מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד בגלבוע: מתלול אבינדב ונחל צביה מסלול 67 פעמיים
חשוב לי לציין שאת החוויות אני מלקטת משני הטיולים. אתן מוזמנות למצא את עצמיכן בין השורות והחוויות, ומקסימום תחוו חוויות חדשות💜.
בחודש אפריל צריך מזל עם מזג האוויר. ימים של שרב, אובך, טפטופים של גשם ואפילו שלג בחרמון.
ואנחנו? ה-מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד זוכות פעמיים למזג אוויר מושלם כך שאפשר לצאת לטייל בגלבוע החשוף במתלול אבינדב ונחל צביה.
אנחנו נפגשות בשעה 06:30 ביקום. חיבוקים ושמחה רבה, אני סופרת את הבנות ו.. ונוסעות צפונה, ליוקנעם, שם עושות את הפסקת הקפה והמאפה ופוגשות ואוספות את הצפוניות שבחבורה.
מסיימות את ההפסקה והופ כולנו שוב באוטובוס. אני שוב פותחת את ה'חנות' לחלק לבנות את הבנדנות וגם חולצות של המאירות. וריבה שלנו מדגמנת עם הבנדנה💙
בדרך, אני שואלת את שילה האם אני אוכל ללכת את המסלול פעמיים? שילה עונה: תלכי ותחליטי.... OK... אני אומרת לעצמי....
(כל טיול אני שואלת את עצמי האם אני אהיה מסוגלת? אני בוחנת כל פעם מחדש האם אני אלך פעמיים שבוע אחר שבוע את המסלול...?) אז, חכו להמשך....😜
בינתיים אנחנו נוסעות בפיתולים במעלה הכביש היפה לגלבוע, ומגיעות עד כביש הגישה למושב מירב, ובאמצע שום מקום האוטובוס עוצר ואנחנו יורדות.
מתארגנות עם כל הציוד, כולל המקלות, וחוצות את הכביש. אחת אחרי השנייה נכנסות דרך שער אל תוך הסבך, ויוצאות למדרונות מנוקדים בפרחים ורודים סגולים הפתוחים לשמש.
מתחילות ללכת במתלול אבינדב. יורדות ויורדות ויורדות...
ו-ביני לביני אני חושבת מה?? שילה שוכחת את מעגל הפתיחה? אז זהו שלא!
אחרי כ- 10 דק ארוכות ממש של הליכה, השביל מקבל פיתול צפונה עם טיפוס קל על סלעים, ועל רחבת סלע גדולה..... סוף סוף עוצרות למעגל פתיחה. הללויה!
גילוי נאות: המעגל לא היה ממש מעגלי וחלקו בישיבה מול הנוף...
לדעתי בטיול השני זה השתפר. חחח
השאלה שנשאלת במעגל היא: האם את עושה מנגל ביום העצמאות?
(התשובות היו אמורות להיות קצרות לבקשת שילה: כן/לא....) אז זהו שלא! נשים נשים קסם שכזה..! אוהבות לשתף all the details.
בטיול בשישי השני מה היתה השאלה?🫣שאלה טובה...🤣
מה שמדליק הוא ש.. אחות של דורית הצטרפה לטיול ושמה צביה.
כיף גדול שהצטרפת אלינו עם ביתך אופיר לטיול בנחל צביה😍.
ולכל הסקרניות אני מעדכנת: ש...נכון. לא הגעתי לטיול.
ולא בגלל המסלול! אפילו ש....היו צהלולים😜.
מסיימות את המנגל😉את מעגל הפתיחה, ושילה מתצפתת לנו מול הנוף היפה הזה!
'אנחנו על רכס אבינדב, בנקודה הכי צפון מזרחית של הגלבוע.
כאן חלה הקללה - אל טל ואל מטר.
אין עצים ואין חורש. ההר קירח למעט פרחי העונה.
כאן הגלבוע מושפע מאקלים עמק בית שאן המדברי. אחד עשר קילומטר מערבה, בקצה המערבי של ההר מעל עמק יזרעאל, אפשר לראות את ההר הירוק כל עונות השנה.
מתחתינו אחת המחצבות הבודדות שנותרו בגליל ובעמקים שממשיכה לכרסם את ההר. מעבר לה, אנחנו רואות את עמק בית שאן ותחילת הבקעה. וואלה, אנחנו מביטות בעצם מזרחה ולא צפונה, כמו שרגילים כשעולים על הגלבוע. מדליק!'
