top of page

מאירות שביל ישראל מנחל מירון לנחל עמוד עד עין כובס מסלול 51

שלושה שבועות עברו מהטיול הקודם. תמיד כיף להיפגש, לעוד מסלול יפה בארצנו הקטנטונת, שבחלקו רטוב וגם מאתגר.


קבוצת נשים, המאירות את שבילי ישראל, נוסעות לגליל העליון. דרך יפה, וגם ירוקה בחלקה. מגיעות לחניון הפיתול, שם אנחנו יורדות ופוגשות את דורית המגיעה ברכב פרטי.

מתארגנות, ועוד לפני הצעד הראשון, שילה פותחת במעגל הכרות עם שאלה מאוד מעניינת🤪

מהו המאכל שבחיים לא תאכלי?

וואו איזה תשובות... מרתק! קסם קורא בטבע!

צוחקות ומבסוטיות מתחילות ללכת בשביל היפה.

שובל של נשים נהנות מריח הטבע והחורש, ואז.. נפתח פער בין המטיילות.

לתומנו המשכנו לכיוון מסוים ופתאום מרגישות ש.... אנחנו לא בנתיב הנכון.

מאירות שביל ישראל מסלול 51 מנחל מירון לנחל עמוד ועד עין כובס

מתקשרות לשילה, ומבינות שאנחנו צריכות לחזור על עקבותינו. שאר בנות מחכות לנו בצל, וסוף טוב הכל טוב.

מאירות שביל ישראל מסלול 51 מנחל מירון לנחל עמוד ועד עין כובס

ממשיכות ללכת, ובדרך פוגשות חבורות נערים עם מוסיקה קולנית... לא אוהבות את זה. אוהבות את רחשי הטבע והרוח. הפעם זכינו לטייל גם עם הבת של שולה, רומי הנהדרת. הורידה את הגיל הממוצע 😍 אותי תמיד מרגש שבנות/אמהות ואחיות, מגיעות לטייל יחד בשבילים.

שולה וביתה רומי, אורלי ואמא אילה שאנחנו מאוד מתגעגעות, נתי וחוה, ורינת ואורית💕

חולפות על עצי חרוב ושילה שואלת איך אפשר לזהות: האם זה עץ חרוב זכר או נקבה?

מדלגות קצת על סלעים, ירוק מסביבנו, קצת מאובק, הטבע והחורש מחכה לגשם, אבל עדיין נעים. פתאום שומעות רחש מים, יש זרם מים עדין בנחל, מדי פעם נעלם ואז חוזר.

נחות לארוחת בוקר (עדיין בלי הכנת קפה ועוגת גזר) מתחת לעץ אלון גדול בפיצול שבילים. שביל ישראל ושביל שחור ואדום.

זו הזדמנות עבור שילה ועבור המטיילות החדשות וגם הוותיקות לספר על צבעי המסלולים ושביל ישראל.

אביה של שילה, אורי דביר, היה היוזם והמבצע של סימוני השבילים בארץ ושל שביל ישראל.

שביל ישראל
שביל ישראל

ואז, אחת מהבנות אומרת: "הלבן של השביל, היה העליון בשלושת פסי סימן שביל ישראל, כשהולכים צפונה בשביל לכיוון החרמון. ואילו הכתום יהיה העליון כשהולכים דרומה.

שילה מחייכת... ואומרת: "כן, כך מסמנים עכשיו המסמנים הצעירים, אבל כשאבא חשב על צבעי סימון השביל, הוא בחר אותם כי אלו היו הצבעים שפחות דוהים בשמש - זה מה שהיה במחסן..."


ממשיכות ומגיעות אל קטע הקסום של נחל מירון. התחלתו אולי פחות קסומה:

שילה אוספת אותנו ליד מבנה בטון ומשטח בטון לפניו, עץ אגוז מלך גדול ליד בעין יקים. ומסבירה לנו: "אם רואים מבנה בטון יחסית ישן, רוב הסיכויים שזו בנייה בריטית. וזו אכן משאבת מים שהקימו הבריטים לשאוב מים לצפת. המשאבה כבר לא עובדת, ולמזלנו הפסיקו לשאוב מים מהנחל כדי שנוכל ללכת בגן העדן".

