבוהלת. שילה קולטת, מפלסת דרך בזהירות ובאה לקראתי. מעמיסה על גבה את התרמיל שלי, נותנת לי יד, ליאורה מאחור, וכך לאט לאט בכוחות על, מגיעה לנקודה שבה שילה מושיבה את כולנו כתף לכתף, צפופות אחת לרעותה, יושבות על קצה העולם, ונושמות את הגובה.

ושם, אורית הרופאה עברה מאחת לאחת עם התיק של העזרה ראשונה, וטיפלה בשריטות, בפצעים של כל מי שנפצעה בטיפוס.

אני יושבת ליד נתי, ואז נתי אומרת לי: מאירה מה אנחנו עושות פה? איך הגענו לפה? לא עדיף לטייל בפארק עם הנכדות?

וכל השאר שלפו בננה לתוספת של אנרגיה. אני? טחנתי את הפרינגלס המלוחים של אילה ג'וניור.

בינתיים, שילה נערכת לחישוב מסלול מחדש. ושואלת את כולן למי יש פחד גבהים? כ - חצי קבוצה הרימה ידיים, חילקה אותנו לזוגות, וכך ממשיכות ללכת עוד קטע קטן, על הסכין של הר מסור, הבנות תומכות אחת בשנייה, ואני? עם שילה קדימה, ליאורה מאחורי, וכך אני ממשיכה ללכת על התוסיק בקטעים מסוימים.

עוד קצת וזה נגמר. אפילו אני רואה את הסוף. מתחילה להינות מהנוף. וחושבת גם על הבנות מאחור. נחמד ללכת ליד המדריכה, כשכל הנוף פתוח לפניי. נקודת מבט מרהיבה.

התחלנו במגמת ירידה, לאט לאט בזהירות לא להחליק יורדות כולן, זוגות זוגות, מצטלמות, שמחות ומאושרות שהמסור נשאר למעלה ואנחנו כבר למטה.

פוגשות משפחה עם 2 ילדים ותינוקת במנשא, שעשו את העלייה והירידה 'בקלילות' שכזו. כולנו נפעמות וחרדות להם.

ואחרי כל הטוב הזה, מגיעות לאוטובוס, שם סאג'י מחכה לנו. פותחות שולחן, בירה, פירות, קרמבו, עוגות, פיצוחים, ואפילו הפרינגלס שטרם נגמרו....

אוטוטו מסתיים לו טיול יומיים נהדרים במסלולים משכרים ביופיים במדבר בארצנו היפה,

ולא לפני שירה ביחד בקולי קולות בזכות רינת שלנו שהכינה שירונים נהדרים.

כולנו חוזרות הביתה שלמות ובריאות עם טעם של עוד!!

אפילו צילום של מעגל סיום סאג'י שיחק אותה ותפס אותנו נהדר! אולי בזכות החולצות?🤪 מי יודע...

מאירות שביל ישראל מעגל סיום טיול יומיים לדרום מסלול 53

עוד טיול נהדר הגיע לסיומו. דרך ארוכה הביתה לפנינו. פנינה רינת ואורית יורדות בדימונה. (הפעם לא שכחנו אף אחת) סאג'י מסיע את כולנו בשלום הביתה. חלק מהבנות יורדות בראשון לציון, והשאר בכפר סבא. מגיעות בסביבות השעה 20:00 פורקות את כל הציוד, ונוסעות כל אחת לביתה. היה נפלא! תודה לכולן.

תודה לכל הצלמות וקרדיט לאורלי לנדאו צלמת הבית

אלבום התמונות של טיול יומיים מסלול 53 של אורלי לנדאו

תודה לשילה שלנו. תודה לי. ונתראה בטיול הבא!

---

טיול הבא יום שישי 14.01.22 לנחל קינה sold out

---

טיול ב ג'ינס לחיפה יום חמישי 17.02.22 טיולים וסיורים ב ג'ינס : מאירות שביל ישראל גם עם בני/בנות זוג:

---

עד שניפגש מוזמנת לשוטט ולטייל באתר :

אם חשקה נפשך לטייל איתנו ועדיין לא מקבלת עדכונים לחצי פה

בלוג מאירות שביל ישראל לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 5 2020-2021 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 4 2019-2020 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 3 2018-2019 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 2 2017-2018 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 1 2016-2017 לחצי פה