top of page

מאירות שביל ישראל בהרי ירושלים מסלול 57

אז.. אחרי טיולים במסלולים אקסטרים מגיע הזמן למסלול רך וכייפי. טיול ברגוע בהרי ירושלים. איך זה שעדיין לא היינו במערת התאומים? לחלקנו זה ממש קל"ב, ובכל זאת לא מוותרות על האוטובוס המפנק.

במתחם ביג בבית שמש, בארומה, פוגשות את שאר הבנות כולל הירושלמיות חוה וגתית, וגם ליזי ומייקי המתוקים.

עולות לאוטובוס גם עם הכלבלבים ונוסעות בכביש המטפס לכיוון נס הרים.


עלי הנהג מביא אותנו לנקודת תחילת המסלול. יורדות מהאוטובוס ומזג אוויר קייצי וחמים מקבל את פנינו. אני מיד מתקלפת ונשארת עם חולצה קצרה. לא מזמן היינו בשלוליות, והמעבר לשרב קיצוני כל כך ודיי קשוח!

מתחילות לצעוד בירוק ירוק הזה.

ממשיכות בשביל שמוקף ירוק ופרחים. איזה כיף שעוד פורח לנו. שילה מכנסת אותנו למעגל פתיחת מסלול.

השאלה ששילה שואלת אותנו: האם את מתארגנת בבית באופן שונה לפני/לקראת הפסח? וואוו... תשובות היו מכל הסוגים. אפילו צמד האחיות לא היו מתואמות בתשובות.🤣 סקרנית לשמוע את התשובות? אז זהו. ש... כל הקסם נשאר בשביל במעגל. ככה זה נשים מטיילות יחד. שומרות סוד! מה שאני כן מגלה הוא את הפצצה ששילה זורקת לכולן ואני גם בעניין. 🤪 ..." טוב בנות אני רוצה לשתף אתכן ש... בחודש הבא זה הטיול האחרון כי אנחנו עוברים ליוון...." אני עם פרצוף 9 באב, על סף בכי וכולן בהלם!!!!

המעגל מתפזר, מתחילות ללכת את המסלול, והבנות מתחילות לדובב אותי ולעודד אותי שחייבות למצוא מדריכה אחרת... רגע! תנו לעכל את העניין! אני עדיין לא ב- איך! אביבה שואלת אותי: ממתי את יודעת על זה? בהלם גם היא!

מגיעות לקבוצת "חצאי מערות" - שקע רוחבי שנותר בסלע, אולי מזרימת נחלים קדמונים, והיום נותר כמו חצי צינור ולכן קיבל את השם צניר

ממשיכות בדרך הנעימה ומגיעות לעין חוד.

אורלי הגננת מדובבת אותי ואומרת לי את נראית לי מצוברחת עכשיו אני מבינה למה... 🤦‍♀️


כן, גם כאן בהרי ירושלים יש עין חוד, ולא רק בכרמל. בעבר היה האזור הקרוב למעיין מיושב ומסביבו עצי בוסתן. המעיין, שפעם היו מתרחצים בו, נסגר בדלת ברזל, אבל הפינה נותרה נעימה להפסקת בוקר. כולן מתיישבות בתוך הירוק הנהדר הזה, שילה מכינה תה/קפה. אני מוציאה את עוגת הגזר, ורד המתוקה פותחת קופסת עוגיות טחינה שאפתה במו ידיה, ויעלה שולפת את קופסת הקרקרים הנהדרים שלה ומרגיעה את כולנו שהפעם הביאה כמות כפולה! רעבות אנחנו לא נהיה. זה בטוח.

מתחת לעץ, אני יושבת, רגע לפני שממשיכות רינת ניגשת אלי ושואלת אותי בחצי חיוך.. תגידי זה 1 באפריל נכון? ואני? מבט של תמה, 'לא מבינה'... ומעבירה נושא. בינינו, אני לא משוכנעת שהיא 'אכלה' את התשובה שלי, ובכל זאת אני ממשיכה... בשלנו, שלי ושל שילה.🤭


קמות וממשיכות ללכת. ופתאום אני קולטת את דגנית הנהדרת עם צבט קטנה ושקית 'מלקטת' פסולת לתוך שקית אשפה.