אמת מים פתוחה עם מים זורמים מימיננו ומשמאל נחל מירון שהופך להיות ירוק יותר ועמוק יותר.

מאירות שביל ישראל בנחל עמוד

ממשיכות עוד קצת, מדרגות מורידות אותנו לגובה הנחל מתחת לעץ אציל ענק וליד גשר קטן.

יאללה, עוצרות כאן להתרחץ. הראשונות והאמיצות ממהרות לחלוץ נעליים.

אמא.!! המים קרים!! ו... צוננים. כשמתרגלים. שווה!!

לאט לאט רוב הבנות נכנסות למים.

שילה קוראת לנו להמשיך בנחל אל מתחת לגשר ואל מפל קטן שלמרגלותיו בריכה המזמינה אותנו להתרחץ בה.

תענוג צרוף! אפשר לרדת בזהירות אל הבריכה, ואפשר גם להחליק על הסלע הרטוב בזהירות.

לא כולנו מעזות להחליק, ובכל זאת יורדות בשמחה אל הבריכה הקרירה המצננת אותנו בדיוק בזמן. מים עושים שמייח!


אני לא מעזה להחליק ולרדת לבריכה. עומדת בקצה, ומעודדת אותן! אלופות אחת אחת!

אנחנו מצליחות 'לפזר' את המטיילים, כדי להתנחל במקום.

אחרי שטובלות במים הנהדרים, ונהנות, שילה מכינה לנו קפה וסוף סוף אני משילה את עוגת ה-🥕מהתרמיל.

ו... רגע לפני שמתקפלות להמשיך במסלול מתחילה ההפקה לצילום עם הדגל.

אורלי מנסה להנדס את המצלמה לצילום סלפי, אנחנו מנסות להתקבץ יחד כך שכולנו ניכנס לתמונה, אתי אומרת שהדגל התכווץ בכביסה, ובכל הרעש, כי לכל אחת יש עצה טובה, אורלי קולטת 2 מטיילים ומבקשת מהם לצלם במצלמה המקצועית. קורס מזורז והם מקלילים. יצא אש!

מאירות שביל ישראל בנחל עמוד מסלול 51
מאירות שביל ישראל בנחל עמוד מסלול 51

רעננות, ושבעות ועם מכנסיים רטובים ומלאי בוץ ( תגידו שלום לאורלי שלנו 🤣)

ממשיכות במורד הנחל. רואות עוד נקודות קסומות 'הקוראות' לנו לרדת ולטבול במימיו הנקיים. עצי דולב ענקיים לצד ער אציל ועצי תאנה, שיחי צבר עמוסי פירות ואפילו עצי רימון עם הרימונים הכי גדולים שראינו בחיים..

ממשיכות ללכת בשביל הקסום ומגיעות לעוד גשרון קטן כדי לחצות את הנחל. עוד שרידי טחנת קמח. וואו, כמה טחנות קמח היו כאן?

השביל עובר מצד אחד של הנחל לצידו השני. אבל רגע.. היכן אנחנו? לא בנחל עמוד?

שילה שואלת אותנו: באיזה נחל אנחנו?

ואז, מתברר לנו שעד עכשיו הלכנו לאורך נחל מירון עד לנקודת הישפכו לנחל עמוד.


עוד קצת והגענו לשרידי טחנת קמח שלצידה שרידי מבטשה - כן, זו מילה בעברית שמשמעותה לחבוט והיא מתארת חלק מעיבוד צמר שנעשה לפני שנים, וידוע כמומחיות של יהודי צפת מהמאה ה 17.

ממשיכות, ו.. מגיעות אל בריכות שכווי. איזה כיף!!