'תראו קצת אחרי המחצבה מתפרשים יישובי ביכורה ואפשר גם לראות את תל רחוב, עליו נמצאה רצפת פסיפס של בית כנסת ועליה בעברית קדומה רשימת ברייתא דתחומין- הישובים שהם חלק מארץ ישראל.
המסלול שלנו מתחלק ל- 3 קטעים: 1- שביל נופי מעל העמק 2- נחל צביה קצת מאתגר 3- עין מודע הרטוב.
שילה מסיימת את ההסבר ואנחנו ממשיכות ללכת במתלול. שורה ארוכה של בנות אלופות אחת אחת. הולכות בהנאה צרופה בשביל הסובב את ההר, וגם מטפסות קצת במתלול. כן כן. ממש נחמד.
כל המסלול חשוף למעט מס עצי חרוב בודדים.
ואז, שילה עוצרת לצילו כדי לתצפת לנו על האזור ולהסביר ומה אנחנו רואות.
הבנות הראשונות שמגיעות מתיישבות להן בנחת מתחת לעץ וסנדוויצ'ים יוצאים מהתיקים ויושבות ואוכלות בכיף גדול. שילה מחכה לכל שאר הבנות שתגענה.
ו... אומרת: טוב, נאכל כאן, אפילו שלא זו הייתה כוונת העצירה, אבל בלי קפה (הרי לא מזמן עצרנו להפסקת קפה....)
וזוכרת שבשישי הקודם הבנות ממשיכות הלאה בשביל בלי לאכול לתצפית מתחת לעץ החרוב).
איזה כיף שזה דינמי וכל טיול ההפסקות על 'אבן אחרת'....🤪
שילה מתצפת לנו:
'מכאן אפשר לראות את בית שאן ומאחוריה את רמת יששכר. מה שקרוב אלינו, בין בריכות הדגים, אנחנו רואות את הקיבוצים שלוחות ורשפים.
תיקחו קצת מערבה ותראו את בריכות הדגים ולידן מקבץ אקליפטוסים: - זהו עין מודע, ושם זו נקודת הסיום שלנו'.
ממשיכות ללכת. מזג אוויר נהדר. שמים עם עננות יפה, השמש מצליחה להסתתר לפעמים, וגם משב קליל של רוח קרירה.
מצידי השביל, בין עשבים מצהיבים פורחים להם העכנאי, הפשתה, העולש ועמודי החוטמית זיפנית וכולם בצבעי ורוד וסגול.
הבנות מצלמות תמונות מרהיבות.
ואז, אני קולטת מרחוק 'פקק' קטן. ולמה? כבר היתדות הגיעו? אני חושבת ביני לבין עצמי. אז זהו שעדיין לא. זו 'סתם' ירידת דרדרת, ואנחנו יורדות לאט. לאט.
שילה מבקשת לרדת בזהירות לאט לאט, וגם ממליצה לפתוח רווחים כדי שלא נדרדר אחת את השנייה.
והנה שושי שלנו גם היא מבסוטה לרדת על הטוסיק.
אני בוחרת בחלק מהירידה לרדת על הטוסיק. כן כן. התופרת שלי מאוד אוהבת שאני מגיעה אליה אחרי טיול... לתקן את החורים.
אבל!
שימו לב! יש מי שלקחה אליפות!! בלקרוע את המכנסיים! וגם את התחתונים!😂
בנקודה מסוימת למטה שילה עוצרת ובידה מקל ענק. אחת הבנות החדשות, מגיעה בנעלי ספורט עם סוליה שחוקה ומנסה להיעזר במקל שמוצאת בשטח. מהר מאוד מבינה שיש משו טוב יותר - המקל של שילה. מקל 'מקצועי' של הולכות בשטח, חזק ושווה ו... הן מחליפות ביניהן את המקלות.
חתיכת מקל שילה!!
והנה היא יורדת עם נעלי הספורט והמקל המקצועי ושילה עם המקל מקל!
ואחרי כל הדרדרת שבה הבנות מתגלשות בשלום אנחנו ממשיכות ללכת ולפנינו עלייה קטנה.
אנחנו חולפות על פני שוקת פרות ושביל הנחבא בתוך הצמחייה, ומוריד אותנו לעץ חרוב נוסף, ושם סוף סוף עוצרות להפסקת אוכל. תה/קפה וגם עוגת הגזר!