הכל חשוף ודיי חם.

בדרך אנחנו מציצות במערת קולומבריום קטנה

גם כאן, ולא רק בשפלה אפשר למצוא אותן, שובך יונים קדום. לא רחוק ממנה יש גם מערת זחילה, כזו שמזכירה את מערות הזחילה של בר כוכבא אבל לא נכנסנו אליה.

משם, שילה אומרת לנו: בנות אנחנו ממשיכות ללכת ולפנינו עליה 'גדולה'. מיכל הקטנה ישר מתייצבת ליד שילה בחשש גדול, כי עבורה עליה = קיר טיפוס. שילה מיד מרגיעה אותה, שלפנינו עליה מצחיקה, וקטן עליה! וכך היה!

ואני? התנשפתי במקצת, כי באמת השרב עושה את שלו. תירוץ מקובל.🥵

ועוד...

עלייה קצרה המביאה אותנו לשרידי חורבת עיתאב ותצפית יפה לסביבה.

גם אם היה קצת אובך עדיין מצליחות לראות את הרי ירושלים ובר גיורא, את רכס הרי חברון עם יישובי גוש עציון, את השפלה ובית שמש ואת הבנייה העצומה של של רמת בית שמש החדשה יותר. כולן מתיישבות מסביב ומוכנות לנוח ולהקשיב לכל ההסברים של שילה.

פתאום אני שומעת צעקה: מאירה, הדגל! וואוו טוב תמיד שיש מי שמזכירה לי מיד אני קמה, פותחת את הדגל, אתי חושבת שהדגל מתכווץ מפעם לפעם.

ואז אנחנו קולטות זוג מטיילים, ומיד רותמות אותו לתפקיד הצלם עם הנחיות ברורות להכניס את כולנו לתמונה. אורלי לנדאו הייתה חסרה! כן כן אני יודעת שהדגל מול השמש.... ככה זה על שרידי חורבת עיתאב 😎

מסיימות עם צילום הטיול הכי חשוב🤩ויורדות למטה לראות מה נמצא מתחת רגלינו.

אנחנו מוצאות את עצמנו בחלל גדול ומקושת עם חלונות קטנים שנאטמו עם הזמן.

שילה מספרת לנו: פה עמד מבצר צלבני. בתקופת הצלבנים בארץ גם מי שהקים לו חווה, ביצר אותה היטב מפני האוכלוסייה העוינת המוסלמית שהיתה גם הרוב בזמנו. וגם מספרת לנו על מיטת האפריון והכינוי chair-man שנולד במצודות הצלבניות.

בתקופה העות'מנית קם ישוב ערבי במקום, בית עיטאב, שכנראה גם ניצל חלק מאבני המצודה לבנייה. הישוב, כמו רבים אחרים התקיים עד שנת 1948 ולא יותר.


ממשיכות את המסלול ומתחילות לרדת בין רקפות וכלניות, סחלב פרפרני וציפורנית לעבר נחל המערה. לאורך הנחל אנחנו מדלגות פה ושם על מפלונים יבשים קטנים. החום פחות הציק כי רוב המסלול בחלק זה מוצל.

אנחנו עוצרות למנוחה, כי חם לנו מאוד וקצת תשושות. בהפסקה זו הבנות פותחות את נושא 1 באפריל ואז שילה מגלה לכולן ש... יש לנו טיולים כמתוכנן לכל העונה! והיא לא נוסעת ליוון לגור שם. כולן שמחו ושילה הייתה עצובה. כי זה חלום שהיא רוצה להגשים. לחיות באי ביוון. כפיצוי על האכזבה ששילה הפילה עלינו שהיא לא נוטשת אותנו בחודש הבא - הבנות דורשות עכשיו טיול ליוון.. ועד שניסע לטייל בחו"ל שילה ואני כבר שריינו תאריכים לעונה 7. כל חודש 2 טיולים של המאירות. 👐

חולפת קבוצה גדולה של נוער לכיוון המערה. וכך זכינו לעוד מנוחה. בינתיים שילה מספרת לנו שאוטוטו אנחנו מתקרבות למגלשה. מיכל שומעת מגלשה ושואלת את שילה איזה מצוק הכנת לנו חחחח

שום מצוק! אלא רחבת סלע שמרוב מים וישבנים היא חלקה ואפשר להחליק בה.