מיד כולן מתארגנות, חולצות את נעלי ההליכה ונועלות את נעלי המים, לא, הן כבר לא מתעצלות.🤩ו... נכנסות למים הצוננים והמרעננים.

אני תמיד שמחה לראות את הפתיחות/ קלילות/ תעוזה ל אלו שבעבר חששו להיכנס למים, או ויתרו מכל מיני סיבות, נכנסות וטובלות במים הקרירים בשיא הטבעיות.

גילוי נאות: אני לא נכנסתי למים, כי לא הייתי במיטבי בטיול וויתרתי על החוויה. גם זה לפעמים קורה 😠 ו.. חשוב להקשיב לגוף. כל טיול תופס אותנו באתגר אחר.

נחתי באוויר הטוב עם עוד בנות שבחרו לא היכנס למים.

מגיע פקח של שמורת הטבע ואומר לנו שאנחנו צריכות להזדרז ולהתחיל להתקפל כי סוגרים את השמורה לקראת שבת.

יוצאות מהמים, מתלבשות ויוצאות להמשך הדרך.

יורדות בנחל, השביל קצת עולה ויורד, לעיתים יוצא לשמש ולעיתים בצל. השמש החלה לנטות מערבה, וזה די שימח, כי הנה אנחנו מגיעות לנקודה שממנה, אין מה לעשות, צריך לטפס למעלה. כולנו התכוננו ו'חיכינו' לעלייה ששילה הכינה אותנו מראש....

על השלט כתוב חצי ק"מ, אבל העלייה הרגישה כמו 3 ק"מ. איזו חתיכת עליה תלולה😝

רגע לפני שמתחילות לעלות, שילה נותנת לנו הדרכה איך לעלות ולצלוח את העלייה בדרך היוגית. מה זה אומר? להתאים בין הצעדים לנשימה, לעלות לאט לאט בקצב אחיד כמה שניתן, לא לדבר ולקשקש בדרך, אלא להתרכז בעלייה. כל אחת בקצב שלה!

וואוו... היה מאתגר מאוד.

לי באופן אישי היה קשה. זוכרות? לא הייתי במיטבי. הייתי חלושס, וגם בעליה התעורר לו השדון, פחד הגבהים שלי. אפילו לא יכולתי להכניס את היד לכיס ולהוציא את הטלפון ולצלם. רינת, אורלי, דבורה, דורית, אילה ג'וניור צוות התומכות במאסף. לא לא רק עבורי🤣

(אם שכחתי מישהי פליז לכתב לי ואוסיף בכבוד!)

עולות לאט לאט. נחות. מסדירות נשימה. שותות מים. חטיף אנרגיה.

התמיכה, העידוד, ההקשבה, העזרה אחת לשנייה. קסם שכזה בין נשים מטיילות יחד.

עולות וסוף סוף מגיעות למבנה קטן, שם שילה אומרת לנו: שבו, תנוחו הסדירו נשימה ואחרי זה נמשיך. זהו קברו של שייח כוויס. חשבתי שסיימנו, אבל לא. עוד דרך הייתה לפנינו.

לכל מי שהיה כח וחיוך על פניה אחרי העלייה שעדיין לא נגמרה, עשו book

ויש כאלו ש'רק' נחו. מיכל האלופה !! גאה בך!

הגיע הרגע להמשיך. ואני יודעת מה מחכה לנו שם למעלה. ליד האוטובוס. רוב הבנות כבר הגיעו.

שילה אומרת לנו עוד קצת וסיימנו. יא ווארדי.... איזו חתיכת עלייה. שיפוע שיפוע! כאילו שעד עכשיו לא עלינו🤣

בכוחות אחרונים מגיעות לדרך עפר. אנחנו כמעט בסוף. הולכות במישור (סופסוף) לאורך דרך העפר ורואות קיר בטון ו אחוריו.. מעיין קטן. עין כוויס או עין כובס.

