top of page

מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד יומיים ברמת הגולן מסלול 66

פעם בעונה אנחנו יוצאות ל 'טיול השנתי'.

יומיים של מסלולים נהדרים, שכרון חושים וצחוקים בהדרכתה של האחת והיחידה שילה שלנו. חבורת נשים המאירות את שבילי ישראל והפעם גם את שבילי רמת הגולן.


השעה 06:00 בבוקר, הבנות מגיעות לכפר סבא, עם חיוך ע נ ק + התרמיל וכל הפקלאות. ואני? עם הוורטיגו שהיה איתי כל השבוע...🧐

ביוקנעם, בתחנת האוטובוס אנחנו אוספות את הדס אורה ונתי, ואורה אומרת לי ש.. שכחה את מקלות ההליכה ברכב... מעמיסות תיק תק הכל...? על האוטובוס הכחול והיפה ואנחנו נוסעות צפונה.

טיול נשים לרמת הגולן באוטובוס
מאירות שביל ישראל טיול יומיים לרמת הגולן מסלול 66

לכל חדות העין זווית צילום הבנות ב🚌שונה, כי חשוב שמנח הראש שלי יהיה ישר ולא מוטה קדימה או אחורה....

ועם כל זאת אני פותחת את 'חנות חולצות המאירות' ומחלקת לבנות שהמתינו בסבלנות עד שהדפסנו חולצות נוספות במידה המתאימה💙.

מחלקת חולצות של מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד בהדרכתה של שילה דביר

תוך כדי חלוקת החלוצות שילה מנמנמת ואז אני נזכרת ש.... גם אני שכחתי את המקלות ברכב שלי. פעם ראשונה מזה 7 שנים. = זו תוצאה של הראש המלופלף בגלל הוורטיגו.

שילה פוקחת חצי עין בתדהמה, נתי וחווה צוחקות שרק ברגע זה אני קולטת שגם לי אין מקלות ולא רק אורה בלי מקלות שנשכחו ברכב.

ממשיכות לנסוע בכבישים היפים ובלי פקקים, עם כל הירוק מסביב, עד שמגיעות אל עמיעד, שם אנחנו עושות הפסקת קפה ומאפה כחצי שעה,

כביש אל רמת הגולן

והופה שוב על האוטובוס לכיוון רמת הגולן ומגיעות אל אל ע'ג'ר ישוב המתחרה עם מטולה, מי צפוני יותר בעמק.😆

שילה פותחת את הטיול בסיבוב מתכונת 'טיול בג'ינס'. סיור אורבני מלמד, פותח את הראש והנשמה ומרחיב את האופקים.

נשים מבקרות ב אל ע'ג'ר
מאירות שביל ישראל בביקור ב אל ע'ג'ר

לפני כחצי שנה, שעריו נפתחו לישראלים אחרי כמעט 20 שנה שהיה סגור.

שילה מתצפתת לנו ומספרת לנו:

ע'ג'ר - כפר עלאווי שיושב על קו הגבול עם לבנון, שנקבע עוד בתחילת המאה הקודמת בין שטח המנדט הצרפתי למנדט הבריטי - מכיר מעברים שלטוניים, וכמו אליס של פופאי ופלוטו, עובר מיד ליד. היום חלק משטחו במדינת ישראל, וחלק אחר יושב על אדמת לבנון, אבל כל אזרחי הכפר הם ישראלים לכל דבר. מין המצאה כזו. ובשנים בהם לא יכלו זרים להכנס לכפר, עבר הכפר שיפורים ושיפוצים מרהיבי עין ולטייל בו היום זה כמו לבקר כפר אי שם, ולאו דווקא בארץ.

הטיפוח, המזרקות והפסלים, הניקיון, האווירה עם ריח הקטורת המשולב בריח הסקת עצים הופכים את הביקור בו ל-שווה, אחר ומפעים.

מושלם. (והמאירות גם בחולצה אדומה...)😀

בטיול של יומיים, התכנון הוא יום אחד קל/קצר, והיום השני ארוך יותר... התחלנו עם היום הקצר והקל.

לשמחת אביבה ג'וניור אנחנו מסיימות את הביקור המקסים הזה, ומשם נוסעות באוטובוס בדרך המכוסה ירקרקות נהדרת.

