• החיים הטובים זו דרך חיים

מאירות שביל ישראל מסלול 34 קצת אחר

מתי ולאן? ינואר 2020. חורף ישראלי. גשמים. סערה. רוחות. קור. ואנחנו? קשובות למזג האוויר, יוצאות לטיול אחר. התכנון היה לנחל צאלים תחתון. אנחנו מחשבות מסלול מחדש. הפעם לא בנחלים ולא בגאיות, אולי יתמזל מזלנו ונראה שיטפון? נפגשנו בשעה 7.30 - באור יום - נדיר ממש. ליאורה אורלי ואילה עם האל -בד. ולמה לנו אל בד? המשך יבוא...

אורלי ליאורה ואילה שלנו

כולן מגיעות, ואנחנו נוסעות לכיוון ראשון לציון שם מחכות לנו חסיה אילה ג'וניור ושילה שלנו. וכך זה התחיל: לחצי על הסרטון ( ממליצה מאוד)

אנחנו אוספות את סילביה שמגיעה מקיבוץ בארי בלטרון, וזו סיבה טובה ממש להפסקת קפה וקרואסון לבקשתה של אילה שלנו. קר. באמת קר. למה כובע? אילה ג'וניור מציצה אלינו, ורק מיכל שלנו עם שרוול קצר.

לאחר חצי שעה וניסיון כושל לקנות סיר למרק שמיכל הכינה לפריסה, סיר אין. מרק יש. אנחנו נוסעות לכיוון ים המלח. דרך מוכרת בחלקה, עד הפניה שמאלה. ולדימיר לוקח אותנו בכביש המתפתל לכיוון מנזר סנט ג'ורג', נוף מדבר יהודה מציץ לעברנו. מרגישות בארץ אחרת.

'מאירות שביל ישראל באוטובוס לכיוון מנזר סנט ג'ורג

מגיעות לחניה של מנזר סנט ג'ורג' , אנחנו לא לבד. עטו עלינו הבדויים, עם שטיח, כפייה, אולי גמל? אולי חמור?

'מאירות שביל ישראל במנזר סנט ג'ורג

לא קנינו שטיח, לא גמל, וגם לא כפייה. מתחילות לרדת ברגל בדרך המתפתלת לעבר ואדי קלט, הלא הוא נחל פרת. מציצות למטה ורואות את אמת המים שנמשכת לאורך הגדה הדרומית המלאה במים. הכל היה שטוף. כיף גדול לראות כל כך הרבה מים.

'מאירות שביל ישראל בירידה לכיוון מנזר סנט ג'ורג

בעודי נפעמת מהנוף, מהמרחבים, ובעיקר מהצבעים, אני צועקת: פה אנחנו מניפות את הדגל! וכך היה.

'מאירות שביל ישראל לכיוון מנזר סנט ג'ורג

ממשיכות ללכת בירידה, בפיתולים ומגלות את את הצבעים לא רק של המדבר🤪 החרדליות הסגלגלות הכחולות

עוד כמה פיתולים ונאת מדבר מדהימה התגלתה לנו, מנזר תלוי על קיר, גשר ציורי ומסביב הכל ירוק ושמח אחרי הגשם. בעודנו על הגשר לכיוון המנזר אנחנו שומעות את הגנרטור. סימן שיש חשמל במנזר.


למי יש חצאית? שילה הכינה אותנו מבעוד מועד להצטייד בחצאיות. בלי חצאית לא נכנסים למנזר. הווצאפ התפוצץ ברעיונות ערב לפני. חלקנו הוצאנו את החצאיות סטייל הודו, וחלקנו הסתפקו בצעיף כזה או אחר. אבל חצאית של נזירה יש רק לשילה שלנו!👍 בעודנו לובשות את החצאיות קבוצה של צליינים יוונים אורתודוקסים מלווים בכומר שלהם נכנסים למנזר.

'מאירות שביל ישראל בחצאיות מוכנות להיכנס למנזר סנט ג'ורג

מנזר סנט ג'ורג' הגענו סוף סוף לכניסה למנזר. הדלת הייתה סגורה. חיכינו מס דקות עד שהגיע הנזיר.

הנזיר פותח את הדלת. ואנחנו נכנסות פנימה.

