מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד יומיים ברמת הגולן מסלול 66
פעם בעונה אנחנו יוצאות ל 'טיול השנתי'.
יומיים של מסלולים נהדרים, שכרון חושים וצחוקים בהדרכתה של האחת והיחידה שילה שלנו. חבורת נשים המאירות את שבילי ישראל והפעם גם את שבילי רמת הגולן.
השעה 06:00 בבוקר, הבנות מגיעות לכפר סבא, עם חיוך ע נ ק + התרמיל וכל הפקלאות. ואני? עם הוורטיגו שהיה איתי כל השבוע...🧐
ביוקנעם, בתחנת האוטובוס אנחנו אוספות את הדס אורה ונתי, ואורה אומרת לי ש.. שכחה את מקלות ההליכה ברכב... מעמיסות תיק תק הכל...? על האוטובוס הכחול והיפה ואנחנו נוסעות צפונה.
לכל חדות העין זווית צילום הבנות ב🚌שונה, כי חשוב שמנח הראש שלי יהיה ישר ולא מוטה קדימה או אחורה....
ועם כל זאת אני פותחת את 'חנות חולצות המאירות' ומחלקת לבנות שהמתינו בסבלנות עד שהדפסנו חולצות נוספות במידה המתאימה💙.
תוך כדי חלוקת החלוצות שילה מנמנמת ואז אני נזכרת ש.... גם אני שכחתי את המקלות ברכב שלי. פעם ראשונה מזה 7 שנים. = זו תוצאה של הראש המלופלף בגלל הוורטיגו.
שילה פוקחת חצי עין בתדהמה, נתי וחווה צוחקות שרק ברגע זה אני קולטת שגם לי אין מקלות ולא רק אורה בלי מקלות שנשכחו ברכב.
ממשיכות לנסוע בכבישים היפים ובלי פקקים, עם כל הירוק מסביב, עד שמגיעות אל עמיעד, שם אנחנו עושות הפסקת קפה ומאפה כחצי שעה,
והופה שוב על האוטובוס לכיוון רמת הגולן ומגיעות אל אל ע'ג'ר ישוב המתחרה עם מטולה, מי צפוני יותר בעמק.😆
שילה פותחת את הטיול בסיבוב מתכונת 'טיול בג'ינס'. סיור אורבני מלמד, פותח את הראש והנשמה ומרחיב את האופקים.
לפני כחצי שנה, שעריו נפתחו לישראלים אחרי כמעט 20 שנה שהיה סגור.
שילה מתצפתת לנו ומספרת לנו:
ע'ג'ר - כפר עלאווי שיושב על קו הגבול עם לבנון, שנקבע עוד בתחילת המאה הקודמת בין שטח המנדט הצרפתי למנדט הבריטי - מכיר מעברים שלטוניים, וכמו אליס של פופאי ופלוטו, עובר מיד ליד. היום חלק משטחו במדינת ישראל, וחלק אחר יושב על אדמת לבנון, אבל כל אזרחי הכפר הם ישראלים לכל דבר. מין המצאה כזו. ובשנים בהם לא יכלו זרים להכנס לכפר, עבר הכפר שיפורים ושיפוצים מרהיבי עין ולטייל בו היום זה כמו לבקר כפר אי שם, ולאו דווקא בארץ.
הטיפוח, המזרקות והפסלים, הניקיון, האווירה עם ריח הקטורת המשולב בריח הסקת עצים הופכים את הביקור בו ל-שווה, אחר ומפעים.
מושלם. (והמאירות גם בחולצה אדומה...)😀
בטיול של יומיים, התכנון הוא יום אחד קל/קצר, והיום השני ארוך יותר... התחלנו עם היום הקצר והקל.
לשמחת אביבה ג'וניור אנחנו מסיימות את הביקור המקסים הזה, ומשם נוסעות באוטובוס בדרך המכוסה ירקרקות נהדרת.
זיכרונות ילדות עולים וצפים בי, טיולים עם אבאל'ה וגם הסיפורים שלו מעבודתו במקורות.
מדי פעם אנחנו רואות לבלוב לבן של אגס סורי או שקד.
אחרי הביקור בע'ג'ר דרך הכביש היפה בעמק החולה, 918 שנמשך למרגלות הרמה, ורגע לפני שהכביש חוצה את הירדן, על אחד מגשרי הירדן העתיקים - גשר בנות יעקב, שילה מבקשת מהנהג לרדת לדרך עפר לראות משהו מגניב.
