אני בעננים והכל אפשרי
להרגיש בעננים. כאן בהודו זוהי איננה קלישאה!
קודאיקנאל או ואטה קאנל זה מקום 'לגור' בתוך העננים ⛅️
הגענו אליו בשעות הערב החשוכות, לאחר תלאות נסיעה מעייפת שארכה 10 שעות… זאת הפעם הראשונה שהגענו למקום שאינו מזמין, בלשון המעטה, וגם בהודים שאינם מסבירי פנים לשתי תיירות עייפות ורצוצות.
הגענו לגסט האוס מתוך המלצה באתר ידוע,
שם ביקשו מאתנו מחיר מופקע על חדר מעופש המתהדר בכך
שהוא כולל חדר אמבטיה פרטי כיאה לישראליות מלידה,
החלטנו לבדוק את החדר לפני סגירת העסקה. פותחת את הדלת… בוחנת... ושואלת את בעל המקום ? Where the shower
והוא, מצביע בתשובה על גיגית מעופשת וכלי פלסטיק נוסף,
ועונה: there's hot water
הסתובבנו ויצאנו בלי לחשוב פעמיים והגענו למלון סביר באזור,
בעזרתו האדיבה של נהג מונית מקומי.
תוספת המחיר לא נלקחה בחשבון, אך בהודו- כמו בהודו, תמיד צצות הפתעות.
בבוקר למחרת, לאחר ארוחה מפנקת, התאפסנו ושכרנו נהג עם ג'יפ. זה, לקח אותנו, עם המזוודות כמובן, למקום מדהים להתחבר לטבע במלא הדרו.
באותו רגע הבנתי עד כמה הייתי צמאה להריח את הטבע ואת ההרים בפשטות הממכרת...
ללא כל דאגה היכן נישן הלילה, ידעתי בתוך תוכי שנמצא את מקום הלינה שיהיה לנו טוב בו,
מקום נינוח בטוח ומלא חוויות ייחודיות למקום הפראי הזה…
זוהי 'דרמסלה' של הדרום.
חיים בעננים. פשוטו כמשמעו.
ללא wifi ועם הפסקות חשמל חוזרות מספר פעמים ביום.
ואני מאושרת!!!!
חיה בעננים ומרגישה כך!
הגענו לגסט האוס האוס בעל עלייה תלולה של 50 מדרגות מפרכות.
והאמת? הייתי מבסוטה מהכושר שלי 🏅
אז, הגענו לחדר,
בחדר, מים חמים עם 'מקלחת'... ולמה סימן המרכאות?...
כי זכיתי לגלות את הכיף של מקלחת מסוג אחר - Hot Bucket Bath
לשחרר, כבר אמרתי?
לשחרר את 'הרגיל שלנו',
לשחרר את הנוחיות שלנו,
ולשחרר את המוכר והידוע.
נזכרתי איך נהגנו לרחוץ את התינוקות שלנו,
ואיך הסבתות המאושרות רוחצות את הנכדים שלהן :-)
כן , בגיל 58 הבנתי שמקלחת זה לא מובן מאליו.
ונהניתי מכל רגע. נהניתי ממגע המים החמים שנשפכים על גופי.
היה קר מאוד.
(ככה זה שחיים בתוך העננים) ☁️☁️☁️
הקור הכניס אותנו מתחת לשמיכות כבר בשעה 20:00 בערב.
לא צילמתי את פנים החדר… כי מי יעז להוציא את היד החוצה בקור הזה!?
ולמרות הכל, או אולי בזכות הכל,
הרגשתי בעננים והייתי מעל העננים.
הכל מרגיש כמו חלום.
טבע, אנשים, פשטות.
בבוקר האחרון, בעודנו ממתינות לאוטובוס לעבר היעד הבא – מונאר,
עצרנו לקנות כריך סטנדרטי של ביצה ואבוקדו שישמש כצידה לדרך.
אבל שום דבר לא סטנדרטי כאן...
באיזו אהבה הכין לנו המוכר את הכריך,
שלא לדבר באיזה תיאבון אכלנו אותו.
אכלתי וטעמתי אוכל רחוב הודי , זו חווית חושים וטעמים מענגת
תירס חם או מנגו טרי עליהם פזורים אבקת צ'ילי ומלח
אוהבת לטעום ולהתמזג עם המקומיים,
להתמזג כאחת מהם.
החיבור לטבע,
העונג באוכל 'רחוב'
הריחות, ציוץ הצרצרים,
צמחייה ירוקה רבת שנים
מפלי מים שנגלים לנו
בדרכים הפתלתלות שעות ארוכות של נסיעה
הודו- את ע נ ק י ת
ואני מאוהבת עוד יותר
וכבר חושבת על הטיול הבא..
אוהבת לגלות את עצמי
במקומות חדשים כולל ריחות וטעמים
עם אנשים בכל מיני צבעים
לפוסטים הקודמים :