'מאירות שביל ישראל בכניסה למנזר סנט ג'ורג

נכנסות בשקט לבושות בחצאיות😊 למרפסת פתוחה, וממשיכות לעלות במדרגות אבן.

'מאירות שביל ישראל במנזר סנט ג'ורג

הכל מטופח ונקי. סולם עץ תלוי על ההר מוביל לקיר בנוי עץ ומאחוריו מערת התבודדות קטנה. סל קטן קשור לחבל משתלשל מהמערה.

מהכנסייה הקטנה החשוכה בוקעים קולות שירה דתית. קומה מעל יש מערה בה מאמינים הנזירים ששם התחבא אליהו הנביא מפני אחאב. הסיפור הוא שהעם זעם על אליהו שאיים בעונש הבצורת, הוא הסתתר במערה זו, והעורבים דאגו לו לאוכל. ע"פ הנוצרים, באותה מערה הודיע המלאך לסבו של ישוע, יואכים, כי אשתו חנה תלד את מרים הבתולה.

'מאירות שביל ישראל במנזר סנט ג'ורג

ראינו קברי נזירים, וגם קיבלנו כוס תה או קפה לא היה ממש ברור😏 היה מתוק למות🤣

הסיור היה מעניין, ומרתק. לראות ולחוות עולם אחר, תרבות שונה, רחוק כל כך מעולמנו שלנו, וכל כך קרוב לביתנו.

יצאנו מהמנזר, הורדנו את החצאיות, והתחלנו להתגלגל בחזרה. וואדי קלט זורם למטה במרץ ועל המדרון הדרומי הצמחייה בגוונים של ירוק משולבים בצבעיי המדבר מרחיב את הלב והנשמה.

מאירות שביל ישראל על הגשר של מנזר סנט ג'ורג' ואדי קלט

ירידה חדה, אני מחליקה... אבל ממש לא נורא.

ואחרי ירידה מה יש? עליה. עליה ארוכה וחדה. אפשר לקחת חמור תמורת 50 ש"ח. לשבת על החמור נראה תענוג מפוקפק.

עולות לאט. שני חמורים עולים עוד יותר לאט, סוחבים על גבם 2 צליינים כבדי משקל, ונראים כאילו והולכים ליפול מהחמור..

אחרי עליה מתפתלת וגם קצת מנוחה בדרך, סוף סוף אנחנו מגיעות למעלה.

ואז, שילה קוראת לעברנו: לא לעלות לאוטובוס, בואו אחריי. והיא שועטת לכיוון - התצפית של המנזר = לעוד עליה.😨

מאירת שביל ישראל לכיוון התצפית מעל מנזר סנט ג'ורג' בואדי קלט

ולמה? למקם אותנו על המפה: השבילים שצעדנו וטיילנו בעבר, והשבילים שעוד נטייל, שילה מסבירה לנו - צפון, מזרח, דרום, מערב. מזל שאין מבחן. הכל מתחבר. והנוף מעלף. אז מה ראינו בתצפית? את ההתפתלויות של נחל פרת, לכיוון עין פרת ומנזר של חריטון, (למסלול לחצי פה ) ראינו את הצלבים המפוזרים על הרכסים שמסביב למנזר ואת האנשים עולים ויורדים מההר. וכשחזרנו לכיוון החניה, ים המלח נגלה מאחורי ההרים.

ו..מי הולך אחרינו? כמובן הבדויים. הם גם מגיעים לתצפית, פורסים את הסחורה, אולי תכשיט? כפייה? שטיח? רחל קונה.

רחל קונה מהבדויים בואדי קלט

אחרי התצפית אנחנו עולות לאוטובוס לכיוון נבי מוסא. ורגע לפני הכניסה למתחם ממשיכות עם הכביש לעבר הגשר מעל נחל אוג אולי נרוויח לראות זרימה משיטפון ומהגשם שירד בירושלים באותו הבוקר. אנשים היו. ו'שרידי' שיטפון. לראות את נחל אוג עם מים ולו מעט זה נדיר.

חוזרות לאוטובוס ונוסעות לכיוון נבי מוסא.