עם ההתלהבות של שילה אנחנו יורדות מהאוטובוס ורואות עדר פרות ושרידי מבצר על תל מוגבה מעט. לפני שאנחנו עולות למעלה לתל, שילה מסבה את תשומת לבנו לסדק בקיר הצפוני של המבצר.
אנחנו עולות למעלה ורואות שם עוד שרידי מצודה מזרחה והלאה, וגם דרומה מאיתנו אנחנו רואות את הירדן זורם בחלקו ההררי.
שילה עומדת ומספרת לנו:
בוא נחזור 800 שנה אחורה. הצלבנים, והמצביא האיובי סאלח א דין שסחף אחריו מוסלמים רבים, הסכימו כי אף צד לא יבנה ליד מעברות הירדן, וכך המעבר יהיה פתוח לשני הצדדים.
אבל, סאלח א דין הידוע כמצביא ההגון, פנה לצלבנים בבקשה להפסיק את הבנייה ואף הציע להם כסף. אבל הצלבנים הרגישו מאוימים מפלישה מוסלמית וחששו שמעבר הירדן החשוב יילקח מהם. לכן הצלבנים המשיכו בשלהם, גם כש-א דין העלה את הסכום. וכשזה לא עזר, פקעה סבלנות המצביא ההוגן והוא יצא לכבוש את המבצר מצד עתרת.
למרות שנכבש בהתקפה שנייה ע"י א דין - הם חפרו מתחת לחומות, עד שהגיעו ליסודות ואז העלו באש את אחד המגדלים, ואח"כ הרסוהו כליל - טומן בחובו עדות מדהימה של השבר הסורי אפריקאי. השבר הזה שלא עוצר לרגע, מתקדם כל השנים. קצת. המצד נבנה על קו השבר, ממש מעל נהר הירדן. והיות והוא שם כבר 800 שנה פלוס, קירותיו הצפוניים והדרומיים שבמזרח השבר זזים צפונה. ממש. זה הסדק שאנחנו רואות לפני שעלינו לתל! אשכרה האדמה זזה ואיתה חלק מהקיר.
וואו.
מסיימות את הביקור במקום המגניב הזה, כמו ששילה אומרת, ו.. קצת אחרי עין זיוון אנחנו עוצרות, ומתחילות במסלול ההליכה שלנו לאורך קטע של שביל הגולן לעבר הר בנטל. ושילה מכנסת אותנו למעגל פתיחת מסלול.
השאלה ששילה שואלת: למי יש שקית ניילון נקי spare בתיק? (השאלה מגיעה מתוך ההכנות לטיול יומיים, ושיח בינינו בנושא הסנדוויצ'ים ואריזתם בתיק🤣)
התשובה של הבנות מגוונת כמו תמיד ו-הקסם נשאר בשביל.
ממשיכות ללכת לאורך דרך עפר משובצת שלוליות ומסביב כסות ירוקה ופורחת.
מזג אוויר מושלם. שמש המסתתרת לפעמים בין העננים, עם קצת רוח קרה. אנחנו לבושות ועטופות, וחלקנו גם עם כובע חם, ולאט לאט במהלך היום אנחנו מקלפות את השכבות כי מזג האוויר מתחמם והשמש יוצאת.
החרדל הצהוב והצנון הוורוד שולטים בנוף, פה ושם יוצרים מקבצי צבע יפים.
ובטח את תוהה, למה? למה אורלי הצלמת שלנו בתנוחת close up עם האייפון? כי... גם היא שכחה ברכב. לא, לא את המקלות אלא את המצלמה!😲
לאחר ההלם, אני דואגת לומר לה, שלא תתרגל ללכת בלי המצלמה,😜 והיא כבר דואגת לבקש מאורית שתפגוש אותנו בערב להגיע עם המצלמה שלה.
הנוף יפהפה. מצפון נגלה לנו במלוא אורכו רכס החרמון עם פסגה אחת לבנה ובשאר הפסגות נותרו רק אצבעות שלג לבנות.
שילה תופסת אותנו בשורה יפה וארוכה מביטות אל הפסגה הלבנה.
שיחים קטנים עגלגלים של החבלבל מלווים אותנו לאורך הדרך. השביל נוח ומתחילות להיות רעבות לארוחת בוקר.
האדמה קצת בוצית, אבל אנחנו מוצאות גדר אבנים עליה נוכל לשבת בנחת.
