מאירות שביל ישראל מסלול 23
כל חודש יש טיול.
כל חודש יש אתגר אחר בעניין מזג האוויר.
יום חמישי גשם זלעפות במרכז הארץ, רוחות חזקות בדרום, ו.. קר!
שילה ואני מקשיבות לתחזית: אין גשם באזור המכתש ואין סכנה להצפות בנחלים.
מרגיעות את כולן. הטיול מתקיים.
06:00 בבוקר- עם תרמיל ומקל 20 נשים נפגשות בחושך ועולות לאוטובוס.
השמחה גדולה! וממש ממש לא מובן מאליו.
באזור באר שבע כבר אין סימני גשם, השמש בתפארתה, מצב רוח בשמיים, והשמיים?כחולים ומכוסים בעננים לבנים. אין זכר לגשם לברקים ולרעמים שהיו בליל אמש.
מגיעות לחניה של עין ירקעם, יורדות מהאוטובוס, רוח מדברית קרה טופחת על פנינו, נערכות למעגל הכרות,
ומתחילות ללכת מערבה לעבר הקיר המזרחי של המכתש הגדול.
עוברות בתעלה מתחת לפסי הרכבת (שנוסעת לכיוון מפעלי צין)
המסלול התחיל ישר בעליה. לכיוון הסנפיר הגדול. אני ופחד הגבהים שלי, צריכה לטפס קיר קטן שבו אני מוצאת את עצמי תלויה בין שמים וארץ. תכל'ס זה לא כזה גבוה. אבל זו התחושה האישית שלי: 'תלויה' בין שמיים וארץ. כמעט כל טיול יש את הרגע הזה שבו אני מתמודדת עם הפחד הזה. בעודי עומדת שם, ומחכה לתורי לעלות, אני מגלה שיש איתי מטיילת חדשה שגם לה יש פחד גבהים. אחוות נשים והפחדים :-)
כל אחת עוזרת לחברתה. מיכל, נגה, תמר, ליאורה, שוש, רוית, וכמובן שילה שלנו. הן תומכות, מעודדות, מלוות יד ביד, צעד צעד, עם מקל וגם בלי :-) . העיקר החיוך!
בסופו של דבר גם אני צולחת ועם חיוך!
אני מתמודדת ומתגברת כל פעם מחדש.
זה מה שנהדר בטיולים האלו ובקבוצה המיוחדת הזו.
לאט לאט התחלנו לעלות את הסנפיר הגדול. נוף עוצר נשימה. נשים במדבר, עטופות במעילים, כובעי צמר, רוח קרה, עולות 'לשמים'.... כך לפחות זה נראה. זה קיר נטוי, ושמו 'הסנפיר הגדול' כי מהצד זה נראה כמו סנפיר. זו עליה מאתגרת כעין סכין הר.
אנחנו ממשיכות לעלות לגובה. וואוו. נוף עוצר נשימה. צבעי המדבר בחורף. שמים כחולים, עננים ורוח קרה.
לחלק מהמטיילות היה מאתגר מאוד. מליון תודות ל מיכל ונגה שהיו במאסף ועזרו לאירית וציפי. זה ממש לא מובן מאליו. האחריות, העזרה המנטלית, העידוד והאכפתיות. תודה לך שילה יקרה שתמכת וליווית את אביטל בעליה המאתגרת. ולך ליאורה, היד שהושטת לי ולא עזבת לרגע. המון המון תודה!! נכון, הסלעים היו לי לאחיזה איתנה, הרגשתי זאת למחרת בכפות הידיים. באופן אישי אני יכולה להעיד שאין כמו חברותה מגובשת, אוהבת, תומכת שבה אני סומכת ב 100% ו... כן. הראש אחר. יש שיפור מטיול לטיול. כשמבחינה מנטלית אין התנגדות לסיטואציה, ומתרכזים בצעד אחר צעד.... אפשר גם ליהנות מהנוף.... וכך זה נראה:
מאירות שביל ישראל בסנפיר הגדול
הגענו לפסגה ללא נשימה!
המראה מרהיב! מצד מערב נפרש מתחתינו המכתש, ומצד מזרח הצפלין הגדול ופיתולי נחל חתירה. כדי להתחמם עשינו תה/קפה, אכלנו טורטיות מושקעות שהביאה לנו תמר, (בעלה השף הכין לנו) וכמובן גם עוגת הגזר שהפכה כבר מזמן לסמל.
אחרי שאכלנו ושתינו משקה חם לנשמה היינו מוכנות להמשיך. אומרים ש.. אחרי כל עליה יש ירידה. אז, התחלנו לרדת מהפסגה. הלכנו בשביל שהוביל אותנו אל שפת המכתש. אנחנו יורדות בזהירות, נאבקות עם הרוח, ותוך כדי מרימות את הראש לחוות את הטבע ביופיו ולראות את החולות הצבעוניים בשלל הצבעים המרהיבים ביופיים. ועולים זיכרונות הילדות - איך היינו ממלאות בקבוקים בחולות הצבעוניים. שילה דביר המדריכה הנהדרת שלנו על שפת המכתש
המשכנו דרומה לאורך שביל ישראל על הקיר המזרחי הנטוי, והוא מלא הפתעות ותצורות מדהימות. היו קירות מחוררים לגמרי, וקירות מלאי מאובני צדפות, היו סלעים שנפערו בהן מערות קטנות מעוטרות בפתחן בעלי חצב ירוק ירוק, ומדי פעם נפתח לנו חלון למכתש ולכתמי חולות צבעוניים שבתוכו.
היו קטעים בדרך שהלכנו על ארבע או החלקנו על הישבנים. ובמפגש שביל ישראל עם שביל כחול המשכנו בשביל ישראל שהוריד אותנו אל מסילת הרכבת.
חצינו את המסילה בזהירות, יום שישי אחה"צ, הרכבת כבר לא נוסעת, ומשם בדרך קצרה ונוחה הגענו לכביש שמוביל למפעלי צין, שם הכנו לנו תה מסכם עם כדורי הפתעה מתוקים ומלוחים שהכינה לנו השפית שלנו יפה שוקרון. לא הספקתי לצלם, נחטפו!
סולימאן הנהג שלנו הגיע, ורגע לפני העליה לאוטובוס, כמובן: מעגל סיום.
היה יום מושלם! ולהתראות בטיול הבא!
לגלריית התמונות מסלול 23 לחצי פה
מתי נפגשות?
הטיול הבא לצפון. פרטים בהמשך.
25.01.19 יום שישי - להרשמה ותשלום לטיול הקרוב לחצי פה
אם חשקה נפשך לטייל איתנו ועדיין לא מקבלת עדכונים לחצי פה לצפייה בגלריה עונה 2017-2018 לחצי פה לצפייה בגלריה עונה 2016-2017 לחצי פה בלוג מאירות שביל ישראל לחצי פה
ולך יקירה אם קראת עד פה, רוצה לומר לך תודה!
נתראה בטיול הבא!