כן כן גם כשאני לא פיזית בטיול עוגת הגזר תמיד מגיעה!
וכעת מתחיל החלק השני של המסלול - נחל צביה. אנחנו מתחילות לרדת לעמק. מסלול נעים. מי אמר אתגרי??
על סלע גדול נעצרות לצילום עם הדגל. חשוב מאוד! וגם פה, כשאני לא יוצאת לטיול, הדגל מגיע לטייל עם עוגת הגזר!
ממשיכות בשביל המוביל לסלעייה. הצעדים הראשונים הם קלילים אבל אז מפלון קטן.
הנה זה מתחיל.
שילה עומדת באמצע הירידה, לתת יד לכל בת שיורדת, ומנחה אותנו היכן להניח כל רגל כך שהירידה תהיה בטוחה.
מדי פעם היא אוספת מקלות הליכה מהבנות לפני שמתחילות לרדת את המפלון ו.. צועקת: זהירות מקלות ומשליכה אותם למטה.
אני מתיישבת מפשקת כהלכה ויורדת בשמחה ללא פחד וחשש.
אחרי הירידה מגלה פאני (גם היא חדשה, התברכנו בכמה חדשות בטיול זה) מערה קטנה ובתוכה כמו פנים של אישה. בשבוע הקודם התפספס לנו ולא ראינו.
הבנות יורדות עוד קצת ומגיעות לעוד נקודת צל, הפעם 2 עצי חרוב!! וואוו.
מקום נפלא לעצור בצל ולשמוע קצת סיפורי תנך. שילה מספרת לנו על שאול שנלחם כאן בהר, על אחאב איזבל והכרם של נבות ועל גדעון והמלקקים. והכל אירע כאן. נקודות חיבור בין הארץ לתנך.
אנחנו ממשיכות ללכת עד ש... מגיעות אל ה - ירידה.
שילה מחכה שכולן יגיעו.. ומדגימה איך לרדת ביתדות. ולא לפני שכולנו משליכות את המקלות למטה. כי אין צורך בהם.
שילה מבקשת שנתארגן בינינו מי שפוחדת/חוששת תיצמד ל'גיבורה' ללא פחד גבהים וכך כל אחת עוזרת לשנייה.
חוה לידי, ואני עם רינת וליאורה.
רינת יורדת לפניי, מנחה אותי היכן להניח את הרגליים והיכן להיאחז בידיים, ואני נתקעת.
אמא'לה אבא'לה. נתקעתי. ייבבתי. בכיתי. צעקתי. הייתי באותו הרגע אומללה. הפוביה שלי הגיעה וכמו שאורלי שמעיה אומרת וואוו היו צהלולים.😩
אני תקועה. נאחזת ביתדות ולא מצליחה לעשות את הצעד הבא. רינת וליאורה קוראות לשילה שבעצם קולטות את המצוקה שלי.
רינת ממשיכה, שילה מגיעה אליי, אל תשאלו אותי איך הן עשו החלפות על היתדות. ליאורה עדיין מאחוריי, לוקחת את תרמיל הגב שלי, ואני? מושיטה יד אחת לשילה, מייבבת ועושה את הצעד ליתד הבא. וכך צעד צעד אני אוחזת ביתדות מיבבת ומזיזה את הרגליים צמוד לקיר. שילה בקולה הרגוע מנחה אותי צעד צעד היכן להניח כל רגל. אני 'בודקת': את לא עוזבת לי את היד נכון? ממש כמו פיצי קטנטונת. כל הגוף ב stress נוראי .
סוף סוף אני מגיעה למטה, ואומרת לשילה: 'אני לא עושה בשבוע הבא שוב את המסלול'.
למחרת, בשבת מנוחה בעודי יושבת על הכורסא, אני משחזרת את כל המסלול כולל הצהלולים אני מסמסת לשילה: אני מגיעה בשבוע הבא! רוצה לעשות שוב את הירידה הזו בצמוד אלייך🫶.
וזה היה התכנון עד ה- ווירוס בטן שהגיע אליי בחמישי בלילה😪והשבית אותי לגמרי.
ממשיכות כולן לרדת בזהירות ובקלילות.