אני מחפשת אבן גבוהה לשבת עליה, לאפס את עצמי. עדיין משב רוח קריר. שילה מכינה תה, אני שולפת את עוגת הגזר, ומתפעלת את חוה שלידי, ומבקשת ממנה להעביר את העוגה בין הבנות. התה גם מגיע אליי.
ממשיכות ללכת בתוך הכר הירוק והנרחב כמעט ללא גבולות כשהר אביטל מתקרב אלינו. ליד כר ירוק נוסף אנחנו עוצרות שוב, כדי להנות משני צבעונים שראינו ומעלי הנזמית המחליפים צבעים. לצידנו שלטים זהירות מוקשים, כמה חשוב ללכת בשביל ולא לסטות,
הנשים שבחבורה מצלמות ושולחות לבעלים, נוסטלגיה שכזו....😐
ממשיכות ללכת בכל הירוק ואני עם בחילות הולכת ומתנדנדת, ועושה לשילה סימן שצריכה הפסקה. וכך היה. שילה מכינה קפה, כולנו מתחרדנות בשמש ונחות, אורלי שמעיה לא ישנה כל הלילה כי הייתה בחתונה ורקדה, אביבה עדיין עם המעיל, ואני עם חולצה קצרה, השמש מעלינו, כולנו נלחמות בדובונים שעולים על התרמילים שלנו. כי הם רוצים גם לאכול? אולי.
וגם עושות תמונה עם הדגל. כיף גדול.
וגם עם דגל ישראל וחולצות אדומות!
מסיימות את ההפסקה, ממשיכות ללכת בשביל ומתחילות לטפס בדרך עפר תלולה וקצרה עד לכביש העולה לפסגת ההר.
אפשר לראות אחת מארבע שרשראות הרי הגעש הנמצאות ברמה ואת הטורבינות הוותיקות ממזרח של הר בני רסן העומדות ללא ניע.
מגיעות למעלה, מבט על השעון, ושילה מחשבת מסלול מחדש: קוראת למוחמד נהג האוטובוס שיבוא וייקח אותנו לתצפית הר בנטל. ( התוכנית המקורית הייתה שנעלה ברגל גם את הר בנטל ) עולות את העלייה עד הכביש,
מנוחה קצרה, ומתחילות לרדת בכביש סלול עד לצומת שם מגיע האוטובוס ולוקח אותנו למעלה להר בנטל לתצפית.
שועל מתוק יפה זנב מקבל את פנינו בחנייה למעלה, ואנחנו הולכות לעבר התצפית הרוחנית,
ושם שילה מתצפתת לנו:
ממערב נפרש חלק מעמק החולה וממול רמות נפתלי והרי לבנון. מתחתינו מאגר בנטל והישוב מרום הגולן ומחסני תאגיד בראשית - 2 בתי אריזה לפירות בגולן שהתאחדו לאחד.
ואז אנחנו עוברות לצד המזרחי
לראות לסוריה קצת בעומק, ושילה ממשיכה:
מתחתינו שדות חקלאיים עדיין שלנו אבל חוצה אותם כביש שהוא הגבול. אגם קונייטרה הענק שהיה מי שאמר שהסורים דאגו למלאו מים כדי שבהתקפה הבאה של ישראל על הרמה הם יוכלו להציף את כל השטח ולהטביע בבוץ את האויב.
קונייטרה החדשה נפרשת מזרחה ובצפון מג'דל שמס והחרמון עם אצבעות השלג. ו....שילה אומרת ומדגישה:
אם אנחנו כבר בגולן, אנחנו חייבות לעבור דרך ה- היילייט האחרון של הרמה: תבואנה עם בגדי הים. אנחנו הולכות לרחוץ במים חמים על שפת מאגר בנטל שפינתו הפכה כבר למיני חוף ים. וואוו וואוו. לא תיארתי לעצמי. חלום. פשוט חלום!
האוטובוס עוצר ליד הגזלן, שילה אומרת: תרדו בלי כלום. איך שאתן, ובואו אחרי.
כולנו יורדות, רוח. קר. כולנו מתכווצות, ו... אני רואה את אדי המים החמים שעולים מהנביעה, שילה מורידה מעליה את הבגדים, אביבה עוזרת לי וחולצת לי את הנעליים, אנחנו מורידות מעלינו את הבגדים ויורדות למים...
