מאירות שביל ישראל בנחל תנינים

סוף סוף יצאנו לשטח. טיול ראשון לעונה 2020-2021 שנה חמישית. חמסה אומרים👐 מזג האוויר קיצון - עומס חום ולחות בלתי נסבלים ואנחנו משנות את התכנית. במקום לצאת להר הכרמל לנחל רקפת, יצאנו לשכשך רגליים ועד הכתפיים, במים צוננים כמעט במרחק 100 מטר מהבית 😜

נפגשות איי שם באזור עמיקם, ועד שפוגשות את כולן - פותחות את המפגש עם קפה ועוגה.

מאירות שביל ישראל בנחל תנינים — שילה מכינה קפה ואני פורסת עוגת גזר

השעה 8:00 בבוקר, השמש חמה, הלחות עדיין נסבלת, ואנחנו יורדות לעבר הנחל ושם עושות טקס פתיחת מסלול. השאלה שנשאלה במעגל: מי הייתה בנחל תנינים? רובנו לא היה.

מתחילות לצעוד בנחל, שהיה יבש בתחילתו. מהר מאוד הייתי צריכה לצבוט את עצמי ולהזכיר שאנחנו לא איי שם באיזה נחל בצפון, אלא פה במרכז, 'ליד הבית' טובעות בצמחיה טרייה, סבוכה וירוקה בתוך מים צוננים וקרירים. מי מעיין שופעים, צלולים וזורמים בסוף קיץ ישראלי. מקסים ומפתיע!

הולכות ומגיעות לבריכה עין עמיקם/עין חדוד.

פוגשות שם חבורת נשים וילדים קטנטנים מקשקשות טובלות ואוכלות פירות בתוך המים.

מאירות שביל ישראל טובלות בנחל תנינים בבריכת עין עמיקם

רק ליאורה שלנו - בשלב זה עדיין לא טבלה. ורה, אילה ונועה צפו והתמסרו למים הצוננים.

טובלות. נהנות וכשיוצאות שילה לוקחת אותנו למעלה לגדה המזרחית בתוך החורש עצי חרוב גדולים, ומתחתם מחצלות נפרשות, פינות התרגעות, מקום לזולה כייפית- רעיון לפיקניק רק כשקצת יתקרר, והנה אנחנו בעין אביאל.

אביטל שלנו שמצלמת ללא הפסקה ובאהבה גדולה, רוקמת יחסים עם הכלבים בדרך,

וגם עם רוכב על סוסו מהמערב הפרוע - דוגמן לתפארת.

בעוד אביטל מבטיחה לבחור לשלוח לו את התמונות (שלא תטעו.. עשתה לו בוק)

צוהלות, צוחקות, ונהנות אנחנו יורדות בחזרה לאפיק הנחל.

אנחנו מפלסות את דרכינו בתוך הצמחייה, ועוברות 'בחלון עגול' שיצרו חזירי הבר בסבך הקנים. מטפסות, ומושכות בעזרתה של מיכל ששימשה את ידה למעין דרגש שעליו שמנו את רגלינו ו.. הופ אנחנו חוצות את המעבר - לעבר שילה שחיכתה לנו עם חיוך מאוזן לאוזן.

אחרי מעבר מצחיק וכייפי שכזה, עשינו אתנחתא במים, הפסקת אוכל, ושם שילה מספרת לנו על התנינים. תנין היאור חי כאן שנים, אולי 200 מיליון שנים? כי יש אומרים שהם לא התפתחו מאז..

אבל הם נעלמו בתחילת המאה ה- 20 והתנינה האחרונה שנמצאה היא היום מפוחלצת.

התנינים חיים בתוך המים וגם יוצאים להשתזף ביחד, להתחמם קצת. התנינים הם בעלי דם קר.

יש להם מעל 60 שיניים בצורת חרוט. כשהם תופסים משהו, הם לא יעזבו. 200 טון לא יכלו עליהם.

ודמעת תנין הרמאית היא עפעף נוסף קרום דק ובלוטת דמע שמנקה ומלחלחת את העין.

ו.. עוד מספרת לנו על התנינים שברחו מחוות התנינים בפצאל בעמק הירדן

ואולי אחד מהם הצליח לשרוד וחופשי? או שהתייבש ולא שרד? ימים יגידו.....

רגע לפני שממשיכות ניסינו להנדס את עצמנו לצילום עם הדגל: מה שיצא זה: שילה ומיכל מחזיקות את הדגל, (שימי לב לשילה הקורעת אותי מצחוק...) נועה צילמה אותנו - את חלקנו - צלחנו את זה. רמז: המשך יבוא...

נועה הנהדרת הלא היא ביתה של נתי שלנו מחיפה. תודה שטיילת איתנו, ולא התייאשת עד שנפגשנו.... זכינו בך!

