היום בו נסעתי לחו"ל ברכב
הספונטניות מנצחת הפעם הראשונה בחיי שנסעתי לחו"ל ברכב🚗 יום ראשון חול המועד סוכות, אני בעבודה, הטלפון מצלצל, לא יכולה לענות כי אני באמצע-יום עבודה. (אנחנו הנשים תמיד באמצע משהו🙆) ותוך כדי... אני חושבת, רגע, השם על צג הטלפון מוכר משהו... חוזרת לשיחה שלא נענתה: ' שלום מאירה, ביום רביעי יוצא טיול לירדן ובזמנו השארת פרטים' אני? ירדן? מעכשיו לעכשיו? מתי בכלל השארתי פרטים? מכירה את זה שאת עושה *מעוניינת* בפייסבוק על איזה פוסט שראית, ו... שוכחת מזה..? אז, זהו אני שכחתי, אמיר פלג טיולים אחרים לא שכח.
הגשמת חלום
נראה, אני עונה לו, מנסה להיזכר, ונזכרת ברשימת החלומות שלי: Petra
רגע ההחלטה
בעודי מתלבטת, חושבת, מהרהרת, ומתייעצת כל ה'לא' רצו בראש: מסוכן, מה יש לי לחפש שם? לא מכירה אף אחד, אני 'לבד', מי האנשים שיבואו לטיול? אולי יהיה לי קשה.. ועוד כל מיני כאלו... ובבטן הרגיש לי שאין לי ממש 'לא' המבוסס על עובדות. כל ה 'לא' (ויש לנו מלא🙄) מגיעים ממחשבות, חששות, פחדים, דעות קדומות, וסתם נח יותר להישאר באזור הנוח (והבטוח) על הספה.... ברגע שקלטתי שאין לי 'לא' ממשי, אמרתי לעצמי אני נוסעת וזהו! מקסימום אהנה מאוד 😊 וכך היה.
ההתארגנות
מה נדרש כדי לנסוע לחו"ל אני מכירה ויודעת, ובמיוחד אוהבת את הדרך לשדה התעופה. אבל זה חו"ל ללא שדה תעופה.. אז מה לוקחים? מזוודה קטנה, דרכון הכולל ויזה, ביטוח רפואי חו"ל חובה! ו.. כסף
יצאתי מכפר סבא השכם בבוקר עם עוד שתי נשים קסומות. כן, ממש במקרה (או שאין 'במקרה') נרשמו לטיול ארבעה אנשים מכפר סבא. גיליתי שכנים חדשים וחברים משותפים אבל זה לפוסט אחר.... השכם בבוקר שלוש גברות נוסעות למעבר גבול שייך חוסיין ליד בית שאן. חוויה חדשה. לנסוע לחו"ל ברכב🚗 זה לא עניין של מה בכך.
מעבר הגבול
הגענו, החנינו את הרכב, הולכות לעבר ה'טרמינל' - מבנה רגיל ביותר ומתחילה הפרוצדורה בצד הישראלי: משלמות אגרה, מחליפות שקלים לדינרים מזוודות, ביקורת גבולות, דיוטי פרי ושם אני פוגשת את שאר המטיילים איתי בקבוצה. היכרות קצרה, חיוכים, ויודעת שאיתם אני הולכת לבלות את ארבעת הימים הקרובים.
תחושה נעימה מציפה אותי. מרגישה טוב. עברתי את הדיוטי פרי, והופ... אנחנו מחוץ למדינה. את בטח מכירה את הירידה הזו בשדה התעופה בבן גוריון שם, אני מנתרת לגובה כי זה הרגע שבו עבורי החופשה מתחילה! פה לא ניתרתי... כי לא שמעתי את קול המטוסים באוויר ✈️ ובמקום זה, אני רואה מולי תחנה אוטובוס.