ברגע שאני טובלת את גופי במים החמים, שאגות אושר ושמחה בוקעות מגרוני, ושילה אומרת: בנות! 'מאירה חוזרת אלינו'. זה הרגע שאני מרגישה פה על האדמה ובלי לפלופ וסיבוב של הראש. אני טובלת את גופי וזוכרת להישאר ב 45 מעלות... ללא שכיבה. הרגליים של אביבה תומכות בי, ופשוט מושלם!!!! ומה אני שואגת? "מפה אני לא זזה" חחחח כרגיל!!
כ- שליש מהבנות במים טובלות ומתחממות: שילה, אביבה, אורלי, אפרת, יאנה, רינת, אורה טובלת רק את הרגלים, והדס? היו לה ספקות ולבסוף נכנסת גם למים. ממש אמבטיה חמה שעושה טוב לזרימת הדם ולהרגשה נפלאה.
הבנות שבחוץ עומדות עטופות וקפואות מהרוח, ואנחנו רק ב.. תחתונים וחזייה חם לנו ונעים. חוויה מעלפת. גם ברגעים אלו שאני כותבת עכשיו אני רוצה להיכנס למים שכאלו. כייף ממש!
אז.. מהם המים האלו? שילה אומרת: אספר לכן באוטובוס.
אז.. אחרי כ- רבע שעה במים הנהדרים האלו מגיע זמן לצאת, כי safaa מחכה לנו במַסְעָדֶה בביתה החמים עם ארוחה ערב נהדרת.
לאט לאט אני יוצאת מהמים, חם בגוף רוח קרה בחוץ, מדדה בזהירות על האדמה הבוצית לעבר נעליי ובגדיי, וכך הולכת לכיוון האוטובוס להתנגב ולהתלבש. בעודי הולכת חצי עירומה, פתאום דורית ויעל קוראות לי מאיזה רכב שהביא אותן: היי הגענו! מה קורה פה? מה הפורנוגרפיה הזו? דורית צוחקת.. ו-אני אומרת להן 'היי היי' בלי חיבוק ובלי נפנוף... כי הסתרתי את מחצלותיי... מפגש שנזכור לעד😂.
אני עולה לאוטובוס, מוחמד הנהג החמוד יושב ליד ההגה, ומבקשת ממנו בנימוס אם יכול לרדת ולצאת מהאוטובוס כי אנחנו רוצות להתלבש. כן כן בטח, אומר ומסיט את הראש ממני, לוקח את הנייד ו.. עף מהאוטובוס שהופך למלתחת נשים😄
כולן לבושות. אני קוראת למוחמד שאפשר לזוז, ולא לפני שאני סופרת את כולן כולל יעל ודורית שחברו אלינו עם האבטיח שנסע באוטובוסים עד לקריית שמונה, וגם כולנו רעבות.
סוף סוף יוצאות אל מַסְעָדֶה לארוחת הערב.
ובדרך שילה מספרת לנו מה מקור המים החמים:
המים מגיעים בצינור מבקעת החולה, ליד קיבוץ שמיר. שם נמצאה מתחת לאדמה נביעה הידרותרמית והמים מוזרמים בצינור כדי לעבות את מי המאגרים. כ- 20 מאגרים ברמה, 5 מהם מי קולחין, שהחלו בבנייתם כבר בשנות ה 70. רובם נמצאים באפיקי נחלים שסכרו אותם. מצאו שרמת מי הנגר בגולן גבוהה בשל האדמה החרסיתית שאינה מחלחלת, שנוצרה מקילוחי הבזלת.
בין המאגרים ישנם צינורות הדואגים להעביר מים ממאגר למאגר ע"פ הצורך ובשנים האחרונות נוסף גם צינור המים החמים שמגיע מלמטה.
ורגע לפני החושך אנחנו מגיעות אל Little kitchen by safaa ebrahem ב- מַסְעָדֶה
המפנק החמים והטעים אש!
מקבלת אותנו אישה עדינה ונעימה ושמה סאפא. מבקשת שנחלוץ את הנעליים ולהשאירם בכניסה. אנחנו נכנסות לסלון ביתה החמים והנעים, מתיישבות על המזרנים הפרוסים מסביב, קומקום חם על תנור במרכז החדר, ועל שולחנות קטנים ונמוכים יש קנקני מים ומשקה תמרהינדי .
כמובן שמייד יש תור לשירותים, וכל שאר הבנות משתרעות על המזרונים ומחכות לרגע להסתער על האוכל.