נבי מוסא אתר קדוש למוסלמים. המצביא המוסלמי הגדול שניצח את הצלבנים במאה ה 12, צאלח א דין קבע שזה מיקומו של קבר משה. קצת היסטוריה:

כמאתיים שנה אחריו כובש את הארץ ביברס הממלוכי והופך את קבר משה למתחם עם מסגד וחדרי לינה. אז החלו חגיגות המוסם באביב, שבמהלכן היו מתקבצים המוסלמים המאמינים בהר הבית ומשם יוצאים ברגל לעבר קברו של משה. הם היו חוגגים בשירה תופים ומחולות, אוכל ומשחקים, תפילות ותחרויות וכעבור שבוע או יותר חוזרים לירושלים. כשחזרו לירושלים בדיוק הגיעו לעיר גם הנוצרים לחגוג את יום שישי הטוב, וזו כנראה מטרת המוסם. למנוע רוב נוצרי בירושלים... חגגו את החג בכל שנה עד 1920. בשנת 1920 החליט אל חוסייני לימים המופתי של ירושלים, להפוך את החג לצעדה לאומנית ובמקום תופים הם עלו לירושלים עם מקלות אבנים וסכינים, פרעות תר"פ. החגיגות הפסיקו תחת שלטון המנדט, ואחרי שנת 1948 גם הירדנים לא היו מעוניינים יותר לערוך חגיגות שכאלו, המצב הפך לרגיש מאוד, וגם אחרי ששת הימים בשנת 1967 גם ישראל לא הייתה מעוניינת. פה ושם ניתן אישור לחגיגות ומיד נסיגה.

נבי מוסא

נכנסות למתחם, ולפני הכל רוצות לאכול ולשתות. יושבות באוהל שבפתח המתחם, מזמינות תה חם מקומי וטעים, ופוגשות שתי סטודנטיות חמודות, אחת מיפן והשנייה מסלובקיה. בעוד הן מחכות למדריך שלהן המגיע מיריחו, כדי לקחת אותן לטיול בפלסטין, מכבדות אותן בעוגת גזר, וחולקות איתן ירקות חתוכים מהולים בשיחה מעניינת. ככה זה נשים. שבעות ומרוצות קמות ונכנסות למתחם.

אבל רגע - לאן נעלמה מיכל שלנו? מבצע סיר ממשיך: האלופה פתאום נזכרת שיש לה גיס מהאזור. למען הדיוק מישוב נופי פרת. בעודנו יושבות ומפטפטות אוכלות ושותות היא עושה טלפון קטן ואז מגיע רכב עם סיר גדול.

תותחית על!! ותודה ל עודד אריכא ה 🤴

כולן מרוצות וכך אנחנו נכנסות לחצר המרכזית של המבנה ומיכל עם סיר על הראש.

מאירות שביל ישראל בנבי מוסא

בעוד שילה מספרת לנו, השמש יוצאת ואנחנו מקשיבות ומתחרדנות עם החתול🌞

באמצע המדבר עומד לו מבנה לא קשור למקום ולזמן.

מאירות שביל ישראל בנבי מוסא

חומה חיצונית עוטפת חצר, ושוב כמין חומה מורכבת מחדרים ובתוכה חצר פנימית מחולקת לשניים. והכל נקי ומחודש ומשופץ. חדרים חדרים קוראים לנו לבוא לישון שם. אחלה מקום לעשות בו אירוע. מיכל אומרת 🤩

בחצר אחת יש בורות מים ובשנייה עומד המסגד, מציצות דרך החלון לחדר, שם היה אפשר לראות את קבר משה. בחוץ מקיף את הבניין בית קברות של חוגגים מוסלמים ושל אנשי יריחו. מרשים.

מסיימות את הסיור המעניין, ובהחלטה של רגע ובזכות השמש שיצאה שילה מציעה שנחלץ קצת עצמות ונרד לאורך של סינגל אופניים בנחל קטן לכיוון אלמוג. מושלם!

מאירות שביל ישראל מנבי מוסא לאלמוג

הלב מתרחב במרחבים האלו. הנאה צרופה בחברת נשים הכי הכי בעולם משולבת בהליכה קלה וקצרה, ובמקומות חדשים לנו.

מאירות שביל ישראל לכיוון אלמוג מנבי מוסא

מהיום, כל פעם שארד בכביש לכיוון ים המלח אדמיין אותנו שם בהרים - מנבי מוסא לאלמוג.