זיכרונות ילדות עולים וצפים בי, טיולים עם אבאל'ה וגם הסיפורים שלו מעבודתו במקורות.

מדי פעם אנחנו רואות לבלוב לבן של אגס סורי או שקד.

אגס סורי או שקד

אחרי הביקור בע'ג'ר דרך הכביש היפה בעמק החולה, 918 שנמשך למרגלות הרמה, ורגע לפני שהכביש חוצה את הירדן, על אחד מגשרי הירדן העתיקים - גשר בנות יעקב, שילה מבקשת מהנהג לרדת לדרך עפר לראות משהו מגניב.

עם ההתלהבות של שילה אנחנו יורדות מהאוטובוס ורואות עדר פרות ושרידי מבצר על תל מוגבה מעט. לפני שאנחנו עולות למעלה לתל, שילה מסבה את תשומת לבנו לסדק בקיר הצפוני של המבצר.

אנחנו עולות למעלה ורואות שם עוד שרידי מצודה מזרחה והלאה, וגם דרומה מאיתנו אנחנו רואות את הירדן זורם בחלקו ההררי.

שילה עומדת ומספרת לנו:

בוא נחזור 800 שנה אחורה. הצלבנים, והמצביא האיובי סאלח א דין שסחף אחריו מוסלמים רבים, הסכימו כי אף צד לא יבנה ליד מעברות הירדן, וכך המעבר יהיה פתוח לשני הצדדים.

אבל, סאלח א דין הידוע כמצביא ההגון, פנה לצלבנים בבקשה להפסיק את הבנייה ואף הציע להם כסף. אבל הצלבנים הרגישו מאוימים מפלישה מוסלמית וחששו שמעבר הירדן החשוב יילקח מהם. לכן הצלבנים המשיכו בשלהם, גם כש-א דין העלה את הסכום. וכשזה לא עזר, פקעה סבלנות המצביא ההוגן והוא יצא לכבוש את המבצר מצד עתרת.

למרות שנכבש בהתקפה שנייה ע"י א דין - הם חפרו מתחת לחומות, עד שהגיעו ליסודות ואז העלו באש את אחד המגדלים, ואח"כ הרסוהו כליל - טומן בחובו עדות מדהימה של השבר הסורי אפריקאי. השבר הזה שלא עוצר לרגע, מתקדם כל השנים. קצת. המצד נבנה על קו השבר, ממש מעל נהר הירדן. והיות והוא שם כבר 800 שנה פלוס, קירותיו הצפוניים והדרומיים שבמזרח השבר זזים צפונה. ממש. זה הסדק שאנחנו רואות לפני שעלינו לתל! אשכרה האדמה זזה ואיתה חלק מהקיר.

וואו.

מסיימות את הביקור במקום המגניב הזה, כמו ששילה אומרת, ו.. קצת אחרי עין זיוון אנחנו עוצרות, ומתחילות במסלול ההליכה שלנו לאורך קטע של שביל הגולן לעבר הר בנטל. ושילה מכנסת אותנו למעגל פתיחת מסלול.

נשים מטיילות יחד מעל פתיחה ברמת הגולן
מאירות שביל ישראל מעגל פתיחה מסלול 66 ברמת הגולן

השאלה ששילה שואלת: למי יש שקית ניילון נקי spare בתיק? (השאלה מגיעה מתוך ההכנות לטיול יומיים, ושיח בינינו בנושא הסנדוויצ'ים ואריזתם בתיק🤣)

התשובה של הבנות מגוונת כמו תמיד ו-הקסם נשאר בשביל.


ממשיכות ללכת לאורך דרך עפר משובצת שלוליות ומסביב כסות ירוקה ופורחת.

נשים מטיילות יחד חוצות שלוליות

מזג אוויר מושלם. שמש המסתתרת לפעמים בין העננים, עם קצת רוח קרה. אנחנו לבושות ועטופות, וחלקנו גם עם כובע חם, ולאט לאט במהלך היום אנחנו מקלפות את השכבות כי מזג האוויר מתחמם והשמש יוצאת.

החרדל הצהוב והצנון הוורוד שולטים בנוף, פה ושם יוצרים מקבצי צבע יפים.