סאפא אומרת לנו, עוד כמה דקות אהיה מוכנה עם הכל, אסביר לכן לאן הגעתן, ותוכלו לגשת לאכול.
מגשים עצומים בכל טוב, וגם מרק קישק מעלף. סאפא מספרת לנו את הסיפור שלה, ומתחילה ב: 'ברוכות הבאות ל- אירוח ביתי Little kitchen מטבח דרוזי סורי'.
מסבירה לנו על התפריטים, שבעצם לא תמיד היא יודעת מה תכין? הכל תלוי בעונה, ומה היא מלקטת. מספרת על הכנת המרק החורפי המיוחד, רק מלשמוע כמה עבודה התעייפתי..... הכל מוגש בצלחות יפות, סכום רב פעמי, אירוח מושלם!
אני מתחילה עם המרק, כמו שאני אוהבת כך לסיים יום טיול. רק שהפעם לא אני הכנתי וגם לא סחבתי.
אני מסיימת בשלוק את הקערה וכבר דואגת למלא את הקערה שוב והפעם עבור שילה שיושבת בסלון ומקשקשת עם אורלי שמעיה שלא ישנה כל הלילה כי הייתה בחתונה לילה קודם, ורקדה עד צאת הנשמה.
תוך כדי, אני מבקשת מגשית מסאפא עבור אורית שטרם הגיעה ועדיין בפקקים. רינת דואגת למלא עבור אחותה מכל הטוב שיש על השולחן. שילה דואגת להביא מגשית למוחמד הנהג שלנו,
ו.... אחרי כל הטוב הזה מגיע קינוח: תה מתוק + כנפה מתוק עוד יותר.
טלפון קטן מבית ספר שדה, וזה מעורר אותנו ש... צריך לזוז.
חיבוקים לסאפא, צילום תמונה למזכרת 😍
ויוצאות מדושנות ושבעות לעבר האוטובוס שמחכה מעבר לפינה ונוסעות אל בית ספר שדה חרמון. גילוי נאות: פעם ראשונה שאני בבית ספר שדה חרמון.
אנחנו מגיעות למקום מתוק הטובע בעצים ומדשאות כמו קיבוץ קטן.
שילה קופצת מהאוטובוס, הולכת לקבלה, וחוזרת עם שקית חומה מרשרשת כמו של פעם. ממתקים לא היו שם, אלא מפתחות עם שם של כל ראשת חדר.
אנחנו יורדות מהאוטובוס לוקחות את כל הפקלאות ויחד הולכות בשבילים המתוקים לכיוון החדרים, ולאט לאט כל זוג בנות, וכל שְׁלָשָׁה מתפזרת.
שילה עם מוחמד מרימים את הצידנית עם כל השתייה של הקיוסק אל עבר אולם ההתכנסות שהקצו לנו, ושם מאוחר יותר נפגשות כולנו נקיות מריחות והרוסות מעייפות לערב 'תרבות' עם הפיג'מות והרבה כיבוד שהבנות הביאו וללא תה כי שכחנו להביא. איך מאיה אומרת? חבל.
אני מגיעה לאולם ורוב הבנות כבר יושבות ומחכות לשילה ולי... האמת? הייתי אפילו סקפטית. רובן הגיעו! אין אין עליכן💞
אף אחת כמעט ולא נוגעת בכיבוד.... מעניין למה?? אבל ה- יין הבנות רוצות לשתות אלא ש.... אביבה ג'וניור שהביאה את הבקבוק, לא משחררת ומשתכרת לבד🍾. אז, ג'וניור סוכם: את חייבת לנו 2 בקבוקי יין לכולן!😊
אורלי מארגנת משחק משעשע. מודה שלקח לי זמן להבין אותו, ואביבה מככבת שם בפנטומימה.
דורית מנסה 'למכור' את האבטיח, אבל למי יש כח לחתוך??
אני מחלקת את הבנדנות המתוקות והכחולות.
אל דאגה, יש בנדנות לכולן וגם חולצות נוספות של המאירות בכל המידות!
אחרי כשעה וחצי כולנו רוצות דבר אחד: את המיטה. תיק תק אורזות הכל מקפלות והולכות לחדרים לישון.
שילה מחליטה ש.. בבוקר לא נמהר ואומרת: ניפגש לארוחת בוקר בשעה 8:00-9:00 הכנת סנדוויצ'ים 9:00-9:30 ונפגשות ליד האוטובוס בשעה 9:30
ולאן נטייל? אממ... מחר בבוקר אספר לכן...