לא ממש קרא לנו לטבול בה, אוף כמה הסביבה שלו מלוכלכת. מה שלא מפריע לחרדים להגיע לכאן ולהפוך אותו למקווה..

עוד קצת והגענו לנהג שלנו שאלתיאל שהכין לנו צ'ופר אמיתי. שולחן ערוך עם חלת שבת ושקשוקה לתפארת מאירות שביל ישראל!

שבענו, אכלנו, שתינו בירה ושתייה ממותקת כאילו שאין מחר! אחרי מסלול שכזה יש תאווה למתוק, למלוח, טבול בגאווה, סיפוק, ואושר צרוף! וכמו כל דבר טוב מגיע רגע עוד יותר טוב :-) מגיע הרגע למעגל סיום

להתראות בטיול הבא!

מאושרות עולות לאוטובוס ונוסעות הביתה.


תודה לכל המטיילות תודה לכל הצלמות וקרדיט לאורלי לנדאו צלמת הבית

תודה לשילה שלנו תודה (גם) לי שמאגדת, כותבת ומשחזרת את החווית והרגעים היפים והמאתגרים שלנו💪💚


נתראה בטיול הבא!

 

טיול הבא יום שישי 05.11.21 עולות להר הכרמל אל החורש הקסום והמוצל נחל כלח, נחל גלים, ועין קדם. sold out

 

טיול ב ג'ינס לירושלים יום חמישי 18.11.21

טיולים וסיורים ב ג'ינס : מאירות שביל ישראל עם בני/בנות זוג:

 

עד שניפגש מוזמנת לשוטט ולטייל באתר :


אם חשקה נפשך לטייל איתנו ועדיין לא מקבלת עדכונים לחצי פה


בלוג מאירות שביל ישראל לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 5 2020-2021 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 4 2019-2020 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 3 2018-2019 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 2 2017-2018 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 1 2016-2017 לחצי פה


פוסטים קשורים

הצג הכול

Comments


בלוג החיים הטובים זו דרך חיים.png

היי שמי מאירה אור-לבן,
מאמנת אישית ועסקית לנשים,
יזמת מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד,
מלווה נשים באמצע כל ענייני החיים.

בקצרה:
אני עוזרת לנשים איך להיות יותר מאושרות, נועזות, ובביטוי עצמי מלא
 על ידי מציאת: 
עבודה/עיסוק שהן אוהבות לעסוק בו וגאות בעצמן,
תחביב שמסב להן אושר לטווח ארוך
פנאי רציני – הפורמולה לחיים בריאים ורגועים


 

החזון של הבלוג החיים הטובים זו דרך חיים
נועד לעורר השראה, מוטיבציה, שירות לציבור, לחלוק עם הקוראת חוויות, ושפה מאפשרת ומקדמת. שהכל אפשרי! 
אני חולקת סיפורים אישיים שלי, את החוויות שלי, ואת אורך חיי.

החזון של קבוצת מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד:
לצאת לשביל עם חבורת נשים זו חוויה מדהימה!
האנרגיות, מצב הרוח, האוכל, הכנת הקפה בשטח, התמיכה, ההקשבה, עידוד והרבה אומץ!
לקום מהספה, מאזור הנוחות שלנו, השכם בבוקר, בחום, בקור, בגשם ובחושך, כדי לטייל בשביל ישראל זו חוויה מאתגרת, הנאה צרופה וכיף גדול!
 
בלוג מאירות שביל ישראל נולד כשהתעורר אצלי הצורך, הכמיהה והתשוקה לשתף ולשחזר את החוויה.

מעבר לסיכום המסלול והצילומים המרהיבים של נופים ופריחה, ותיעוד איך אנחנו מתבוססות בבוץ,

או מטפסות עם רגליים פסוקות על הבולדרים, הדבר שהכי חשוב לי ומרגש אותי זה לכתב את טיול החודש.

כל הפוסטים

bottom of page