איזה כיף!!!! חלק מהבנות עושות סיבוב שני ושלישי. וגם הכלבלבים ניהנים.


כמעט ומגיעות למערת התאומים. בדרך פוגשות משפחה עם ילדים לכיוון המגלשה. מגיעות למערה, חלקנו נשארות בפתחה ונהנות מהמשב הקריר ממעבה האדמה.


אני נכנסת פנימה ומחליטה לעשות אחורה פנה ויוצאת דיי מהר יחד עם פנינה ודבורה. יושבת בפתחה של המערה ושומרת על מייקי שמאוד מאוד מזכיר לי את צ'יקה שגם טיילה איתנו בזמנו. מייקי בחוסר שקט עד שרינת מסיימת את הסיור בתוך המערה, ואביבה שיושבת לידי דואגת שמייקי השובב כי הוא עדיין גור בן שנה, יסתבך שם היכן שקשור. סוף סוף רינת חוזרת.

אנחנו בדיוק בתאריך הנכון להכנס למערה. מחודש נובמבר ועד סוף חודש מרס הכניסה למערה אסורה, כי העטלפים שחיים בה וישנים את שנת היופי החורפית שלהם.

הבנות נכנסות ומתחילות לרדת במערה הקרירה, מחזיקות במעקה לאורך המדרגות כדי לא להחליק.

זו מערת נטיפים פעילה בנוסף להיותם של אלפי עטלפים. שללנו כל מיני דעות קדומות על העטלפים- אין סיכוי שיעופו לנו לשיער. כשהעטלפים יוצאים באלפיהם לפנות ערב מהמערה, הם לא יתקלו או יגעו אחד בשני בעזרת הקולוקציה- איתות בעזרת הד.

הם משמיעים קולות בתדר גבוה, כזה שאנחנו בני האדם לא שומעים. ועל פי הזמן שחוזר אליהם הקול הם מזהים את המרחק מהאובייקט. קולות בתדירות קבועה- להתמצאות, בתדירות משתנה- התקרבות לטרף.

ראינו את העטלפים, שמענו אגדות, הבחנו בזקיפים ובנטיפים ותהינו, מעל בריכת המים שנמצאת בקצה המערה - אם נשתה ממנה, האם נהיה גם אנחנו, הצעירות לנצח, בהריון תאומים?....


הבנות יחד עם שילה יוצאות מהמערה, מייקי מאושר, וגם אני .

ממשיכות ללכת בחורש המצל עלינו. כמהות כבר להגיע לאוטובוס המחכה לנו. הולכות בזהירות, נאחזות במעקות ברזל השומרים עלינו שלא נחליק במגלשות סלע. מסיימות את המסלול, יושבות מסביב. גם ליזי התעייפה

שילה ואני מביאות את הצידנית עם המשקאות התוססים ובירה שחורה ולבנה, בוטנים מלוחים עם הקליפה שאביטל מתה עליהם. אני פותחת את מרק הצזיקי הצונן והטעים עם מקלונים של עבאדי.

יוון אמרנו? שילה נותנת את הרעיון ואני המבצעת. והבנות? נהדרות! טורפות את הכל!!

בעודי מחלקת את הצזיקי המושלם אני מתריעה לבנות לא לעלות לאוטובוס כי הפעם לא שוכחת מעגל סיום💪 וכך היה!


מעגל סיום עד הטיול הבא!