חלק מהמשכימות נפגשות ליד החדר שלי ושל שילה על הספסל ספונטני עם כוס תה,
ורונית עוברת ומחפשת חלב ומברשת שיניים...
אחרי ארוחת הבוקר, אני יוצאת אל האולם עם הלחמים הטריים והלחמניות הטעימות שאורית הביאה מאור יהודה.
אנחנו פותחות שולחן עם כל טוב:
אבוקדו שדאגתי מבעוד מועד שאורלי תביא מהעץ של אמא אילה משדה וורבורג, טחינה מעלפת שהכין לנו עופר (בן זוגה של שילה שלנו לאלו ששאלו אותי), גבינות, ופירות, והכי חשוב: שוקולד למריחה. רק בשביל זה שווה טיול שנתי.😜
אני חותכת את הירקות וקוראת בשמחה: 'על הסכין' 'ירקות מכל הצבעים'...
אחרי כל זה, כולנו כבר ליד האוטובוס ואז אני מגלה ש.... הדס שוכחת את עצמה עם ספר טוב ולא הכינה שום כריך לעצמה. אל דאגה, רעבה היא לא נשארה. כך אמרה!
ואז שילה קוראת לנו למרפסת לתצפית יפה לראות את ע'ג'ר ואת מטולה ולהבין שוב את הבעייתיות במיקום הכפר העלאווי ואת פיתולי הגבול שלנו עם לבנון.
הבנות מצטלמות על המרפסת, שילה ואני עושות צחוקים ו..
אני מבקשת מכל 3 זוגות האחיות לעמוד לתמונה.
איזה כיף להן אחיות מטיילות יחד. הלוואי עלי, לי יש אחות ובעצם אין לי. עצוב.
אז.... מי מנחשת מי אחות של מי?
את הניחושים שלכן תכתבו בתגובה בפוסט בבלוג 👇
ו...
סוף סוף כולן יחד באוטובוס = 30 מטיילות. ואנחנו מדרימות ברמת הגולן לעבר נטור, אום אל-קנאטר כדי להכיר את הנחל הארוך בגולן - נחל סמך.
שמו של נחל סמך בא מערבית. סמך=דגים.
באוטובוס אני מתעוררת על החיים כי מרגישה הרבה הרבה יותר טוב, 🙌ורוצה להרים את האנרגיות של הבנות ולעשות שמייח. אני מתחברת לשמע של האוטובוס ופותחת את הפלייליסט של מסיבת פורים שלא הייתה ומתחילה לרקוד באוטובוס. כולן, אבל כולן מתעוררות וגם רוקדות!!! שימו💚כמה ירוק הכל מסביב!
עד ש..
מגיעות לנקודה בה יורדות מהאוטובוס ומתחילות את יום הטיול.
אטה מגלה שהיא בלי הטלפון, ולאחר בדיקה קצרה אנחנו מוודאות שנשכח באוטובוס. הכל טוב.
בדרך אנחנו פוגשות עדר פרות ועגלים שרצים נחושים למקום המרעה שלהם. ובאוויר היה ריח של מנגל, שלא רחוק אנשים עשו 'על האש'....
אנחנו מגיעות אל אֻם אל-קַנַאטִר ואנחנו צופות מלמעלה. אנחנו לא נכנסות לאתר, היום אנחנו רוצות בעיקר טבע. שילה מספרת לנו:
ב- אֻם אל-קַנַאטִר נבנה בית כנסת מחדש בעבודה יוצאת דופן של שימור מהתקופה הביזנטית. בית כנסת גדול ומרשים עם הֵיכַלית גדולה ושלמה. לידו מעיין עם קשתות, ומכאן השם.
(הֵיכַלית זו גומחה בבית כנסת קדום ובו ארון הקודש הצמוד לקיר הפונה לירושלים. ההיכלית בנויה כיחידה בפני עצמה, מעוצבת בתבליטים, קשתות ועיטורים גאומטריים וכרכובים מעוטרים וכדומה)
ממשיכות ללכת בדרך עפר לאורך שביל הגולן. מבט מערבה והכנרת מבצבצת, טבריה וגם הר ארבל. הכיוון שלנו מזרחה בדרך העפר ומתחתינו מסתתר נחל סמך.
בזמנו נחל סמך היווה גבול בגולן בין יישובי נוכרים ויהודיים. מדרומו התיישבו הנוכרים, ומצפונו היהודים. מזג האוויר קצת מתחמם. למרות שאיימו בגשמים קלים, השמש יוצאת ואפילו קצת חם לטעמי.