נשים מטיילות יחד ברמת הגולן
אורלי הצלמת שלנו ... חחח עם האייפון החדש

ובטח את תוהה, למה? למה אורלי הצלמת שלנו בתנוחת close up עם האייפון? כי... גם היא שכחה ברכב. לא, לא את המקלות אלא את המצלמה!😲

לאחר ההלם, אני דואגת לומר לה, שלא תתרגל ללכת בלי המצלמה,😜 והיא כבר דואגת לבקש מאורית שתפגוש אותנו בערב להגיע עם המצלמה שלה.


הנוף יפהפה. מצפון נגלה לנו במלוא אורכו רכס החרמון עם פסגה אחת לבנה ובשאר הפסגות נותרו רק אצבעות שלג לבנות.

תצפית אל החרמון
מאירות שביל ישראל ברמת הגולן מסלול 66

שילה תופסת אותנו בשורה יפה וארוכה מביטות אל הפסגה הלבנה.

רמת הגולן מבט את החרמון נשים מטיילות יחד בהדרכתה של שילה דביר
נשים מטיילות יחד בהדרכתה של שילה דביר ברמת הגולן

שיחים קטנים עגלגלים של החבלבל מלווים אותנו לאורך הדרך. השביל נוח ומתחילות להיות רעבות לארוחת בוקר.

האדמה קצת בוצית, אבל אנחנו מוצאות גדר אבנים עליה נוכל לשבת בנחת.

אני מחפשת אבן גבוהה לשבת עליה, לאפס את עצמי. עדיין משב רוח קריר. שילה מכינה תה, אני שולפת את עוגת הגזר, ומתפעלת את חוה שלידי, ומבקשת ממנה להעביר את העוגה בין הבנות. התה גם מגיע אליי.

מאירות שביל ישראל ברמת הגולן מסלול 66

ממשיכות ללכת בתוך הכר הירוק והנרחב כמעט ללא גבולות כשהר אביטל מתקרב אלינו. ליד כר ירוק נוסף אנחנו עוצרות שוב, כדי להנות משני צבעונים שראינו ומעלי הנזמית המחליפים צבעים. לצידנו שלטים זהירות מוקשים, כמה חשוב ללכת בשביל ולא לסטות,

זהירות מוקשים ברמת הגולן

הנשים שבחבורה מצלמות ושולחות לבעלים, נוסטלגיה שכזו....😐


ממשיכות ללכת בכל הירוק ואני עם בחילות הולכת ומתנדנדת, ועושה לשילה סימן שצריכה הפסקה. וכך היה. שילה מכינה קפה, כולנו מתחרדנות בשמש ונחות, אורלי שמעיה לא ישנה כל הלילה כי הייתה בחתונה ורקדה, אביבה עדיין עם המעיל, ואני עם חולצה קצרה, השמש מעלינו, כולנו נלחמות בדובונים שעולים על התרמילים שלנו. כי הם רוצים גם לאכול? אולי.

וגם עושות תמונה עם הדגל. כיף גדול.

נשים מטיילות יחד ברמת הגולן
מאירות שביל ישראל טיול יומיים ברמת הגולן מסלול 66

וגם עם דגל ישראל וחולצות אדומות!

נשים בחולצות אדומות מניפות דגל ישראל

מסיימות את ההפסקה, ממשיכות ללכת בשביל ומתחילות לטפס בדרך עפר תלולה וקצרה עד לכביש העולה לפסגת ההר.

אפשר לראות אחת מארבע שרשראות הרי הגעש הנמצאות ברמה ואת הטורבינות הוותיקות ממזרח של הר בני רסן העומדות ללא ניע.

מגיעות למעלה, מבט על השעון, ושילה מחשבת מסלול מחדש: קוראת למוחמד נהג האוטובוס שיבוא וייקח אותנו לתצפית הר בנטל. ( התוכנית המקורית הייתה שנעלה ברגל גם את הר בנטל ) עולות את העלייה עד הכביש,

מנוחה קצרה, ומתחילות לרדת בכביש סלול עד לצומת שם מגיע האוטובוס ולוקח אותנו למעלה להר בנטל לתצפית.


שועל מתוק יפה זנב מקבל את פנינו בחנייה למעלה, ואנחנו הולכות לעבר התצפית הרוחנית,

נשים מטיילות יחד בהר בנטל

ושם שילה מתצפתת לנו:

ממערב נפרש חלק מעמק החולה וממול רמות נפתלי והרי לבנון. מתחתינו מאגר בנטל והישוב מרום הגולן ומחסני תאגיד בראשית - 2 בתי אריזה לפירות בגולן שהתאחדו לאחד.

