מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד מחוף הבונים לחוף נחשולים טיול ערב מסלול 60
בהתרגשות ובשמחה אחרי חופשת קיץ חם אנחנו פותחות עונה 7 משעות אחר הצהריים אל עבר השקיעה ועד לחשיכה.
מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד נפגשות ביקום בשעה 15:30. כולן מגיעות בשמחה כי התגעגענו אחת לשנייה לחוות שוב את החוויה. בדיעבד אני נזכרת שלא צילמתי תמונה באוטובוס כי טובה לא הייתה😝 להזכיר לי אז, תסתפקו בצילום שלי רגע לפני שכולן מגיעות.. מי צילם? מוסא הנהג.
נוסעות בפקקים, אוספות את הצפוניות ליד זכרון ולאורה שלנו שגרה בזכרון היה ממש ממש קשה להגיע 😜
מגיעות לחוף הבונים. כילדה חיפאית שנסעה הרבה עם ההורים לטייל, לא זוכרת כלום מהאזור. מה עוד שגם לשם הגיעו עבודות הבנייה. גשרון חדש צץ ועוד כביש חדש סוללים וגם שילה היתה מופתעת...
סוף סוף מגיעות לרחבת כורכר, שם אנחנו יורדות מהאוטובוס וליד עץ גדול אנחנו מתכנסות למעגל פתיחה. השעה קצת אחרי 17:00, מזג אוויר נעים, השמש עדיין לא שוקעת ואנחנו עומדות בין כתמי הצל.
ממש לידנו מעבר לגדר עוברות הרכבות כאילו אנחנו בתוך עיר הומה ולא ממש קרוב לחוף הבונים.
שילה פותחת עם שאלה במעגל פתיחה:
"מה התחדש אצל כל אחת בחודשיים האחרונים מאז שלא נפגשנו"?
וואו... היה מרתק. מעניין. ובעיקר מרגש. כי תמיד יש משהו חדש ולו הדבר הכי קטן.
האתגר לעצור ולהתבונן.
אז... מה חדש אצלי?
יש ויש 👐
נולדה לי עוד נכדה נהדרת ומתוקה ושמה אביב אלה אחות ליובלי המתוקה. ו.. אני מוסמכת בנומרולוגיה טיפולית ו... מוזמנות אלי לאבחון וייעוץ💜
ואחרי כל החדש חדש הזה שנשאר במעגל הקסם... אנחנו יוצאות אל דרך עפר בין שדות שרק תלמים עומדים בה, וצמחים בהירים חיוורים של סוף הקיץ וממנה אנחנו פונות לשביל על רכס הכורכר, הפונה לתכלת השמיים והשתקפותם בים הכחול.
דגנית המלכה עם מקל שבראשו צבת אוספת זבל לכל אורך הדרך.
תכננתי לצלם את גודל השקית בסופו של הטיול.. שכחתי אבל תאמינו לי הייתה שקית גדולה מלאה וגדושה😳
החוף מפורץ וזורם לאורך הים, כמו מישהו שצייר בסלעי הכורכר ופיסל בהם. בריכות קטנות שהים נשאב לתוכן וממהר לחזור למרחבים.
יפה כל כך...
ופה אני מכריזה: זה ה-מקום לצילום עם הדגל! ( אני מצלמת, בחיי שהייתי בטיול😜) תגידו אתן, נכון שאנחנו מהממות ועם חולצת הקבוצה?🤩
ממשיכות ללכת ו.. כמה נעים. אנחנו מרגישות את הסתיו מבצבץ ואת השקיעה המתקרבת לקראת סוף היום. מגיעות לשטיח רך של צדפים ושברי צדפים.
ושילה מסבירה לנו:
"סלעי גידוד שהים אוכל בהם ועליהם קמות התיישבותיות של יצורים קטנטנים שיש להם מחסני גיר, חומר לבנייה. מי שנמצא על הסלעים המוחלקים האלו יודע שיש לו תקופה בשנה שבה הוא יחיה כל הזמן במים, אבל בימי חום ושפל הוא יתערטל מכיסוי הים ויישאר עירום. האזור הזה נקרא כרית. כך מחלקים את השטח שבאזור הקו הראשון של הים מבחינת בעלי חיים והצמחים שצומחים בו - הקו שמעל הכרית, קו החוף הראשון נקרא על- כרית, לשם מגיעים נתזי מים ולעיתים גלים, אבל בימי השפל בימים החמים השטח מתייבש וכך כל מה שעליו. והאזור הכי עמיד הוא זה שנמצא מערבית לכרית. תת-כרית פס הים הראשון ששם כל מי שנמצא בקרבתו זוכה למים כל השנה ולכן שם נמצא דגים וחסרי חוליות.