אנחנו הולכות בשביל רחב,
ופתאום שילה מגלה מימין לדרך קיר שלם נוטף זרזיפי מים ואנחנו עומדות בתור כדי להגיע אל הקיר ולהנות מהנתזים הצוננים.
תענוג להירטב ולהתרענן.
קריאות רעב עולות מהבנות. רוצות לעצור לאכול. ולי יש את עוגת הגזר השנייה בתיק.
שילה אומרת בואו נמשוך עוד קצת, יש לוקיישן מתוק למטה, עם צל ומים.
בדרך, רטובות מזרזיפיי המים עם כל הירוק מסביבנו שפותח את כל הצ'אקרות, אנחנו מחליטות לעמוד על הקצה בשורה ו.... צורחות את הנשמה!
עוד קצת ודרך העפר יורדת לגובה הנחל וחוצה אותו מעל גשר אבן יפה.
שילה מחכה בסיבוב היורד אל הנחל,
הבנות יורדות מתחת לגשר ומתיישבות מסביב להפסקת ריענון קפה וסנדוויצ'ים טעימים.
אני יושבת ומחכה לקפה ששילה מכינה, ובינתיים אוכלת בתיאבון רב את הלחמנייה שאביבה הכינה לי (את הכריך עם השוקולד למריחה כבר אכלתי בדרך...)
הנחל זורם ויש יחסית מעט מים כי החורף שלנו דיי יבש, ומדמיינת את הקיץ, סביר שלא יהיו פה מים זורמים.
מסיימות את ההפסקה המרעננת ולא לפני שאנחנו הולכות לראות את המפלון הקטן.
עולות למעלה בחזרה, ושילה מספרת לנו:
אנחנו עומדות על גשר סורי שבנו הסורים מעל הנחל, כשהם תכננו את הסטת מי הנחלים מהירדן. התכנון היה שצינור המים יעבור כאן כסיפון את הנחל וימשיך דרומה. הכל, רק לא להגיע לירדן ההררי שהיה אז בתחום ישראל. זו היתה התוכנית שהחלו בביצועה עוד בשנות ה-60 ובעקבות התקפות ואיומים, מעולם לא הושלמה.
מהגשר, אנחנו ממשיכות בשביל שמטפס
ויורד לנקודה אחרת קסומה בנחל, שדאגו לפנות ממנה את הצמחייה העבותה והסבוכה הגדלה בו. השביל חוזר ועולה על הגדה השנייה.
מדי פעם אנחנו עוצרות ומסתובבות לראות את הנוף שנגלה, וממשיכות לעלות ולרדת לסירוגין. הכל ירוק ירוק ירוק.
לאחר פיתול בשביל אנחנו רואות קיר סלע, מורכב מפסי סלע ארוכים הצמודים זה לזה, קצת מזכיר את המשושים. הגיאולוגים אומרים שהקיר הזה יכול להיות צינור ההזנה של הר געש שקרס. אולי. ?!? מי אנחנו שנחליט?
מרחבים ירוקים מדהימים, פריחה צבעונית ויפה, קצת מים ובוץ, ואנחנו
ממשיכות לעלות. אביבה ג'וניור רוצה לרוץ קדימה ושילה אומרת לה: 'רוצי ותעלי שם למעלה...'
והיא עושה לנו שלום.
אנחנו מגיעות למעלה, ואני צועקת לשילה: פה תמונה עם הדגל!
כולנו מתיישבות על הקיר הבזלתי, מול השמש, חושבות אולי לחכות כשעה וחצי עד לשקיעה... כדי שהצילום יצא מושלם😂 ותחפשו את אביבה ג'וניור...
כמובן ש.. לא מחכות ואחרי מס דילמות היכן, איך, ולמה, אורית מצלמת תמונה מושלמת וגם מספיקה לרוץ להיכנס ל-frame.
מסתיים סֶשֶׁן הצילום ואנחנו ממשיכות.
הנחל כבר לא מאד עמוק מתחתינו והנה הוא בגובה המישור שסביבו.
הולכות והולכות ואחרי כל גבעה אנחנו מדמיינות אולי שם, אחרי העיכול האוטובוס מחכה?
אני רואה מרחוק עמודיי חשמל, ואין באופק שום אוטובוס.