מסתבר שכדי לעבור את הגבול
צריך לעלות לאוטובוס ולשלם 5 ₪
נוסעים 5 ד'... חוצים את הירדן שרוחבו כ 3 מ' .... וזהו. אני בירדן. קשה לקלוט. אנחנו הישראלים צחקנו שאפשר היה ללכת את המעבר ברגל.. כמובן שלא ניתן. כמו בכל מעבר גבול יש קודים והתנהלות מסודרת ומוקפדת. לחצות ברכב את הגבול זה כל כך פשוט כל כך קרוב ונגיש ויחד עם זאת כל כך רחוק ובעייתי..
ירדן
אחרי 'נסיעה ארוכה' של 5 ד'
הגענו לצד הירדני, מזוודות, ביקורת דרכונים המלך עבדאללה על הקירות, פוגשים את ג'אבר מדריך טיולים הירדני
עולים לאוטובוס ומתחילים את מסע הטיול שלנו.
נוסעים דרומה. בכביש 65 – בצד הירדני
מקביל לכביש 90 – כביש הערבה בצד הישראלי.
הייתי נפעמת ונרגשת לנסוע ברכב בכביש המקביל לכביש שלנו.
כחובבת אדוקה של ים המלח המראה של ים המלח מהצד הירדני עורר בי זיכרונות
מהימים שבו טבלתי וצפתי במימיו השמנוניים, ועיני הביטו והמחשבות הפליגו רחוק לעבר הרי אדום...
ובעודי במחשבות ובהרהורים הבטן החלה לקרקר. אנחנו רעבים. כולם אמרו בפה אחד.
עצרנו בכפר במסעדה לארוחה 'קלילה' מעלפת! שם פגשנו מקומיים משבט ג'סר א-זרקא. שבענו והמשכנו לנסוע דרומה.
הגענו להר נבו שבו עמד משה והשקיף על ארץ כנען.
40 שנה הוביל משה וליווה את עמו-
מביט מההר אל הארץ המובטחת וחוזה בה בעיניו, אך יודע שהוא לא ייכנס אליה.
עמדנו שם, והתחלנו לשיר:
צר היה כל כך
הייתי אז מוכרח
לפרוש כנפיים ולעוף
אל מקום שבו
אולי כמו הר נבו
רואים רחוק רואים שקוף
ירדנו מהר נבו ומחשבות רבות בליבי. נזכרת בסיפורי אבות אבותינו ארץ מואב, כנען, השבר הסורי אפריקאי הסיפורים בבית שעליהם גדלתי באותה תקופה ו... איך לא, גם נגענו במצב המדיני של היום. עד ש... הגענו לפיסת גן העדן הגנים התלויים של ואדי איבן חמאד
חלום! הלכנו כשעתיים במים הרדודים אבנים, מפלי מים צמחייה מדהימה, סלעים בצבעים מרהיבים כאילו מישהו היה שם וצייר עם מכחול. הטבע מרהיב ביופיו! מרחיב את הלב💜 ובעודי הולכת בקצב איטי ומתון בין האבנים שומרת חלילה לא ליפול זוכרת לומר בליבי: תודה ליקום! תודה לאינטואיציה! הרי בסופו של דבר הכל מדויק!
אינטואיציה תודה שהקשבתי לקולות הבטן שלי ולאינטואיציה שמתפתחת אצלי מיום ליום (כן, לכל אחת יש אינטואיציה. אפשר לפתח לזמן ולדייק דברים בחיים בעזרת האינטואיציה. זה לפוסט אחר..) המשכנו ונסענו למאהל בדואי באמצע המדבר. התארגנו ללינה משותפת באוהל פתוח שבו יריעת בד מעל ראשנו, וממול משתקף לו הנוף הפראי והשקט של המדבר.
לינה משותפת על מזרנים בחיק הטבע. אני מרגישה בעננים. החיבור לפשטות ולטבע עושים לי את זה.
קיבלנו ארוחת ערב שהבדויים הכינו לנו. יאמי!! עפה על האוכל הזה. הכינו לנו מטפונה – זה אוכל שמבשלים באדמה על גחלים ומכסים בחול.