כשאפיק הנחל סבוך מדי, אנחנו עולות לדרך העפר וכך גם זוכות לראות את הנוף של כל האזור המיוחד הזה. שילה ממקמת אותנו על המפה ומספרת לנו: חלפנו את עין קדם, אקוויפר מאד עשיר של שולי הכרמל. בזמנו, חצבו נקבה ותפסו הרבה מים שהובילו לקיסריה. היום זה פארק אלונה. עושות הפסקה קטנה, סוף סוף מרגישה משב רוח קליל, השמש (עדיין) מסתתרת מאחורי העננים - אשליה של קרירות. ויש שיחה ערה על הדורבנים..... איך הם עושים את זה עם כל הקוצים??

בעוד שילה מסבירה עם הדוגמנית הדס -

ליאורה לא מוותרת על אכילת בננה מושלמת

נועה רוצה עוד מים- כי חם לה. חכי חכי אני אומרת לה... רק התחלנו את המסלול.

ממשיכות ללכת בין כרמים ובוסתנים בענבים מפתים באשכולות מושלמים, וגם רימונים בשלים המחייכים אלינו ומזכירים לנו את ראש השנה הקרב ובא... כמובן שאנחנו עוצרות, טועמות ענב קטן, ונעמדות בשורה לצילום קבוצה

ולא יכולנו שלא להתייחס לשלט הבא:

אחרי שעמדנו לצילום קבוצתי פתחנו את הסטודיו לצילומי תדמית עם אשכולות הענבים המתוקים והנהדרים - שמיכל כל כך אהבה - וחיכו לה כאלו גם בבית בהפתעה.

נפרדות מהבוסתן, וצועדות בשמש החמה עד הירידה הקרובה לכיוון הנחל.

יורדות ומחליקות על הטוסיק ו..הופ - למים.

תוך כדי ההליכה במים, ורה שלנו משתפת אותנו בזיכרון ילדות שלה מסיביר. כן כן. סיביר. ורה מספרת: התחושה הזו - הרגע הזה: כשטבלתי את רגליי במים הצוננים בנחל, הזכיר לי את הקיץ בסיביר: כשהשלג נמס נוצרו שני אפיקים של מים בהם הייתי הולכת עם מגפי הגומי שהגיעו לי כמעט עד הברך. המים היו נכנסים למגפיים, והחוויה- הגוף זוכר את התחושה של המים הקרים. רק ש... פה, טמפרטורת המים נעימה יותר"...

תודה ורה על השיתוף היפה והמרגש 💜

ככה זה בטיולים. נשים מטיילות יחד לוחשות סוד. נשים באמצע החיים זה ה-קסם!

מאירות שביל ישראל בטיול מים מרחק של פחות משעה מהבית.

אנחנו לבד. הנחל נקי מלכלוך אדם.

נמצאות שעות במים. עד ש... מגלות מפל קר וממכר. וואוו... שאגות אושר וצחוקים.

ואיך, איך לא ? כמובן שמצטלמות עם הדגל....

כבר צהריים - ממשיכות ללכת לסירוגין על הגדה ובתוך המים.

טיול קסום, קליל, מהנה, רטוב, נינוח, מאמץ אפס . הנאה צרופה של סוף ימי הקיץ.

יורדות מהגדה לתוך הנחל- ואז שילה דרך מעבר צר 'נעלמת' עם ליאורה שלנו, כי נסעה להקפיץ רכב עם ה - פירות שחיכו בצידנית קרירה. כולנו בתוך המים אוכלות ומתמוגגות מהמלון והענבים הנהדרים.

שילה מציצה מהסבך ואומרת: טיולנו הסתיים נכון. לא צלחנו לעשות מעגל סיום בתוך המים.

אבל רעיון אדיר של אתי לעשות מעגל סנדלים.

לאט לאט יצאנו מהמים, עלינו לגדה השנייה, ושם חיכינו לנהגות שיאספו אותנו לנסיעה הביתה.

בימים אלו בכתיבת הפוסט הזה לא יכולה להתעלם מכך ש..

אנחנו שלושה ימים לפני ראש השנה, לפני סגר שני. זכינו לטייל יחד זכינו בחוויות יחד זכינו במדריכה נהדרת יצירתית ומצחיקה היו מתוכננים 2 סיורים אורבניים - לצערי לא יתקיימו במועד שתוכנן בגלל הסגר

טיול שביל ישראל בשטח מתוכנן ביום שישי: 30.10.20 לאן? פרטים בהמשך

ועד אז ניפגש בזום, וגם מוזמנות לטייל באתר החדש של שילה דביר בדרכים

תודה לכל התמונות שצילמתן. קרדיט לכולן. תודה לשילה שמסכמת ועוזרת לי לכתב היכן היינו וכו'... כמו תמיד אני נהניתי לכתב את הפוסט. ומצרפת פה חלק ממה שכתבו: לפוסט סיכום + תמונות נהדרות של אביטל שלנו לחצי פה