אני מתאוששת במהרה, וכולנו ממשיכות ללכת, והנה לפניניו יתדות חמודות ממש כמו סולם. באמת שלא נורא בכלל. אני יורדת על הטוסיק כמו הקטנטנים שיורדים מדרגות על הטוסיק. (נכון יש לי דוגמה בבית חחח)
תוך כדי הליכה שילה אומרת לנו: תרמנה את הראש כדי לראות את משולש הנוף המקסים: שדות בצבעים שונים ובריכות מים
שמשתנה עם הירידה ואז מעבר סלע גבוה ואחריו שביל מטפס קלות וגולש לעוד מעבר סלע. את חלקו הראשון אפשר כמעט לרדת כמגלשה, אבל בהמשכו חייבות לדייק להגיע ליתדות. כל הגוף פעיל, זה כיף ו...מעייף.
עד שאנחנו עוצרות ונחות בקו הצל וממשיכות לרדת.
עוד יתדות? וואוו! אבל ממש בקטנה. עוד שביל צר ותלול והעמק כבר מתקרב אלינו... והנה אנחנו מגיעות.
מסיימות את הקטע השני = נחל צביה
וכעת 10 דקות הליכה על דרך עפר, ובהמשכה לאורך תעלת מים אנחנו רואות כבר את עצי האקליפטוסים של קטע 3 עין מודע מתקרבים אלינו.
שילה מספרת לנו: עד לפני למעלה מעשור עמק המעיינות שופע מעיינות פלגים וכמה נחלים היה אזור פתוח וקצת מוזנח ומלוכלך. ולפעמים מאד מלוכלך. עכשיו הוא פארק המעיינות (רט"ג) ואפשר ללכת בין המעיינות השונים, לרכוב על אופניים לאורך שבילים סדורים או על קולנועיות. רכבים לא נכנסים.
סוף סוף אנחנו מגיעות אל עין מודע.
בטיול אחד רובנו מתיישבות על הדשא ובנות בודדות טבלו את הרגליים ומי מהבנות נכנסות למים?
בטיול השני רובן יותר מחצי מתיישבות ומשכשכו את הרגליים במים, ואסתי אורה, תמי ושילה טבלו כל כולן במים הקרירים.
ובעוד הבנות נהנות מהבריזה ומהמים, שילה עם ורד וגם עם מי עוד? (בטיול השני)
סוחבות את הצידנית הכבדה עם הגזוזים והבוטנים המלוחים ( הקיוסק הנהדר שלנו) + הצזיקי המרענן שמגיע לכל טיול בימי הקיץ החמים. מכל הלב!
נכון! אני זוכרת שביקשתן מתכון: מתכון הצזיקי לבקשתכן:
את הצזיקי הכנתי בהשראת המתכון הבא שמצאתי ברשת. לחצי פה
מצרכים והכנה:
יוגורט גדול של תנובה
כ 7 מלפפונים לגרד על פומפייה ולסחוט אותם טוב טוב להוציא את כל הנוזלים
כ- 1-2 שיני שום לגרד על פומפייה
חופן שמיר לקצוץ דק דק
2-3 כפות שמן זית משובח לערבב הכל, לשמור במקרר ולזלול .
*טיפ: אני הכנתי יום לפני ולדעתי הטעם משתבח.
יאסו!
ספרו לי איך יצא לכן.
מעגל סיום עשינו באוטובוס בהרמת יד כי הנהג מיהר להגיע לפני כניסת השבת.
כן. קיבלנו נהג משלנו, ועם כיפה. כי היה חג עיד אל-פיטר ולא מצאנו נהג אוטובוס.
עוד טיול נהדר מגיע לסיומו. מסלול 67 פעמיים!
תודה לשילה שלנו להדרכה ולסיכום מסלול המפורט והנהדר.
תודה לכל הצלמיות הנהדרות
תודה לחברותה הנהדרת שבוע אחר שבוע
תודה לעוד חוויה נהדרת ומעצימה שמשתבחת מטיול לטיול
תודה לי שכותבת ומתעדת ומשחזרת את החוויות🤪
טיול חודש מאי מעוספיא ליגור דרך שביל המעפילים יום שישי 12.5.23 sold out
יום שישי 19.5.23 ההרשמה בעיצומה נשארו מקומות בודדים
עד שניפגש מוזמנת לשוטט ולטייל באתר :
אם חשקה נפשך לטייל איתנו ועדיין לא מקבלת עדכונים לחצי פה
בלוג מאירות שביל ישראל לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 7 2022-2023 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 6 2021-2022 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 5 2020-2021 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 4 2019-2020 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 3 2018-2019 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 2 2017-2018 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 1 2016-2017 לחצי פה