הולכים לישון מוקדם, שעה 21:00 מרגיש כמו חצות. קמים השכם בבוקר, ארוחת בוקר מחכה לנו מתארגנים ונוסעים דרומה לפטרה. שוב, על כביש 65 המקביל לכביש 90 שלנו
אני והמחשבות שלי... כמה קרוב, כמה רחוק. נזכרת בסיפורים של אמא'לה שלי (ז"ל) על פטרה על התקופה שבה בחורים צעירים היו הולכים 'לשם' ונהרגים.. על החיילים שהיו ולא חזרו על המקום 'ההוא' שהיה איסור מוחלט להשמיע את השיר הו, הסלע האדום- האדום
פטרה וואו. וואו. וואו. בדרך לשם (בתמימותי) שאלתי את המדריך : אנחנו נראה את הסלע האדום? הוא חייך וענה: כל המקום הזה זה 'סלע' אדום. לא הבנתי עד ש... נגלה לעיני מראה שלא ראיתי מימיי. מרהיב. עצמתי. הרבה מעבר למילים.
הרי אדום- פטרה בעודי כותבת ומחפשת את המילים המדויקות לתאר ליבי גועש רק מלהיזכר במראה שנגלה מבעד חלון האוטובוס. נכנסים לעיר פטרה. העיר הנבטית המחולקת ל: עיר המתים ועיר החיים. קברים אדירים החצובים בסלע האדום (אבן חול) והמעבר דרך שער בנוי לעיר החיים. ההליכה בסיק עוצרת נשימה. קירותיו 'סוגרים' עלינו בגובהם בעצמתם ובצבעם המרהיב עד לרגע שמציץ הקבר המפורסם ביותר 'הסלע האדום'.
ההליכה בסיק בתוך נקיק טבעי מאבן גיר האדומה באורך של 1.2 ק"מ וגובה קירותיו כ70-100 מטר, ההליכה בסיק עוצרת נשימה, דרך מקדשים נבטים עתיקים ושלל הפתעות מגיעים לקטע המרשים ביותר בסיק, לראות את ה"אלחזנה" (האוצר) המוארת בין הקירות החשוכים של הסיק. הצבעים המופלאים, אומנות הסתתים בתקופה הקדומה, לסתת מתוך האבן. וואוו. וואוו. וואוו.
יוצאת מהסיק ונגלה לעיני מראה מרהיב: 'הסלע האדום' דמעות עולות בעיני, גוש בגרון, דפיקות לב, צמרמורת. אבא'לה שלי אמאל'ה שלי איתי. אתם שומעים? הילדה שלכם בסלע האדום. הצלחתי לאט לאט להחזיר את הנשימה בקצב רגיל. צמרמורת.
אני פה- בסלע האדום במקום ההיסטורי הזה!
והיא (אני) פתאום אישה בת 59 עם דמעות בעיניים מרגישה בטוחה ומוגשמת! עוד חלום שהתגשם! כל כך קרוב וכל כך רחוק.
אני אוספת אבנים אדומות ומעוטרות בצבעים מרהיבים להביא לכם ולהניח בחלקת האלוהים שלכם...
חיבור
ישראל וירדן- הרגשתי את החיבור החזק בהשראת סיפורי אבות אבותינו המהולים בסיפורים מהבית. משהו שורשי וחזק. אותי זה מרגש חו"ל, הסטורה, אבות אבותינו קרוב ורחוק כאחד. יפה ומדהים הרבה מעבר למילים.
הטיול המשיך, עם עוד חוויות נהדרות
עבורי זה לא היה 'עוד טיול לחו"ל' עבורי היה פה חיבור חזק ומדויק
חיבור לאימא אדמה חיבור לנשמה חיבור לאינטואיציה חיבור לאבא ולאימא
החיים יפים! החיים הטובים זו דרך חיים.
ואת? האם את ספונטנית? מתי לאחרונה הקשבת לאינטואיציה שלך? מתי לאחרונה הספונטניות 'ניצחה' והרווחת בגדול?
מוזמנת לכתב לי ממש אשמח. meira@meira-or-lavan.co.il
באהבה, מאירה או-לבן #החייםהטוביםזודרךחיים #פנאיעלפיתכנ