ואז אנחנו עוברות לצד המזרחי

נשים בתצפית הר בנטל
מאירות שביל ישראל עם שילה דביר בתצפית הר בנטל

לראות לסוריה קצת בעומק, ושילה ממשיכה:

מתחתינו שדות חקלאיים עדיין שלנו אבל חוצה אותם כביש שהוא הגבול. אגם קונייטרה הענק שהיה מי שאמר שהסורים דאגו למלאו מים כדי שבהתקפה הבאה של ישראל על הרמה הם יוכלו להציף את כל השטח ולהטביע בבוץ את האויב.

קונייטרה החדשה נפרשת מזרחה ובצפון מג'דל שמס והחרמון עם אצבעות השלג. ו....שילה אומרת ומדגישה:

אם אנחנו כבר בגולן, אנחנו חייבות לעבור דרך ה- היילייט האחרון של הרמה: תבואנה עם בגדי הים. אנחנו הולכות לרחוץ במים חמים על שפת מאגר בנטל שפינתו הפכה כבר למיני חוף ים. וואוו וואוו. לא תיארתי לעצמי. חלום. פשוט חלום!

האוטובוס עוצר ליד הגזלן, שילה אומרת: תרדו בלי כלום. איך שאתן, ובואו אחרי.

כולנו יורדות, רוח. קר. כולנו מתכווצות, ו... אני רואה את אדי המים החמים שעולים מהנביעה, שילה מורידה מעליה את הבגדים, אביבה עוזרת לי וחולצת לי את הנעליים, אנחנו מורידות מעלינו את הבגדים ויורדות למים...

ברגע שאני טובלת את גופי במים החמים, שאגות אושר ושמחה בוקעות מגרוני, ושילה אומרת: בנות! 'מאירה חוזרת אלינו'. זה הרגע שאני מרגישה פה על האדמה ובלי לפלופ וסיבוב של הראש. אני טובלת את גופי וזוכרת להישאר ב 45 מעלות... ללא שכיבה. הרגליים של אביבה תומכות בי, ופשוט מושלם!!!! ומה אני שואגת? "מפה אני לא זזה" חחחח כרגיל!!

כ- שליש מהבנות במים טובלות ומתחממות: שילה, אביבה, אורלי, אפרת, יאנה, רינת, אורה טובלת רק את הרגלים, והדס? היו לה ספקות ולבסוף נכנסת גם למים. ממש אמבטיה חמה שעושה טוב לזרימת הדם ולהרגשה נפלאה.

הבנות שבחוץ עומדות עטופות וקפואות מהרוח, ואנחנו רק ב.. תחתונים וחזייה חם לנו ונעים. חוויה מעלפת. גם ברגעים אלו שאני כותבת עכשיו אני רוצה להיכנס למים שכאלו. כייף ממש!

אז.. מהם המים האלו? שילה אומרת: אספר לכן באוטובוס.

אז.. אחרי כ- רבע שעה במים הנהדרים האלו מגיע זמן לצאת, כי safaa מחכה לנו במַסְעָדֶה בביתה החמים עם ארוחה ערב נהדרת.

לאט לאט אני יוצאת מהמים, חם בגוף רוח קרה בחוץ, מדדה בזהירות על האדמה הבוצית לעבר נעליי ובגדיי, וכך הולכת לכיוון האוטובוס להתנגב ולהתלבש. בעודי הולכת חצי עירומה, פתאום דורית ויעל קוראות לי מאיזה רכב שהביא אותן: היי הגענו! מה קורה פה? מה הפורנוגרפיה הזו? דורית צוחקת.. ו-אני אומרת להן 'היי היי' בלי חיבוק ובלי נפנוף... כי הסתרתי את מחצלותיי... מפגש שנזכור לעד😂.

אני עולה לאוטובוס, מוחמד הנהג החמוד יושב ליד ההגה, ומבקשת ממנו בנימוס אם יכול לרדת ולצאת מהאוטובוס כי אנחנו רוצות להתלבש. כן כן בטח, אומר ומסיט את הראש ממני, לוקח את הנייד ו.. עף מהאוטובוס שהופך למלתחת נשים😄

כולן לבושות. אני קוראת למוחמד שאפשר לזוז, ולא לפני שאני סופרת את כולן כולל יעל ודורית שחברו אלינו עם האבטיח שנסע באוטובוסים עד לקריית שמונה, וגם כולנו רעבות.