וממשיכה: "אני נזכרת במאמר שקראתי: עוד שניים/שלושה דורות הענבים כמעט ייעלמו, חומוס וטחינה יהפכו למאכלי עשירים בלבד. שינויי מזג האוויר. אנחנו חווים משבר של הטבע. לא פעם ראשונה לטבע להיות במשבר, אבל פעם ראשונה שלנו להיות מודעות לשינוי חד. וגם לחוות אותו. האם אנחנו נצליח לעצור משהו?😳
פעם, לפני יותר מאלפיים שנה אחורה היו כאן על החוף גם חלזונות ים מיוחדים שהיו מפצחים את ביתם, שולפים ליד הזים שלהם בלוטה שממנה הופרש חומר צהבהב. ואז היו חושפים את החומר לאור ולחמצן והוא היה הופך לצבע תכלת ובהדרגה עם החשיפה (כנראה) לצבע ארגמן. מכאן קוראים לחלזונות הארגמוניים
ועם הצבע יקר הערך היו צובעים גלימות של מלכים וציציות של טליתות. ואת המלאכה הזו מייחסים לפיניקים."
אחרי הסלעים המפורצים נחשף מפרץ עם חוף ים זהוב של חול.
זה המקום להכנס למים. להוריד חולצה ומכנסיים ולקפוץ כמו ילדות נרגשות.
בעוד אני מתלבטת אם להיכנס למים, אביבה קוראת לי שמרי לי על מיצי. כן מיצי הכלבה המתוקה גם מטיילת איתנו. מסלול שמוכר לה מטיולים פרטיים שבני הבית שלה עושים.
גם היא מתלבטת אם להיכנס אחרי אמא שלה .. חחח..
וואוו... עוברות דקות מספר וכבר אני מורידה את הבגדים מעלי ומצטרפת לבנות שבתוך המים נהנות מהגלים הנעימים והמלטפים. אני צועקת משמחה ש י ל ה ש י ל ה איזה כיף לי!
המים נעימים, לא חמים מדי ולא קרים מדי, ו לאט לאט נכנסת עוד אחת ועוד אחת....
השמש משחקת עם הענן היחיד שנמשך לאורך כל האופק. עוד מעט והיא שוקעת. אנחנו יוצאות מהמים מתנגבות, מתייבשות קצת ואביטל מציעה בואו נעשה תשליך. כל אחת תחשוב על משהו שבא לה להפטר ממנו ותשליך למים.... היה נפלא חזק ועוצמתי! כולנו עומדות ואולגה שלנו תופסת אותנו בעין העדשה :
רגע לפני החשיכה אני חייבת להעלות פה את התמונות של הצמחייה הנהדרת והמלטפת שעל חוף הים:
אנחנו ממשיכות. והחושך יורד לאיטו. ועוד לא דיברנו על הפניקים.
מתיישבות על שברי סלעים מסודרים כבריכה קטנה על החוף, היינו רעבות כמו תמיד ובנוסף כי הים מעורר את התיאבון. תה/קפה, עוגת הגזר ועוגיות של אורה ו.. סנדוויץ נהדר שאביבה הכינה לי ולשילה.
החושך יורד. דורית, אולגה ועוד מהבנות.. מתחילות לדון:
האם זה ונוס ממערב לנו? כי שבתאי?... הוא כמו פנס מעל רכס הכרמל, כל כך קרוב אלינו. ועוד שילה חייבת לנו המשך על הפניקים.
אנחנו יושבות למרגלות תל דור והחושך מכסה את השמיים אבל לא לגמרי. הילת אורות הישובים מסביב נותנת לשמיים גוון בהיר.
נעים מאוד. תחושה של חופש. ריח הים משכר.
ומגיע הרגע לקום.
חלק מהבנות עם פנס ראש מאירה לנו את הדרך עד שהעין מתרגלת לחושך.
מגיעות לתל דור לשביל בטון מונגש ומסודר.
שם שילה מבקשת מכולנו לכבות את הפנסים ולעצור, להרים את הראש לעבר השמיים הגדולים המעוטרים בכוכבים. וממחישה לנו: "הנה העגלה הגדולה ממש מעל הים וממנה מתחנו קו דמיוני לכוכב הצפון".