מאירות שביל ישראל לכיוון אלמוג מנבי מוסא

מגיעות לצומת אלמוג. ולדימיר הנהג שלנו הנאמן מחכה לנו שם. ממשיכות ונוסעות לכיוון החופים הצפוניים של ים המלח, לגלריה מינוס 430

גלריה מינוס 430 אלו בתים נטושים של הצבא הירדני שבו שכנו ראשוני קיבוץ קלי"ה, לפני שעברו קצת מערבה למקומם הנוכחי. על הבתים הנטושים יש כיום ציורים של אמני רחוב. אנשי חוף קלי"ה יזמו וקראו לאמני רחוב מהעולם ומהארץ לצייר על הבתים המטים ליפול ציורים שעוסקים בדו קיום ובמצבו העגום של ים המלח.

מאירות שביל ישראל בגלריה מינוס 430

ים במלח - אותיות משולבות בעברית ובערבית. משחק בפונטים

עברית וערבית בפונט אחד?

"האותיות שיביאו את השלום? פרויקט הגמר של לירון לביא-טורקניץ' מככב בתערוכה עברית/ערבית הפונט ‘ערברית’ הוא מערכת כתב מקומית היברידית שמשלבת בין עברית וערבית, שיצרה בפרויקט הגמר בלימודי תקשורת חזותית בשנקר. החצי העליון של הפונט הוא בערבית והתחתון בעברית, וכל אחד יכול לבחור איזו שפה לקרוא, אבל לא יכול להתעלם מהשפה השנייה. בערברית יש 638 אותיות – כל אות בעברית מחוברת לכל אות בערבית, מה שיוצר את כל הצירופים”. לכל גרפיטי יש את האופי שלו, ומסר ייחודי.

מיזם נהדר - לא מטופח - ולא מתוחזק. חבל. אז, אחרי שעשינו את הסיור ושילה הובילה אותנו בבוץ של טיט

סוף סוף הגיעה שעת הפריסה. ליאורה שולפת את גליל האל בד. מרק יש. סיר יש. קינוחים יש. אוכל גורמה לתפארת שביל ישראל! ואפילו עוגת גבינה מעלפת של יפה שוקרון - השפית שלנו. והכל כמובן בכלים רב פעמים! רעבות לא נשארנו. ואילה שלנו מבסוטה עד השמיים💜

סיומו של יום נהדר: וקצת לפני רדת החשיכה ו..כמעט ונושקות לירח 🌕 אנחנו מתקפלות ומתכנסות למעגל סיום.

ולדימיר מחכה לנו - המסכן, כמה לכלכנו לו את האוטובוס עם הבוץ, והוא: לא נורא בנות הכל טוב, לא לדאוג, ולדימיר מנקה. מלאך ולדימיר. נהג טוב. איש טוב.


הסתיים לו עוד יום של טיול קצת אחר. שונה. מלמד. מלא ערך. עם חוויות וקסם משלו. נשים מטיילות יחד מאירות שבילי ישראל.

לגלריית התמונות של אורלי שלנו לחצי פה

טיול הבא בתאריך 14.02.2020 לגליל התחתון להר התבור


ועד שניפגש מוזמנת לשוטט ולטייל באתר :

אם חשקה נפשך לטייל איתנו ועדיין לא מקבלת עדכונים לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 2018-2019 לחצי פה

לצפייה בגלריה עונה 2017-2018 לחצי פה לצפייה בגלריה עונה 2016-2017 לחצי פה בלוג מאירות שביל ישראל לחצי פה


ולך יקירה אם קראת עד פה, רוצה לומר לך תודה!

נתראה בטיול הבא!

מעניין אותך תוכן מרתק, מהנה, מצחיק, עשיר ומלא ערך?
אחת לחודש אני שולחת פוסט שכזה.
בואי, הצטרפי לחווית קריאה 

איך תרצי להתקדם?
אם תשאירי פרטים אוכל לחזור אלייך :-)

מאירה את הדיגיטל

בואי נהיה בקשר

וואטסאפ.png
meira@meira-or-lavan.co.il

כפר סבא, מחוז המרכז, ישראל

054-476-5436

מסנג'ר.png

©כל הזכויות שמורות למאירה אור-לבן  |  054-4765436  |  meira@meira-or-lavan.co.il