סוף סוף יוצאות אל מַסְעָדֶה לארוחת הערב.


ובדרך שילה מספרת לנו מה מקור המים החמים:

המים מגיעים בצינור מבקעת החולה, ליד קיבוץ שמיר. שם נמצאה מתחת לאדמה נביעה הידרותרמית והמים מוזרמים בצינור כדי לעבות את מי המאגרים. כ- 20 מאגרים ברמה, 5 מהם מי קולחין, שהחלו בבנייתם כבר בשנות ה 70. רובם נמצאים באפיקי נחלים שסכרו אותם. מצאו שרמת מי הנגר בגולן גבוהה בשל האדמה החרסיתית שאינה מחלחלת, שנוצרה מקילוחי הבזלת.

בין המאגרים ישנם צינורות הדואגים להעביר מים ממאגר למאגר ע"פ הצורך ובשנים האחרונות נוסף גם צינור המים החמים שמגיע מלמטה.

ורגע לפני החושך אנחנו מגיעות אל Little kitchen by safaa ebrahem ב- מַסְעָדֶה

המפנק החמים והטעים אש!

מקבלת אותנו אישה עדינה ונעימה ושמה סאפא. מבקשת שנחלוץ את הנעליים ולהשאירם בכניסה. אנחנו נכנסות לסלון ביתה החמים והנעים, מתיישבות על המזרנים הפרוסים מסביב, קומקום חם על תנור במרכז החדר, ועל שולחנות קטנים ונמוכים יש קנקני מים ומשקה תמרהינדי .

כמובן שמייד יש תור לשירותים, וכל שאר הבנות משתרעות על המזרונים ומחכות לרגע להסתער על האוכל.

סאפא אומרת לנו, עוד כמה דקות אהיה מוכנה עם הכל, אסביר לכן לאן הגעתן, ותוכלו לגשת לאכול.

מגשים עצומים בכל טוב, וגם מרק קישק מעלף. סאפא מספרת לנו את הסיפור שלה, ומתחילה ב: 'ברוכות הבאות ל- אירוח ביתי Little kitchen מטבח דרוזי סורי'.

מסבירה לנו על התפריטים, שבעצם לא תמיד היא יודעת מה תכין? הכל תלוי בעונה, ומה היא מלקטת. מספרת על הכנת המרק החורפי המיוחד, רק מלשמוע כמה עבודה התעייפתי..... הכל מוגש בצלחות יפות, סכום רב פעמי, אירוח מושלם!

אני מתחילה עם המרק, כמו שאני אוהבת כך לסיים יום טיול. רק שהפעם לא אני הכנתי וגם לא סחבתי.

אני מסיימת בשלוק את הקערה וכבר דואגת למלא את הקערה שוב והפעם עבור שילה שיושבת בסלון ומקשקשת עם אורלי שמעיה שלא ישנה כל הלילה כי הייתה בחתונה לילה קודם, ורקדה עד צאת הנשמה.

תוך כדי, אני מבקשת מגשית מסאפא עבור אורית שטרם הגיעה ועדיין בפקקים. רינת דואגת למלא עבור אחותה מכל הטוב שיש על השולחן. שילה דואגת להביא מגשית למוחמד הנהג שלנו,

ו.... אחרי כל הטוב הזה מגיע קינוח: תה מתוק + כנפה מתוק עוד יותר.

טלפון קטן מבית ספר שדה, וזה מעורר אותנו ש... צריך לזוז.

חיבוקים לסאפא, צילום תמונה למזכרת 😍

 שילה ומאירה עם המארחת סאפא בישוב מַסְעָדֶה
תודה לך על האירוח המושלם סאפא יקרה!

ויוצאות מדושנות ושבעות לעבר האוטובוס שמחכה מעבר לפינה ונוסעות אל בית ספר שדה חרמון. גילוי נאות: פעם ראשונה שאני בבית ספר שדה חרמון.

אנחנו מגיעות למקום מתוק הטובע בעצים ומדשאות כמו קיבוץ קטן.

בית ספר שדה חרמון
מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד בבית ספר שדה חרמון

שילה קופצת מהאוטובוס, הולכת לקבלה, וחוזרת עם שקית חומה מרשרשת כמו של פעם. ממתקים לא היו שם, אלא מפתחות עם שם של כל ראשת חדר.