ממשיכות ללא פנסים.
מיצי רצה רצה הלוך ושוב וכולנו מגיעות למרפסת מעל המפרצים.
כולנו מתיישבות צופות בחושך ובורות שמרחוק, מריחות את ריח הים הנפלא, רוח קרירה, ומגיע זמן הפיניקים.
"תל דור היתה ישוב עוד לפני הפניקים, המפרצונים שימשו כנמל מרכזי ועסוק בעת העתיקה. הפיניקים ישבו כאן ולאורך החוף כבר לפני כ 3000 שנה.
יורדי ים אמיצים, שיצאו גם לאוקיינוס האטלנטי; קפריסין הפכה למושבה גדולה ועם השנים התיישבו גם ב- קרתגו (טוניס של היום) - אולי העם הראשון שהתפרס בעולם.
ידיים טובות היו להם. הם המציאו את האיל הימי הנוגח בחרטום ואת השדרית שזו בעצם הקורה הנמצאת במרכז תחתית כלי השיט, ואליה מתחברות הצלעות וקני החרטום והירכתיים.
וראש על הכתפיים גם היה להם - כדי לחזק את כלי הנשק שלהם הם השתמשו בטכנולוגיית עיבוד מתכות שדומה לה התפתחה רק במאה ה-19!
הם יכלו להוציא 50 ספינות מסע בבת אחת בליווי אוניות מלחמה.
הם הפיקו את צבע התכלת והארגמן וצבעו בדים וייצאו אותם, קנו מתכות יקרות ולא סחרו איתן כחומר גלם אלא גם ייצרו מהן תכשיטים עם שנהב ואבני חן ואז סחרו בהם- תהליך כלכלי שלא היה מקובל אז. מייחסים להם גם את הפיכת החול לזכוכית;
מרוב הפפירוסים שהם ייבאו ממצרים קראו לנמל שלהם גבל (צפונית לביירות) ביבלוס ומכאן נגזר השם bible באנגלית; הם הפיצו רעיונות וידע תרבותי גם מאשור ובבל;
ויש הטוענים שהרעיונות שלהם הם אלו שבסופו של דבר הובילו לתור הזהב ביוון.
כל זה ועוד היו הפניקים כאן ממש בתל דור, ואנחנו בבגדים הרטובים מהרחצה בים כבר דיי יבשות יורדות מהתל מהמרפסת הנהדרת וכן אני ממליצה להגיע גם באור יום. אנחנו צועדות על החול הרך והנעים לאורך נחשולים.
רגע לפני סיום, אנחנו עומדות שוב בשורה לאורך הים לעוד תשליך אחד. הפעם מוציאות גם לשון וגם צעקה עמוקה מלוא הגרון מהקרביים כדי להשליך את מה שלא נעים לנו בפנים.
זה היה פִינָלֶה משחרר!
צועדות בחול בחוף תל דור (חוף ילדותי) ולא מכירה מאומה! בעודי רואה את חדרי המלון עם הבריכה הפרטית אני מדמיינת את האוהלים שבו היינו ישנים ימים ולילות, ואת הבונגלו. עולות באפי ובזיכרוני חוויות וריחות של החצילים שאימא הכינה... ואת גורי הכלב שנשך ותקף כל אחד שהעז לעבור ליד האוהל שלנו....
ותוך כדי רגעי הנוסטלגיה שלי אנחנו מגיעות לאוטובוס, שילה ואני קוראות לכולן לא לעלות לאוטובוס כי חשוב להתנקות מהחול וגם כמובן לטכס מעגל מעגל סיום עד הטיול הבא!
היה מ ו ש ל ם !
טיול קליל נעים פותח עונה .
תודה לשילה שלנו תודה לכל הצלמיות הנהדרות תודה לחברותה הנהדרת
תודה לעוד חוויה נהדרת ומעצימה. תודה לי שכותבת ומתעדת ולעזרתה של שילה שמסכמת את הטיול לפרטיו
טיול הבא אחרי החגים (ההרשמה בעיצומה)
יום שישי 28.10.22 מאירות שביל ישראל מגיעות להרי ירושלים לנחל קטלב
עד שניפגש מוזמנת לשוטט ולטייל באתר :
אם חשקה נפשך לטייל איתנו ועדיין לא מקבלת עדכונים לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 6 2021-2022 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 5 2020-2021 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 4 2019-2020 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 3 2018-2019 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 2 2017-2018 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 1 2016-2017 לחצי פה