הבנות כבר עייפות, וממשיכות ללכת. סוחבות עוד ועוד באופטימיות, בהנעה ובהנאה. עוד טיפוס קצרצר ועוד עלייה מתוקה, חוה ואני יד ביד עולות למעלה,
ולפתע נפתחת מתחתינו כמו עין כחולה ויפה - מאגר סמך.
רינת נחה עד שכולן מגיעות. שילה מספרת לנו על המאגר סמך, וגם מתצפתת ומראה לנו היכן האוטובוס אמור לאסוף אותנו, ומה המרחק שיש עוד ללכת. רוח קרירה מלטפת אותנו, חלקנו מתחילות להתעטף ויאללה ממשיכות בהליכה קצבית בשביל רחב ונח הסובב חלק מהמאגר.
השמש מתחילה קצת לרדת, הצבעים היפים של אחרי הצהריים מתחילים למלא את האופק.
פרות מדושנות, מבריקות שיער משוטטות באחו הרחב והירוק וביניהן עגלים.ות צעירים. ות.
זו העונה! וגם השעה - כל עגלים.ות יונקים.ות עכשיו חלב!! השעה חמש אחה"צ ואנחנו הגענו בדיוק לשעת ארוחת הערב. מרגש.
עייפות ושיכורות מכל הצבעים של הירוק בשקיעה עם הפרות העגלים והפריחה הצבעונית.
עוד שלולית מים ענקית מפרידה ביננו לכביש. חלקנו עולות על אמת המים, וחוצות בזהירות. אני עוקפת בבטחה את אמת המים והולכת בין גבשושיות הבוץ שכבר הספיקו להתייבש.
לפתע אנחנו שומעות ענפות בשמים בלהקה ענקית עפה. האם הן מחפשות מקום לישון את הלילה?
השקיעה מרהיבה. שווה כל צעד ושעל של עייפות ותשישות.
סוף סוף מגיעות לכביש, דרומית לצומת דליות. שילה קוראת למוחמד נהג האוטובוס שלנו שיאסוף אותנו בצד הדרך.
האוטובוס מגיע, אני מבקשת משילה לפתוח את הקיוסק.
חלק מהבנות עולות כבר לאוטובוס, אני עולה וקוראת להן: רדו! הקיוסק פתוח!!
יעל שואלת: מה זה קיוסק? ואני עונה לה: את חדשה? חחחח כולן שותות לרוויה את הגזוז, בירה שחורה, בירה לבנה, עם הבוטנים המלוחים בקליפתם ששילה דואגת לנו תמיד, ו.... אורה מוציאה את הבייגלה עם השוקולד למריחה ואנחנו עושות שליכטה. זה פשוט אדיר!! יותר טעים מהגלידה בייגלה של גולדה.
החושך מתחיל לרדת, מבקשת לעשות מעגל סיום וכולן עייפות וחלקן כבר עלו לאוטובוס. אני מוותרת, ואומרת: OK, נעשה מעגל סיום ב-אוטובוס. וכך היה👏.
ואז, אני מגלה ש... עוגת הגזר שלמה ועטופה הייתה כל היום על גבי בתרמיל. פותחת את העוגה ומחלקת לבנות רגע לפני שנרדמות.
לקראת השעה 20:00 מגיעות לכפר סבא, כל המכוניות במקום, 🙌 וגם בני הזוג מחכים לנשים. נגמרה להם החופשה, וגם לנו.
עוד טיול נהדר מגיע לסיומו.
טיול מסלול 66 יומיים לרמת הגולן .
תודה לשילה שלנו להדרכה ולסיכום מסלול המפורט והנהדר.
תודה לכל הצלמיות הנהדרות
תודה לחברותה הנהדרת יומיים ברצף
תודה לעוד חוויה נהדרת ומעצימה שמשתבחת מטיול לטיול
תודה לי שכותבת ומתעדת ומשחזרת את החוויות🤪
טיול חודש אפריל יוצאות פעמיים
שישי 21.04.2023 sold out שישי 28.04.2023 מקומות בודדים
עד שניפגש מוזמנת לשוטט ולטייל באתר :
אם חשקה נפשך לטייל איתנו ועדיין לא מקבלת עדכונים לחצי פה
בלוג מאירות שביל ישראל לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 7 2022-2023 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 6 2021-2022 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 5 2020-2021 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 4 2019-2020 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 3 2018-2019 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 2 2017-2018 לחצי פה
לצפייה בגלריה עונה 1 2016-2017 לחצי פה