אנחנו יורדות מהאוטובוס לוקחות את כל הפקלאות ויחד הולכות בשבילים המתוקים לכיוון החדרים, ולאט לאט כל זוג בנות, וכל שְׁלָשָׁה מתפזרת.

שילה עם מוחמד מרימים את הצידנית עם כל השתייה של הקיוסק אל עבר אולם ההתכנסות שהקצו לנו, ושם מאוחר יותר נפגשות כולנו נקיות מריחות והרוסות מעייפות לערב 'תרבות' עם הפיג'מות והרבה כיבוד שהבנות הביאו וללא תה כי שכחנו להביא. איך מאיה אומרת? חבל.

נשים יושבות בערב חברתי
מאירות שביל ישראל בבית ספר ספר שדה חרמון

אני מגיעה לאולם ורוב הבנות כבר יושבות ומחכות לשילה ולי... האמת? הייתי אפילו סקפטית. רובן הגיעו! אין אין עליכן💞


אף אחת כמעט ולא נוגעת בכיבוד.... מעניין למה?? אבל ה- יין הבנות רוצות לשתות אלא ש.... אביבה ג'וניור שהביאה את הבקבוק, לא משחררת ומשתכרת לבד🍾. אז, ג'וניור סוכם: את חייבת לנו 2 בקבוקי יין לכולן!😊


אורלי מארגנת משחק משעשע. מודה שלקח לי זמן להבין אותו, ואביבה מככבת שם בפנטומימה.

דורית מנסה 'למכור' את האבטיח, אבל למי יש כח לחתוך??

אני מחלקת את הבנדנות המתוקות והכחולות.

בנדנה של מאירות שביל ישראל עם שילה דביר בדרכים
בנדנה של מאירות שביל ישראל עם שילה דביר בדרכים

אל דאגה, יש בנדנות לכולן וגם חולצות נוספות של המאירות בכל המידות!


אחרי כשעה וחצי כולנו רוצות דבר אחד: את המיטה. תיק תק אורזות הכל מקפלות והולכות לחדרים לישון.


שילה מחליטה ש.. בבוקר לא נמהר ואומרת: ניפגש לארוחת בוקר בשעה 8:00-9:00 הכנת סנדוויצ'ים 9:00-9:30 ונפגשות ליד האוטובוס בשעה 9:30

ולאן נטייל? אממ... מחר בבוקר אספר לכן...

חלק מהמשכימות נפגשות ליד החדר שלי ושל שילה על הספסל ספונטני עם כוס תה,

נשים בבית ספר שדה חרמון שותות תה על הספסל
מאירות שביל ישראל בבית ספר שדה חרמון

ורונית עוברת ומחפשת חלב ומברשת שיניים...

אחרי ארוחת הבוקר, אני יוצאת אל האולם עם הלחמים הטריים והלחמניות הטעימות שאורית הביאה מאור יהודה.

אנחנו פותחות שולחן עם כל טוב:

 נשים מטיילות מכינות סנדוויצ'ים
מכינות סנדוויצ'ים ליום השני טיול ברמת הגולן מסלול 66

אבוקדו שדאגתי מבעוד מועד שאורלי תביא מהעץ של אמא אילה משדה וורבורג, טחינה מעלפת שהכין לנו עופר (בן זוגה של שילה שלנו לאלו ששאלו אותי), גבינות, ופירות, והכי חשוב: שוקולד למריחה. רק בשביל זה שווה טיול שנתי.😜

אני חותכת את הירקות וקוראת בשמחה: 'על הסכין' 'ירקות מכל הצבעים'...

אחרי כל זה, כולנו כבר ליד האוטובוס ואז אני מגלה ש.... הדס שוכחת את עצמה עם ספר טוב ולא הכינה שום כריך לעצמה. אל דאגה, רעבה היא לא נשארה. כך אמרה!


ואז שילה קוראת לנו למרפסת לתצפית יפה לראות את ע'ג'ר ואת מטולה ולהבין שוב את הבעייתיות במיקום הכפר העלאווי ואת פיתולי הגבול שלנו עם לבנון.

על המרפסת בבית ספר שדה חרמון

הבנות מצטלמות על המרפסת, שילה ואני עושות צחוקים ו..