וכמו שהבטחתי מתכון הצזיקי לבקשתכן: את הצזיקי הכנתי בהשראת המתכון הבא שמצאתי ברשת. לחצי פה

מצרכים והכנה:

יוגורט גדול של טרה (אפשר כמובן גם של תנובה)

הוספתי יוגורט עיזים

כ- 7 מלפפונים לגרד על פומפייה ולסחוט אותם טוב טוב להוציא את כל הנוזלים

כ- 1-2 שיני שום לגרד על פומפייה חופן שמיר לקצוץ דק דק 2-3 כפות שמן זית משובח לערבב הכל, לשמור במקרר ולזלול . *טיפ: אני הכנתי יום לפני ולדעתי הטעם משתבח.

יאסו!

ספרו לי איך יצא לכן.


וכמו כל דבר טוב עוד טיול נפלא מגיע לסיומו. תודה לשילה שלנו המנצחת על השבילים והתעלולים! תודה לכל הבנות האלופות חברותה מפרגנת ותומכת. לכל המצלמות את התמונות הנהדרות שאפו! תודה לי על ההתמדה, הארגון והלב הגדול של ה- ביחד-נס שלנו!

 

טיול הבא

יום שישי 29.04.22 מאירות וותיקה מגיעות לנחל עמוד תיכון

יום שישי 13.05.22 מאירות 2 מגיעות לנחל עמוד תיכון

 

טיול ב ג'ינס

טיול ערב קייצי בעכו העתיקה ביום חמישי 26.05.22 במסגרת סדרת סיורי קהילות מפגש עם אנשים מקבוצות שונות בארץ לאום, דת, עדה ואידאולוגיה לכל הפרטים: לוחצים פה

 

עד שניפגש מוזמנת לשוטט ולטייל באתר :


אם חשקה נפשך לטייל איתנו ועדיין לא מקבלת עדכונים לחצי פה

בלוג מאירות שביל ישראל לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 5 2020-2021 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 4 2019-2020 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 3 2018-2019 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 2 2017-2018 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 1 2016-2017 לחצי פה


Comments


בלוג החיים הטובים זו דרך חיים.png

היי שמי מאירה אור-לבן,
מאמנת אישית ועסקית לנשים,
יזמת מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד,
מלווה נשים באמצע כל ענייני החיים.

בקצרה:
אני עוזרת לנשים איך להיות יותר מאושרות, נועזות, ובביטוי עצמי מלא
 על ידי מציאת: 
עבודה/עיסוק שהן אוהבות לעסוק בו וגאות בעצמן,
תחביב שמסב להן אושר לטווח ארוך
פנאי רציני – הפורמולה לחיים בריאים ורגועים


 

החזון של הבלוג החיים הטובים זו דרך חיים
נועד לעורר השראה, מוטיבציה, שירות לציבור, לחלוק עם הקוראת חוויות, ושפה מאפשרת ומקדמת. שהכל אפשרי! 
אני חולקת סיפורים אישיים שלי, את החוויות שלי, ואת אורך חיי.

החזון של קבוצת מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד:
לצאת לשביל עם חבורת נשים זו חוויה מדהימה!
האנרגיות, מצב הרוח, האוכל, הכנת הקפה בשטח, התמיכה, ההקשבה, עידוד והרבה אומץ!
לקום מהספה, מאזור הנוחות שלנו, השכם בבוקר, בחום, בקור, בגשם ובחושך, כדי לטייל בשביל ישראל זו חוויה מאתגרת, הנאה צרופה וכיף גדול!
 
בלוג מאירות שביל ישראל נולד כשהתעורר אצלי הצורך, הכמיהה והתשוקה לשתף ולשחזר את החוויה.

מעבר לסיכום המסלול והצילומים המרהיבים של נופים ופריחה, ותיעוד איך אנחנו מתבוססות בבוץ,

או מטפסות עם רגליים פסוקות על הבולדרים, הדבר שהכי חשוב לי ומרגש אותי זה לכתב את טיול החודש.

כל הפוסטים

bottom of page